איך את מעבירה את המסר הזה?
כי סתם להגיד שהכל עוד פתוח נשמע לי כמו הורים שלא באמת מקבלים את הבן שלהם אלא רוצים שהוא יחזור להיות סטרייט, בתור כאלו שלא מאמינים לו. כמו הורים שהילדים הלהט"בים שלהם אחר כך מספרים עליהם בתור דוגמא למה לא לעשות (או בתור אחת מהסיבות ל"למה ניתקתי קשר עם ההורים בגיל 23").
 
והקטע הוא - אם זה באמת מתוך התרסה אז כדאי לתת לילדים סולם לרדת מהעץ. אבל אם זה לא אז חוסר קבלה של ההורים יכול ליצור הרבה נזקים (ולדעתי פוטנציאל הנזק עבור צעירים להט"בים גדול בהרבה מפוטנציאל המבוכה עבור סטרייט שחשב שהוא הומו.).
 
(וכמובן, עדיין לא ראיתי הורה אחד שאמר את זה לילד הסטרייט שלו - שהכל פתוח ועוד יכול להשתנות עם התנסויות אמיתיות וכו'. סטטיסטית יש יותר סטרייטים, ועדיין, הגישה ש"אי אפשר לדעת בגיל הזה" מוחלת סלקטיבית רק על הלא נורמטיבים, ואף פעם לא הפוך)
 
מצד שני, אני חושבת שההתנסויות האישיות שלי הן אלו שעיצבו את דעתי - אני מכירה אפס אנשים שהכריזו על עצמם בתור הומו/לסבית בהתרסה (מה? זה באמת קורה? לא בני נוער מבולבלים, אלא אשכרה מהתרסה?), ויצא לי לשמוע יותר מסיפור אחד של "סיפרתי להורים שאני הומו והם עשו כל מה שרק יכלו כדי להכחיש, להאמין שזו רק תקופה ואני אשנה את דעתי" (סירבו להתייחס לבני זוג רומנטיים בתור בן זוג אלא הקפידו להתייחס אליהם בתור חברים אפלטוניים בלבד, הפלו אותם על רקע אלו של אחים, ניסו להתיר את היציאה מהארון מהמשפחה המורחבת או דרשו להעמיד פנים מול סבתא תוך שימוש בשלל מניפולציות רגשיות, המשיכי את הרשימה. או שלא, אם את לא מכירה אותה)
 
אולי למישהי יש במקרה סטטיסטיקות על זה?
