יש לכם הרגשה שאתם מאומצים

[homealone]

פעם, מזמן, היינו משפחה

עד שההורים ווידאו שהם שונאים אותי, ולא משנה בכלל מה עשיתי הם המשיכו לטפטף רעל עד שבסופו של דבר השיגו את מטרתם: היום אין בניינו שום קשר, לא משנה בכלל אילו זיכרונות טובים יש לי מהתקופה בה דיברנו וגם האחים התייחסו אליי.

 

[גור42]

ואולי זה להיפך? בכל מקרה, ברור שעכשיו המצב הזה הוא הדדי.

מה שיש שמה זה יופי של מעגל קסמים, והשאלה של "מי התחיל" כבר מזמן לא רלוונטית.

 

[homealone]

זה לא משנה מי התחיל

מה שמשנה זה שהראשון לבכות למשטרה ו\או זה שצורח הכי חזק ו\או זה שאומר את המילה האחרונה הוא זה שהעולם שייך לו,
וברור מאליו שכל שאר הקיים עובד רק אצלו.

שורה תחתונה הם הרוב שקובע שעליי להענש מעצם קיומי.

 

[yuliyuli1]

אני לא מכירה אתכם , אבל בכל זאת חושבת שיש סיכוי לשנות

את המצב. נכון שזה לא פשוט בכלל, וזה דורש שצד אחד ימחל על כבודו וינסה לגשר על הפער שנוצר אפילו שיספוג דחיות בהתחלה.
אני לא מכירה את ההורים שלך ואולי הם ממש מקובעים, אבל רוב ההורים רוצים להתפייס עם הילדים שלהם לאחר שנוצר נתק.

 

[homealone]

לא יקרה

.

 

[yuliyuli1]

השאלה מי התחיל באמת כבר לא רלבנטית עכשיו

אבל כן חשוב להבין שיש הדדיות. שעוינות מביאה עוינות ואהבה לא יכולה להישאר חד צדדית.
אני מקווה שאם אגיע למצב של ההורים שמוזכרים כאן יהיה לי תמיד את הכוחות לנסות לשקם שוב את הקשר, אבל צריך שתהיה נכונות גם של הילד להתחשב בשאר בני המשפחה.

 

[הגשמתי חלום]

אני יותר מדי דומה לאמא שלי ולסבתא שלי כדי שזו תהיה אופציה

למזלי, גם הבכור שלי דומה לי פיזית

(לא שאני כזו יפה שזה משמח אותי שהוא דומה לי, אלא שזה יחסוך ממנו את ההתלבטות הזו)
מצד שני, אני מרגישה יותר לא שייכת בחברה מאשר בתוך המשפחה. והיותי יהודיה ברוסיה, ואחר כך עולה חדשה ו-"רוסיה" בישראל... נותן לי טונות של לגיטימציה לתחושה הזו!

 

[איילת1השחר]

מבחינה פיזית אתה גם לא דומה להם?

או למישהו אחר במשפחה?

 

[homealone]

אני חושב שהחליפו אותי עם דומה אחר

יש עליי 'סימני שושלת' ולפחות מאפיין גופני אחד,
אבל אני חושב שזה יותר אופייני לבני העדה שלי מאשר יחודי למשפחה.