יללה ללכלך:

[ItsikH]

אתה מבלבל בין האובייקטיבי לסובייקטיבי
אפשר - לפחות תאורטית - לתת הסבר אובייקטיבי לכל פסיק בנפש, ובכלל זה המוסר. ונניח שנמצא את המולקולות המדויקות ותהליכיהן המדויקים גורמים לנו לחויית המוסר - מה זה משנה?

 

[אריאל זילברשטיין]

אם אתה אומר ככה אז אנחנו לא מדברים על אותם מושגים

סובייקט בהגדרה אינו אובייקט, הוא קולט התופעות (רואה שומע וכו') ואינו התופעות עצמן.

 

[ItsikH]

אבל התופעה היא החוויה עצמה, אתה יכול [תאורטית] לספק הסבר
אובייקטיבי מדויק לחוויה שלך, הסובייקטיבי אומר ש-מה זה משנה, ההסבר הזה.

אתה יכול להוסיף, אם תרצה, את הספק בדבר היכולת התאורטית הזו, יש הרבה חסמים - אובייקטיביים

- ליכולת הזו "להבין את עצמנו", אלא רק שלדעתי - ההבנה הזו לא באמת משנה. לכל היותר, תוסיף לנו חוויה מרגיעה של ידיעה [והנה חסם לוגי, המתבונן שלומד את עצמו חווה את הלימוד עצמו]

 

[ItsikH]

הצגת כשל טריוויאלי כזה בצורה הישירה ביותר
[URL]https://www.youtube.com/watch?v=5drjr9PmTMA[/URL]

 

[ItsikH]

הכשל בטיעון שלך הוא ההפרדה בין המתבונן לבין המציאות שסביבו
גם אתה עצמך תופעה, זה שאני מתבונן בך ואתה מתבונן בי, רק ממחיש לשנינו שאנחנו עצמנו אובייקטים במציאות, אובייקטים נצפים. כיוון שאני יכול להתבונן בך וללמוד אותך, וגם הפוך, מתבקש שאני יכול גם להתבונן בעצמי וללמוד את עצמי כתופעה.

 

[אריאל זילברשטיין]

המתבונן אינו התופעה, זו חוויה בסיסית, האובייקט הוא יישות

נצפית שאני יכול לשאול האם הוא קיים, על עצמי לא אוכל לשאול את זה.

 

[ItsikH]

מדוע? מיהו "אתה" בדיוק ששואל את השאלות האלו?

 

[אריאל זילברשטיין]

ברור לך שאי אפשר להסביר דבר כזה, זה מפגש.

 

[ItsikH]

אי היכולת שלך לשאול את השאלה הזו נובע מ...
אי היכולת שלך, כלומר מגבלה שאתה כפוף לה. אין זה אומר שלשאלה אין משמעות ואין תוקף, אלא רק שאתה לא תוכל לשאול אותה על עצמך, אבל אחר בהחלט יוכל לשאול אותה עליך, ואתה - עליו.

 

[ItsikH]

ומהצד השני של השאלה
זה שאתה יכול לשאול על קיומו של אובייקט כלשהו לא משנה כהוא זה לקיומו. המציאות היא כל מה שקיים, לכן אינך יכול לשאול על קיומו של אובייקט - הוא קיים כי הוא קיים, ללא תלות בך. השאלה שאתה שואל על קיומו של אובייקט נובעת אך ורק מהקושי שלך לתפוס את המציאות, אבל הקיום אינו ענין לשאלה שלך כי אינו תלוי במתבונן.
אלא אם ב"אובייקט" אין כוונתך לחוויה החושית אלא לשם שאתה נותן לאובייקט הזה, ואז ממילא הוא קיים אך ורק בתודעתך ולא במציאות, ושם באמת יש משמעות לשאלת קיומו.

 

[ItsikH]

מחדד עוד: השאלה על קיומו של האובייקט, היא עצמה לא קיימת אלא
במחשבתך בלבד, אין לה מוצבע במציאות - במציאות אין שאלות בכלל, ובפרט שאלות על קיום.

 

[jamejame]

אני רואה שבענייני מוסר כבר התנצחו איתך כהוגן

לכן אשאל משהו מזווית אחרת:
כיוון שלשיטתך פרק א' בבראשית הוא תיאור רעיוני, היכן עובר הגבול? כלומר מה במקרא הוא תיאור רעיוני ומה אנו אמורים לקבל כפשוטו? עקידת יצחק- תיאור רעיוני או מעשה שקרה? יציאת מצרים? מעמד הר-סיני? עשרת הדיברות עצמן, האם הן תיאור רעיוני או מחייבות? ומצווה מספר 411, מחייבת או תיאור רעיוני? מובי דיק, תיאור רעיוני או מעשה שקרה? והארי פוטר? ומי קובע? ומי קובע מי קובע?
לתשובותיך המחכימות אודה.

 

[אני רק עובר]

הצצתי פעם בספרו של גדליה נדל

(שמסתובב כקובץ להורדה באינטרנט, ולמיטב ידיעתי לא יוצא בדפוס מפחד הממסד החרדי). תאורו לבריאת העולם ותולדותיו אכן שונה מהתאור בתורה, אבל גם שונה מאוד מכל תאוריה מדעית שאי פעם שמעתי עליה.