כלות, תהיו בבקשה כנות

[yeshpitaron]

את בניי ובנותיי גידלתי כנסיכים פלוס והם קורעים תחת

הנטל של עבודות הבית עם בנות זוגם.
היו לי רגעים קשים עם כלתי אבל דבר אחד אם אני יכולה לזקוף לזכותה הוא, שתמיד תמיד בלי קשר למה שהרגשנו זו כלפי זו כשחשתי ברע, תמיד התקשרה ושאלה אם אני צריכה לעזור.
&nbsp
אז זה לא קשור. יש דברים בחיים שקשורים ללב ולאנרגיות שלנו. כשאדם חולה הוא חולה ומה הקשר אם בעלי יעזור או לא? להפך, אם הוא לא לפחות אני כן.

 

[סיגלית 2014]

אולי יש לי דעה פרמיטיבית

אבל אני חושבת כמוך ומבינה חלק גדול מהדברים שכתבת.
זה כמו לשמוע את אמא שלי, עליה השלום. היא אמרה לי לא פעם :" אין כמו בת וכלה לא תהיה אף פעם כמו בת". יש מקרים בהם כלות נוהגות כמו בנות, אבל זה כנראה מאד תלוי בנפשות הפועלות.

מאד יכול להיות שהכלות שלך לא מודעות לעובדה שאת זקוקה לעזרה כי את לא מבקשת ויוכל להיות שהן פשוט כל כך עסוקות שאין להן אפילו זמן לחשוב מה קורה איתך ויכול מאד להיות שלבנים שלך... לא כל כך אכפת.
אבל את צודקת, זה יכול להיות מאד מעליב שלא חושבים עליך כמו שאת חושבת עליהן. הכלות שלך, מכל מיני סיבות שכבר מנו לך לפני, כנראה לא יחשבו עליך וזה לא יבוא מהן. השאלה היא האם את מסוגלת לבקש עזרה.

אני למשל לא מסוגלת ואם ישאלו אותי מה קורה אני אומר שאני מסתדרת ואני אסתדר כמה שאוכל. שריטה!
ברור שעם הזמן למדתי לא לצפות מאף אחד לשום דבר ומי שרוצה לתת/לעזור אז כנראה זה מגיע ממנו מהלב (שריטה, כבר כתבתי?

).
כעת את זקוקה לעזרה. ועד כמה שזה מעליב ומאכזב, את יכולה לבקש מאחד הבנים עזרה (אני מבינה שאין לך בת). יעזור, יופי. יביא גם את הכלה, עוד יותר טוב.
לא יעזרו, שיהיו בריאים.
מניסיון (ככלה למשפחה שההתנהגות שלה נראית לי מוזרה, עיוורת ולא אכפתית בעליל), אני טוענת שלהיעלב ולהתאכזב לא עוזר. זה רק מעיר את תשומת הלב שלך לעוד העלבות ואכזבות ואין לזה סוף.

רפואה שלמה. שמרי על עצמך.

 

[ayaht]

אבל כלה היא באמת לא בת

היא בת של אמא אחרת.

היא מחוייבת לאמא שלה..

 

[הייתיאביבקיץ]

למה זה מעליב לבקש עזרה?

מצטערת, לא מבינה את הגישה.

אפילו מבן זוג, לא תמיד אפשר לצפות שהוא ינחש מתי ואיזו עזרה אני צריכה.
אז מכלה? מישהי שנפגשים איתה פעם בכמה חודשים?

לדעתי - צריך לבקש כשרוצים/צריכים. ולדעת לשמוע ״לא״ בלי להעלב. מישהו יכול מאד לאהוב אותי, אבל עדיין להגיד לי שלא מתאים לו להסיע אותי היום, או לעשות בישולים עבורי. משפחה זה אהבה, זה לא בהכרח נהגים/מבשלים/מנקים על פי דרישה.

גם אם מה שרוצים זה תשומת לב, אפשר לבקש... ״אני כמעט לא יוצאת מהבית כי קשה לי עם היד, וקצת משעמם לי. אולי תבואו בשבת לכמה שעות?״

 

[סיגלית 2014]

על איזו גישה את מדברת?

"ועד כמה שזה מעליב ומאכזב, את יכולה לבקש מאחד הבנים עזרה"
במילה "זה" התכוונתי לסיטואציה שהיא נקלעה אליה, שהיא נעלבה מכך שהיא מצפה לעזרה ו.. וואלה אפילו לא מתקשרים לשאול מה קורה איתה.
לא התווכנתי שעצם הבקשה לעזרה מעליבה ואם זה מה שהובן אז מתנצלת על הניסוח הגרוע.
בנוסף, כתבתי לה שגם אם לא יעזרו, בסופו של דבר, לאחר שתבקש, שיהיו בריאים. לא התווכנתי שצריך גם מתגובה כזו להיעלב.

אני מבינה אותה, למה היא נעלבה ומדוע היא מאוכזבת כי גדלתי לבית כזה וראיתי סיטואציות שבהן צד אחד ציפה להתנהגות מסוימת מהשני והשני היה עיוור לכך (למרות שזה היה ממש צועק...).
למי שגדל בבית אחר וראה דברים אחרים זה ישמע מוזר ולא מובן. זה לא אומר שאני מצדיקה צד אחד או אחר, אני פשוט מבינה.
ואם כבר מבקשים עזרה, אני לא בדעה של להפוך את זה כדי שזה יראה "יותר יפה" או לדבר כמו פולניה :"לא נורא, אני אשב לי לבד בחושך".
אלא לספר שקשה לה, שהיא לא מסוגלת לבצע פעולות א', ב', ג', ולשאול האם הם יכולים לבוא לעזור או לא.

 

[הייתיאביבקיץ]

אכן הבנתי אותך לא נכון, תודה על ההבהרה

חשבתי שאת חושבת שעצם הצורך לבקש הוא מעליב.

מזל שאני לא גדלתי בבית כזה.
הייתי חיה בתסכול מתמיד
כל הזמן להרגיש שמישהו מאוכזב ממך ואת אפילו לא יודעת מה ולמה

 

[mykal]

ביקשת להיות כנות,

אז אני כנה איתך,לגמרי מבינה את מה שאת מרגישה,
אבל, כדאי לקחת בחשבון את פער הדורות,בכמה ענינים.
1)הכל נעשה באופן גלוי יותר--אם תבקשי תקפידי על משהו מוגדר,
כי היום "מתקתקים" ענינים, לא ממש מתחשבים/מבינים את צרכי האחר,
תראי רוב הצעירות כתבו--תגידי מה את רוצה.
אני בטוחה שאם תתקשרי לכלה אחת ותבקשי בישול, ומאחרת
מה שאת חושבת שהיא יכולה--הן תשמחנה לעזור.
2)היום יש הכל לרכוש, אוכל מוכן, לא צריך לשטוף כלים, אפשר חד פעמי,
ההרגל להשתמש בעזרה חיצונית מקובל ונגיש,
אנחנו המבוגרות יותר--מתנהלות שונה. כדאי לקחת את זה בחשבון.
3)הבנים שלך מתוכים מידע, הם באים ומספרים, הכלות חושבות שזו העזרה
שלהן, בויתור על בעליהם היקרים כשהם בעצם לא בבית בזמן שהם
עורכים לך קניות. לא חושבות שיש בעיה שהבנים לא פתרו.
ולסיום--בהכי כות--אם היו מזמינים אותך אליהן, היית באה?
כי בכנות--אני תמיד מעדיפה לארח ולא להתארח, (גם עם חברות,
לא רק עם הילדים) ודוקא כשאני "מוגבלת" כמו במקרה שלך, הכי נוח לי בבית שלי,
אם לא היית באה, אז תמשיכי עסקים כרגיל.
ותקוי שתמיד תוכלי להסתדר בכוחות עצמך.
החלמה מהירה. והרבה בריאות.

 

[ברקורעם]

משערת..

1.אולי את נתפסת כמאוד עצמאית ולא רוצים להתערב אם את לא מבקשת.
2. אולי את מרגישה חמה נוחה אבל אולי בשיגרה הן מצפות ליותר עזרה... לא שאת לא עושה מספיק, לצערנו זה טבע של רבות מהכלות..
3. אני חושבת שיש מקום להיות כנה ולומר למה את זקוקה...
&nbsp
תרגישי טוב יקרה.

 

[חובטת שטיחים]

האם הכלות שלך חלילה אלמנות?

 

[פריZמה]

את לא מעזה מסיבותייך את לכעוס על בנייך כפויי הטובה

אז את כועסת על כלותייך

 

[danakama10]

מבינה את האכזבה

בעיקר מהבנים, וגם מהכלות.
נשמע שאין לכם יחסים קרובים במיוחד. את הולכת אליהם פעם בכמה חודשים, מדי פעם מזמינה אלייך, אם את יכולה את עוזרת קצת. אז כנראה הם עכשיו "לא יכולים" ולכן לא עוזרים.
ואולי, פשוט, הם פשוט לא חושבים כיצד יד שבורה מגבילה. אני הייתי מבקשת עזרה, מהבנים, לא מהבנות.

 

[ביזיון ברשת]

דעתי

היא שאת לא צריכה להתאכזב מהכלות שלך, אלא מהבנים שלך.
הם אלה שצריכים לעזור לך, לבוא לבשל, לנקות, להציע להסיע אותך לטיפולים רפואיים וכו'.
אלא אם את ביחסים של בת אם עם הכלות שלך.
את החמות, את לא אמא שלהן.
ואת לא מזמינה ועוזרת לכלות שלך - את עוזרת לבנים שלך בכך שאת מזמינה לבקר.
&nbsp
ואחרי כל זה, אם היה קורה משהו חס וחלילה לחמותי, הייתי שולחת את בעלי שהוא הבן שלה לסעוד אותה (לא שהוא צריך שאני אשלח אותו, הוא היה מתייצב בעצמו) ואני הייתי מתקשרת לשאול אם היא צריכה עזרה. אבל לא בקטע של עכשיו להתייצב ולנקות לה את הבית, לשטוף לה כלים וכל הדברים הללו שמצופים מנשים, כי היא חמותי ואפילו שאני אוהבת אותה - היא לא אמא שלי.
אם לא היו לה בנות ובעל, הייתי מציעה עזרה במקלחת כי זה לא משהו שבן יכול לעשות.
&nbsp
רפואה שלמה והחלמה מלאה!
ואל תתביישי לבקש עזרה מהבנים שלך, לדעתי הם ישמחו לעשות בשבילך הכל.

 

[קליספרה]

את התלונות תעבירי לילדיך בבקשה

יש לך ארבעה בנים למה הדרישות שלך מופנות לכלות דווקא?
הבנים שלך לא יכולים לעשות כלים? להכין לך משהו לאכול?
לבוא ולדאוג לאמא שלהם
לא מבינה את זה.

 

[ruven7]

מסכים עם קליספרה

מדוע הציפייה מהכלות, אלא אם היחסים ביניכן חמים במיוחד?
הבנים יכולים וצריכים להציע עזרה.הכלות בהחלט יכולות להירתם.

 

[orelie]

הכל תלוי בסיטואציה

האם יש לה גם בנות? שיכלו לעזור? האם את מהסבתאות שכהן ילדו את הכנת להם מרק חם כי לא היה להן כוח לקום מהמיטה לטפל בעצמן עסוקות בלטפל ברך הנולד.
האם את עוזרת להם להוציא את הנכדים מבית הספר
זה שאת לא מציקה להן ולא מתערבת זה לא אומר שלא צריך מדי פעם לעזור גם.
אז אני לא מעבירה ביקורת.. אני רק מחזירה אותך לחשבון נפש עם עצמך.. האם את שם בשבילהן כמו שהיית עושה אם היו בנותייך?
אם כן .. אז כן יש לצפות שהן התנהגו אלייך כאלו היית אימא שלהן..
אם לא... מה את מופתעת ומתאכזבת?

 

[רחליקה האחת]

רפואה שלמה והחלמה מהירה, והמלצה מעשית:

לא נעים לגלות שאת לבד במערכה בפרט כשאת נדרשת לסיוע כלשהו בתקופת ההחלמה.

לדעתי, כשאדם מסתדר בכוחות עצמו ונמנע מלבקש עזרה - הסביבה תופסת אותו ככזה ומניחה שהוא יסתדר לבד בכל מצב...

בהקשר לכלות ולבנים: אני בטוחה שכל אדם עושה כמיטב יכולתו בכל רגע נתון; וייתכן שהמסר לפיו את בדרך כלל מסתדרת לבד - הופנם גם כאן.
זה ייאלץ פתיחת שיח ברמה אחרת- לבקש עזרה וגם לקבל אותה בלי לחשוב על המחיר העתידי בענייני התחשבנות פוטנציאלית.

הדור הזה עסוק מאוד חלק הארי מהזמן. כדאי גם להבין את נקודת המבט שלהם.
בנוסף,
אם הבנים והכלות גרים רחוק ממך - ולמרות שאינני יודעת מה מצבך הכלכלי - שקלי אם תוכלי לשכור שירות מנערה/ אישה בטיפול בצרכי הבית - קניות, כביסה, בישול, ניקיון - עד שתבריאי. בתשלום או באמצעות "בנק הזמן.
תוכלי לברר פרטים ב"בנק הזמן" בקישור :

[URL]http://www.ivolunteer.org.il/?CategoryID=152&ArticleID=48[/URL]

בכל מקרה, תחושת העלבון המעוררת רגשי כאב וחשבון אישי - מובנים לי ואני מחזקת את ידייך שלא תפתחי חלילה טינה כלפי מאן דהוא.

בריאות ואושר,

רחל

 

[shronyor35]

ראשית כול ברכות להחלמה מהירה,,

תהיי בריאה ותחזרי לתפקד במהרה !
דבר שני ,אם את מבקשת כנות,אז תהיי כנה וישירה עם הבנים שלך.
תגידי להם שקשה לך במצבך הנוכחי ושאת זקוקה לעזרתם ,ומבקשת שייחלקו ביניהם את הנטל ,ושיסייעו לך, עד כמה שאפשר.
(תביני שלא תמיד הבנים רגישים וחושבים על כול פרט בחיים של הוריהם, גם כשההורים שלהם הם אנשים נהדרים שהשקיעו בחינוכם,והכי מקסימים בעולם,כי לרוב,נטל הפרנסה וחיי השיגרה שלהם מסיחים את דעתם ,ממה שקורה מסביבם,ולכן שיחה שלך איתם ,תאיר את עיניהם.)
וגם תדעי לך,שלא תמיד כול אחד יכול להרגיש ,את מה שאת חשה בלבך,
ולכן, עלייך לשוחח ולהסביר להם ,את רצונותייך ותחושותייך במצבך הנוכחי.
&nbsp
אגב,ישנם גם סוג של אימהות ,שלא רוצות עזרה,ולא מוכנות שיתערבו להם בחיים,
ורק רוצות להסתדר לבד, מבלי לצפות בכלל לסיוע מאיש.
אני מכירה אשה כזאת,שבעת מחלה ,לא רצתה ליפול לנטל על ילדיה (כי הם עצמם עובדים קשה, ובעלי משפחות.) לכן, היא הזמינה מטפלת,שעשתה עבורה בישולים,
קניות ,ועזרה לה ברחצה, ובכול הטיפולים הנדרשים בבית, ומחוץ -לבית , עד אשר הבריאה,וחזרה לתפקד בכוחות עצמה.
&nbsp
במקרה שלך, כדאי לך לשנות כיוון מחשבה,ובמקום להיעלב ממה שלא קורה,
הכי טוב יהיה ,להתקשר ולשוחח עם הבנים בכנות,להביע בפניהם את הרגשתך ,
ואת הקושי שאת עוברת במצבך בפרט בתקופה זו,ואת רצונותייך לסיוע ותמיכה ,
בשבועות האלה במיוחד,עד שתחלימי .
אגב,
אם יש לך נכדים גדולים,שגרים בסביבתך, גם הם יכולים להביא תועלת ,בעצם הגעתם לעיתים קרובות , בכדי לעזור לסבתא.
&nbsp
בכול מקרה,הכי חשוב לשוחח עם בנייך ברוח -טובה וחיובית ובאהבה,ואז הם בוודאי יבינו - שאת לא נגדם, ושנוכחותם חשובה לך, ואז גם הם ישמחו לעזור.
&nbsp
איחולים לבריאותך ,
לאריכות ימים ולהחלמה מהירה.

 

[נהורית1]

היי ליבבתיני

ובהמשך השיר 'אחותי כלה', אלא שלפי דברייך לכלות שלך לא אכפת בכלל ממצבך.
כבר אמרו פה רוב הכותבות, שזה המחיר של לגדל בנים נסיכים שהכל מגיע להם. אם כך, למה שלא תבקשי עזרה לא מהכלות אלא מחברה, או מישהי קרובה אחרת. תביאי בחשבון שהכלות עסוקות מאד עם עבודה, בית, ילדים. בטח אין להן זמן גם לעזור לך. אבל זה ממש לא בסדר שהן והבנים, לא מתקשרים לשאול איך את מסתדרת עם יד שבורה, אם את צריכה עזרה. אני חושבת שאת צריכה להתקשר
ולבקש.
מקווה שתחלימי במהרה.

 

[מיקה 1233]

תאמרי להן ולא לילדייך!

שמרי על כנות ופתיחות הן יעריכו שפנית אליהן!! ובוודאי שחשוב לומר... מאחלת לך החלמה מהירה

 

[מהישנים שסגרו להם]

למה את מאוכזבת מכלות ולא מהילדים שלך?

הם לא הציעו לך עזרה? לא מסוגלים להכין/לקנות לך משהו לאכול? בגבריותם הרבה לא מסוגלים לשטוף כלים?
את הבנים שלך את חינכת בעצמך, את הכלות שלהן מישהו אחר חינך.
את צריכה להיות מאוכזבת מבנייך, לא מכלותיהן.