יכולים להסביר לי את שיטת המנות?

[רזאי1]

המחנכת הודיעה מראש שהיא לא תגבה חיסורים.

אנחנו לא ניקח צ'אנס.

 

[חייבתלהגיב]

למה הציונים בחטיבה חשובים?

 

[רזאי1]

היא רוצה לקבל תעודת הצטיינות בסוף השנה.

למה? אין לי מושג.
אולי היא תשנה את דעתה בהמשך, אבל כרגע, זה המצב.

 

[חייבתלהגיב]

טוב, שיהיה לה בהצלחה.

מזכיר לי (אנקדוטה שלא תורמת בשום צורה שאצלנו בכיתה בחטיבה אחת הילדות ששאפה לקבל תעודת הצטיינות התעצבנה שילדה אחרת קיבלה טוב מאוד בתעודה במתמטיקה כשהיא עצמה קיבלה טוב מאוד מינוס (או משהו כזה) על אף שהציונים שלה היו גבוהים יותר. אז היא ניגשה למורה למתמטיקה ואמרה לה "למה X קיבלה טוב מאוד?" והמורה למתמטיקה אמרה "אוי, זו הייתה טעות" ושינתה לילדה השנייה את הציון בתעודה!
לדעתי חבל לקרוע לעצמך את הצורה בחטיבה, ואם היא כבר רוצה להשקיע - עדיף לה ללכת לאחת מתכניות ההצטיינות ב-ח' או ב-ט' (אודיסיאה או וואטאבר). אבל אני מבינה למה את לא רוצה לדכא בה את הרצון להצטיין, ותכלס זכותה...

 

[הפוך עם ראש כפול]

מוכר. הבכור קבע לעצמו בתחילת כיתה ז' מטרה לקבל בסוף השנה
תעודת הצטיינות יתירה, שזה אומר ממוצע שנתי של מעל 95. בכיתת מופ"ת, כן?...
כשזה משהו שזה בא מהם, אני מאוד מהר הבנתי שאין טעם לדיון או שיחות או שאלות.
אז הוא קרע את הישבן כל השנה, אנחנו עזרנו איפה שיכולנו מבחינה מורלית ולוגיסטית, ולא היה גאה ממנו כשהשיג את המטרה. מבחינתי מה שהיה שווה בטווח הארוך בכל הסבל הזה שהוא העביר את עצמו הייתה למידה של שני דברים מרכזיים:
1. בסופו של כל הסיפור הוא למד לראות את התמונה הכוללת ,לא להישבר מכל 89 שקבל באיזה בוחן שולי ולא לתת לזה להניע אותו מהמטרה הסופית שלו.
2. זו הייתה הפעם הראשונה בחייו שהוא באמת היה צריך להשקיע בלמידה, הוא באמת לא היה רגיל ללמוד למבחנים ולהשקיע שעות בהכנת שיעורי הבית, והוא למד שהוא מסוגל. מסוגל לארגן לו"ז כמו שצריך, מסוגל להתמודד עם זה יחד עם 10 שעות אימוני שחייה בשבוע, ובגדול הוא למד שהוא מוכן לעבוד קשה בשביל משהו שחשוב לו, וכשהוא עובד קשה הוא גם מצליח.
אם היא החליטה - תעמדו לצידה ותעזרו איפה שאפשר.
אגב, אני איתך גם בעניין של לא ללכת ראש בראש מול בית הספר בדברים שהם פחות חשובים. כל עניין ההצקות של הבריונים נשמע לי נושא משמעותי הרבה יותר למלחמה מול בית הספר.

 

[חייבתלהגיב]

כל הכבוד לו.

בחיים לא שמעתי על תעודת הצטיינות יתרה בחטיבה, אבל יש יתרון בכך שמדובר בתעודת הצטיינות עם סף מוגדר מראש, כך שהוא יודע שאם הוא יעמוד בסף הוא יקבל את התעודה וזה לא תלוי בשום דבר אחר, ובפרט גם שזה לא תלוי בתחרות עם ילדי הכיתה האחרים (מה שעלול להוביל ילדים להתנהגות מזעזעת כמו שתיארתי בהודעה הקודמת שלי). זה נראה לי גם סופר מתאים לשחיין להציב מטרה ספציפית לעצמו ולעמוד בה. אולי אני אשלח את הבנות שלי לחוג שחייה

.

 

[הפוך עם ראש כפול]

דווקא הייתה לו "תחרות" עם אחת הבנות בכיתה, שהייתה איתו עוד
ביסודי. בסוף שניהם קיבלו הצטיינות יתירה, אבל לדעתי זה לגמרי דרבן אותו לאורך השנה. יש בזה משהו שדי דוחף אותך קדימה, להוכיח למישהו שאתה טוב כמוהו לפחות, למרות שהוא עצמו תמיד הקפיד לטעון שהוא מנסה להוכיח רק לעצמו ולא לאף אחד אחר. עדיין, ההרגשה שלי הייתה שזה שיש עוד מישהי ברמה שלו, שהוא מכיר מגיל חמש, נותן לו עוד דרייב להמשיך ולהתאמץ כדי לא ליפול מאחוריה.

 

[חייבתלהגיב]

כן, אבל זו תחרות שבה היא לא צריכה להפסיד

כדי שהוא יצליח. אין סיבה למשחק מלוכלך, ואין סיבה לא לעזור לה, למשל, אם היא צריכה משהו (נניח לצלם שיעור שהיא החסירה). בסופו של דבר בחיים, אם אתה מצליח, לא משנה אם אתה מספר 1, 2 או 3.

 

[הפוך עם ראש כפול]

כן, זה נכון. וזו באמת לא הייתה "תחרות מלוכלכת". לתחושתי
התחרות ביניהם רק דרבנה את שניהם (למרות שכמובן אף אחד מהם לא היה מוכן להודות בזה

)

 

[חייבתלהגיב]

גם לבת שלי הייתה תחרות דומה

בחשבון ביסודי עם אחד הילדים. עכשיו בחטיבה הם לא באותה כיתה או במתמטיקה, אבל יחד בעתודה המדעית-טכנולוגית. הוא ילד מאוד שאפתן, שחצן ותחרותי. היא די ההפך, אלא אם כן זה תחום שבו היא בטוחה שתצליח - ואז היא משתתפת בתחרויות (בבית הספר ומחוצה לו) וגם מנצחת בהן. היא גם לפעמים מקשה על עצמה - למשל בתחרות האיות בדוברי אנגלית היא הייתה היחידה שעשתה את זה "כמו שצריך" ואייתה בע"פ, על אף שהמורה הרשתה לכתוב על הלוח. והיא עדיין ניצחה...

 

[הפוך עם ראש כפול]

אני לא מכירה הרבה אנשים שמתנדבים להתחרות בתחום בו הם מרגישים
חלשים, כך שזה נשמע לי די טבעי, לא?

 

[חייבתלהגיב]

הנקודה היא הפער בין זה

שבדרך כלל היא יושבת כמו עציץ בשיעור ולא מוציאה מילה מהפה או כותבת כלום, לבין זה שהיא מוכנה לעמוד בפני כל הכיתה (או בפני קהל גדול אחר) ולהיבחן בע"פ בלי בעייה. וכנ"ל מוכנה להתחרות במתמטיקה בתלמיד הכי שחצן בכיתה, כשגם במתמטיקה היא לא עושה כלום - אבל מצליחה במבחנים.

 

[חייבתלהגיב]

אגב, לא זכור לי

שאי פעם בן קיבל אצלנו תעודת הצטיינות, כשתעודות ההצטיינות היו יחסיות - בעיקר בגלל המקצועות ההומניים, ואני מתפלאת שבנך השיג 95 ממוצע כשיש גם מקצועות הומניים לא מעטים בתעודה שהורסים (אם כי אולי בימינו יש פחות מבחנים במקצועות ההומניים, ובעבודות במקצועות הומניים דווקא קל יחסית לקבל ציון גבוה).
בכל מקרה, אצלנו בכיתה ז' זו שנת הסתגלות ואין בכלל ציונים. מה שמאוווווד התאים לבת שלי.

 

[הפוך עם ראש כפול]

הפתיע גם אותי. זה ילד שלא קורא בכלל, כלומר לא קורא מעבר
למה שמכריחים אותו בבית הספר לקרוא. ובכל זאת הוא מתבטא בשפה מאוד גבוהה, ולמד די מהר איך להרחיב ולפרט במבחנים. הוא כמובן השקיע הרבה בלמידה לבחינות (היו המון כאלו), אבל לדעתי בשנה האחרונה יכולת ההתבטאות שלו מאוד השתפרה.
בעבודות הוא מאוד השקיע (גם בתוכן וגם בוויזואלי), ורק לפני ההגשה נתן לי לעשות לו הגהה. בתחילת השנה הראיתי לו איך אני מעלה את המשלב הלשוני שלו, מפסקת נכון, מרחיבה ומפרטת קצת יותר על הבסיס שהוא כתב, ולאט לאט הוא למד איך לעשות את זה בעצמו. לקראת סוף השנה כבר לא עשיתי כלום חוץ מלתפוס בהגהה טעויות קטנות שהוא "פספס" (כמו שקורה לכולנו).
&nbsp
מקווה בשבילך שכשהבת תגיע לכיתה ח', ההסתגלות המחודשת לא תהיה קשה מדי עבורה

 

[חייבתלהגיב]

היא עכשיו בכיתה ח'.

 

[הפוך עם ראש כפול]

אוי, אז בהצלחה לה!

 

[חייבתלהגיב]

תודה!

 

[מחשבות]

משום מה, גם הבת שלי, שאינה קוראת בכלל, מתבטאת בשפה גבוהה.

אבל גם אבא שלה, שקורא המון, מתבטא כך.

 

[דיברגנט חדש]

איזה בי"ס זה שאין ציונים ב-ז'?

 

[חייבתלהגיב]

לא בית ספר דמוקרטי או פתוח או משהו אם זה מה שאתה שואל.

יש ציונים במבחנים, אבל לא בתעודה ב-ז'. זה המצב. (לא יודעת אם זה ככה שם כבר שנים או חידוש של השנים האחרונות או מה).