"כאשר הכול חושבים באורח דומה – איש אינו חושב."

Benny Marks

New member
זו הסיבה מדוע לא תיתכן חברה בת קיימא ללא פשע

הישרדותה והתקיימותה של חברה לאורך זמן תלויה במידת יכולתה להישתנות ולהתאים עצמה למציאות משתנה. זו יכולה להיעשות רק על ידי דחיקה מתמדת של הגבולות והמוסכמות החברתיות, וחתירה בלתי נלאית לבחון ולנסות לערער סדרים קיימים ולהחליפם בחדשים יעילים יותר.

בניגוד לאוטופיה הכה נחשקת בעיני כולם - סטגנציה הרמונית הינה אוייבתה המרה ביותר של חברה, והסכנה הגדולה ביותר להישרדותה.

כל חריגה ופריצה של מסגרות האמנה החברתית נחשבת - ברמת הגדרת הצדק החברתי - לעבירה, עוון או פשע. ועם זאת - כאמור, קיומן הכרחי לחוסנה והתפתחותה של החברה.

כשהחריגה או פריצת האמנה נתפסות כהרסניות ופוגעות בסיכויי הישרדותה של הקבוצה, הן מוקעות, ונחסמות, ומבצעיהן נענשים ומורתעים מלבצען שוב. כאן מופעל הצדק במלוא עוצמתו. ואולם - באותם מקרים בהם החריגה מן הכללים נתפסת כשינוי הכרחי חיובי, מתרכך לו הצדק הנוקשה ומאפשר הכלה והסכמה של החריגה - במסגרת חריצת משפט מפנים לשורת הדין (חמלה, או הכרה ביוצאים מן הכלל), ועד הנחת בסיס אפשרי לשינוי האמנה החברתית ושיכלולה.

כאן נולד המוסר - וזה תפקידו הבסיסי.
 
בבריאה הקטנה שלנו יש ימבה חברות ללא פשיעה או סטגנציה

אולי משהוא אצלך שתה מים עכורים .
דוד
 

AnarchistPhilosopher

Well-known member
כשאנשים לא משנה מה תפקידם בחברה מוחרגים מענישה זהה

אז אין צדק.
&nbsp
ואז מגיעה האנרכיה.
&nbsp
 

Benny Marks

New member
משוואת הכוחות ויחסי הגומלין שבין צדק למוסר מורכבים

לאין ערוך מהאמור כאן. לכל אחד יתרונותיו וחסרונותיו, וכמו בתהליכים וערכים אחרים ניתן לרתום אותם לשימושים שונים לגמרי מאלה עבורם הם התפתחו.

כך האפשרות לחרוג מכללי הצדק הקר - הנחוצה והכרחית לקיומה של קבוצה, יכולה לשמש פרטים או קבוצות כח בתוך הקבוצה כדי לעשות דין לעצמם השונה מזה של כלל חברי הקבוצה, ובכך להטות את תוצאות משוואת הזכויות/חובות הקבוצתית לעברם. אין דינו של גנב מועד, כדינה של אם חסרת אמצעים הגונבת מזון להאכלת ילדיה הרעבים, כמו שאין דינו של רוצח בדם קר זהה לדינה של רוצחת בעלה המתעלל.

השימוש בכלי המוסר הוא המאפשר את החריגה מן הצדק החד והקר ומתן הדין השונה.

אותו מנגנון יעוקם ויעוות וישמש למשל בעלי ממון לשאת בעונשים קלים יותר על אותם פשעים (כמו מתן ולקיחת שוחד בידי ראש ממשלה או דריסה קטלנית בידי עורך-דין צמרת) או עונשים כבדים לאין ערוך אשר מוטלים על הנאשם, כשבעלי השררה הם נפגעי הפשע (זריקת נעל על שופט, או דריסת בנו של שופט).

עיוותים אלו הינם מעשה של יום ביומו והחברה הסכינה לחיות במחיצתם - גם כשהם מנוצלים לרעה. עם זאת - לתפקודה הנכון של החברה ולחוסנה לאורך זמן, הצדק חייב להיות ההליך הדומיננטי המחייב, בעוד המנגנון האחראי על איפשור החריגות, הכרחי ככל שהוא, צריך לשחק לצידו.

מקרה שבו המוסר דומיננטי באופן בולט על פני הצדק, יצור הוא שינוי באמנה הקבוצתית ומכך חוקים חדשים המהווים את בסיסו של ״צדק״ חדש לקבוצה. כישלונו של המוסר ליצור חוקים שכאלה, או סירובה של הקבוצה (או חלקים בה) לקבל על עצמם חוקים אלו - יביאו לתסיסה בתוך הקבוצה, כשלים וכישלונות בתיפקודה פנימה וגם כלפי חוץ, ואולי אף לפירוקה.

דוגמאות בולטות המדגימות כישלון שכזה הם: הנאציזם וגורלו, הדקטטורות הערביות והתפרקות הקומוניזם.

עם זאת - אין הכרח כי התוצאה תהיה אנארכיזם
 
אוי ואווי

אז מה מישהוא שמתכנת חריגות בשיפוט רוצה לשטוח תזה פונקציונאלית על מוסר וצדק , ומה לעשות זה מה שאנשים עושים , ולא רק שחקנים בדרמה .
כדי לקדם אג'נדה פרטית שאינה מקובלת על כלל החברה ,
ואז ההצטדקות האפולגטית הקורקטית חושבת לעצמה שהיא מדברת לאדיוטות .
בזמן שהיא מחביאה מחשבה כמוסה כאילו היא האל הנסתר שבפרטים .
מה לעשות הישראלים מכשכשים בזנב לא כמו כלב משמחה ,
אלא כדי לעבוד על הזולת .
וזה אומר שמעבר למוסר והצדק צריך לחזור למוח שבלב .
שאיפושהוא כאן התפספס ,
אפשר להגיע לאנרכיה עם יישוב דעת ...
דוד
 
למעלה