תפריט
עמוד ראשי
פורומים
פוסטים
חיפוש
מה חדש
פוסטים חדשים
פוסטים חדשים לפרופיל
פעילות אחרונה
משתמשים
משתמשים מחוברים
הודעות פרופיל חדשות
חפש בהודעות פרופיל
בלוגים
המומחים
השקעות נדל"ן בארה"ב
ייפוי כוח מתמשך , צוואות, ירושות
גישור
דיני משפחה
טיפול CBT
רפואת חניכיים שתלים דנטליים
דיני עבודה
דרכון פורטוגלי
הורים למחוננים
אדריכלות
פורום מיסים
טיפולי פוריות
שמאות מקרקעין
הסרת שיער
מכשירי שמיעה
אזרחות אוסטרית
איך לבחור עגלה לתינוק?
התחבר
הירשם
מה חדש?
חיפוש
חיפוש
חפש בכותרות בלבד
By:
פוסטים
חיפוש
תפריט
התחבר
הירשם
Install the app
Install
פורומים
המומחים
משפחה
הורים למחוננים
יום שליפה והצקות-אשמח ואודה להתייחסות
JavaScript is disabled. For a better experience, please enable JavaScript in your browser before proceeding.
אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש
בדפדפן חילופי
.
הגב לנושא
תוכן ההודעה
<blockquote data-quote="תומר צייטלין" data-source="post: 139459159" data-attributes="member: 3824824"><p>תגובה מניסיון מעצבן (סיפור חיי... מצטער אם לא נראה קשור)</p><p></p><p>היי שלומית,</p><p></p><p>אני מבין את החשש ועודיותר, כילד מחונן שעבר חרם והצקות בשל תכונה זו.</p><p>כפי שהגיבו שאר חברי הפורום הנפלא הזה-וגם אני טוען כך, לא בטוח אם דווקא יום השליפה הוא זה שעלול לגרום/לחזק חרם.</p><p></p><p>לצערי, כאחד שעבר זאת, די קשה למנוע את החרמות הללו וזוהי אחת הבעיות שאנו כמחוננים עלולים להתמודד איתם.</p><p></p><p><strong>אשתף ב-מה שעברתי בעצמי</strong>:</p><p>אישית, עברתי זאת ברוב שנות לימודיי בביה"ס וההנהלה תמכה בצד המציק ולא בצד שסובל (כלומר, תמכו בפוצע ולא בנפצע...).</p><p></p><p>לצערי הרב, לדעתי, הסיבה העיקרית היא, מכיוון שאני לומד בבי"ס רגיל (ולא מיוחד למחוננים... מתגורר באיזור הגליל-התחתון...) ולכן, לא היו להם את הכלים להתמודד עם הבעיה (ובנוסף, לאותו אחד החרים אותי היתה פרוטקציה בביה"ס ולכן, תמיד היו לצידו ופגעו בי).</p><p></p><p>מה שכן, יש הבדל בין חרם שיוצא מידי-שליטה לבין חרם, שבו פשוט לא מדברים עם הילד/ה.</p><p></p><p>החרם שעברתי היה מהסוג שיצא מידי שליטה (קיללו אותי, הפריעו לי ללמוד-בכוונה כדי שההצלחה תרד, צחקו על רמת הלשון הגבוהה שלי, צחקו על תחומי-העניין הבלתי-רגילים והמיוחדים שלי...).</p><p></p><p>ניסינו לפתור את הנושא מול המערכת (שכאמור, לקחה צד, תמכה בפוגע ועצרה את תהליך פתרון הבעיה) ואף נפגשנו עם הוריו (בזמנו, הייתי תלמיד כיתה ג'...).</p><p></p><p>כאמור, הפגישה ההיא לא עזרה וחוץ מזה שהמחרים זרק משפט ש"שאין מצב שיפסיק עם החרם, מחשש שאצליח על חשבונו" (לימודית וחברתית...)-לא יצא כלום והבלאגן רק המשך... עד לכדי-כך, שירדתי הלימודים והגעתי לציונים... לא כאלו שהתאימו לי.</p><p></p><p>ב-כיתה ח' (כיתה רגילה... מהלך תמוה) שוב למדתי עם אותו מחרים וכפי שחששתי (ושיתפתי את הוריי, שחשבו שלא יקרה דבר...), הדבר הזה אירגן חרם חדש (לא ישר בתחילת-השנה, אלא במחצית-כשקיבלנו את התעודות וממוצע ציוניי היה 85/90).</p><p></p><p>שוב אותו הסיוט...</p><p>חרם תמידי, הפריעו במבחנים, בלימודים, צחקו על רמת הלשון (ועוד המחנכת היתה מורה ללשון!) וטענו: "שהמצאתי מילים" כשבפועל, מדובר במילים גבוהות שאותם ילדים (ממוצעים) לא הכירו בזמנו (וספק אם גם עכשיו....).</p><p></p><p>שוב פנינו למערכת ושוב פעם-האשימו אותי (ב-מה בדיוק? שאני מחונן ותלמידים מחרימים אותי? אם הייתי מצטיין-אפשר להאשים... אך אדם לא בוחר להיות מחונן, אלא נולד כך... להיפך ממצטיין...).</p><p></p><p>גם כשלקחו הוכחות/דיברו עם הצדדים כדי לברר מה העניין (היו גם הקנטות ב-WhatsApp...)-ביה"ס לקח את המידע מ... הצד המחרים (שמחק את הודעותיו)! ולא ממני... והאשים אותי.</p><p></p><p>רק כשעירבנו את המאבחן שלי, רק אז המערכת הסכימה להעביר אותי כיתה ("כפתרון"... תכלס, היו צריכים לפעול נגד המחרים...) ואז עברתי לכיתה שהיתה חלום חיי-העתודה המדעית הטכנולוגית/כיתת מופת.</p><p></p><p>רק כדי לחדד:</p><p>כבר ב-כיתה ז' ביקשתי מביה"ס לעבור לכיתת מופת (וטענתי, שזוהי הכיתה שמתאימה לי לימודית וחברתית). אך טענתם היתה, ש"ציוניי לא מצטיינים ושזוהי כיתת מצטיינים בלבד" (שקר... והרוב יודע שלא כך המצב ושיש הבדל בין מחוננות להצטיינות).</p><p></p><p>כשלמדתי שם, "פתאום" הכל היה שקט, הציון הכי נמוך שלי היה 85 (ולא מתחת ל-55...), כל הכיתה תמכה וחיבבה אותי, נעזרו בחוזקותיי כצוות וביה"ס אכל את הכובע (אך לא שינה את התנהלותו...).</p><p></p><p><strong>איך הכיתה הזו שינתה אותי? (לפני ואחרי)</strong>:</p><p>1. החרם ההוא גרם לי להיות חסר-ביטחון, לחשוב שעה אם אינני טועה (לפני מתן תשבה) ובקיצור, תקע את שליפת התשובה, שהיתה מוכנה בזכות החשיבה המהירה.</p><p>-מאז שאני לומד בכיתות הנכונות, אינני מגמגם (או לפחות-הרבה פחות... <img src="http://timg.co.il/f/Emo13.gif" alt="" class="fr-fic fr-dii fr-draggable " style="" />), אינני חושש לענות (ואף, לעיתי-לטעות), והמהירות הפיזית חופפת למהירות השכלית.</p><p>2. חוסר הביטחון ירד (אך טרם נעלם... עדיין, הצקות של <strong>שש (6) שנים </strong>הן נזק...)</p><p>3. חזרתי להצטיין (סיימתי את אותה השנה עם ממוצע 90), להבדיל מהממוצע הנמוך שהיה במחצית השנייה של כיתה ח' (מחצית ראשונה של ח' עם 85, שנייה [עם החרם, שהתחיל מיד עם קבלת תעודה מחצית א] עם 65 ובמופת חזרתי ל-90).</p><p></p><p><strong>מהן הסיבות שבגינן שיתפתי אתכם בסיפורי האישי?</strong>:</p><p>1) בשבילך שלומית.</p><p>כדי שתדעי, שבמידה וחס-וחלילה יהיה חרם כלשהו (ומקווה שילדתך נמצאת בחברה נורמלית ולא בזו שאני נמצא בה... שהיא ההיפך הגמור)-שתדעי, שכדאי לערב גורם חיצוני (פסיכולוג מהתחום), שיתמוך ויפעל במידת הצורך.</p><p>2) במידה ואתן מתגוררות באיזור הגיוני יותר (שיש בו כיתת מחוננים/בי"ס למחוננים ולא "רק" כיתת מופת), שתתעקשו שילדתכם תלמד שם/תשקלו זאת.</p><p>3) במידה וילדתכם לא חזקה במקצוע מסוים, שלא יאכילו אתכם בשקר שהאכילו את הוריי ושתדעו, שיש גם מחוננים שאינם מצטיינים/מצטיינים בהכל... <strong>יותר חשוב להיות מחונן, מאשר מצטיין סדרתי. <img src="http://timg.co.il/f/Emo13.gif" alt="" class="fr-fic fr-dii fr-draggable " style="" /> (מחוננות זוהי המתנה האמיתית).</strong></p><p></p><p>זהו מעין מיתוס (שמחונן תמיד מצטיין) והכל תלוי בהשקעה/תנאי הלמידה/תמיכה.</p><p></p><p>אישית, יש לי מוטיבציה במקצועות שאני אוהב (ונרדם באלו ששונא...), אך עדיין-אני די תלוי בסביבת הלמידה (שתהיה סביבת למידה.... ללא בעיות והפרעות... כמה שיותר שקטה). מעין הוכחה לנושא "מחוננות והתחום הריגשי"...</p><p></p><p>כלומר, -שימו אותי בכיתה בעייתית-אלך לאיבוד, אשתעמם ואתעסק בדברים אחרים...</p><p>-שימו אותי בכיתת לימודים-אשקיע, אצטיין והכל יהיה מצוין (כפי שהיה כשלמדתי בכיתות הנכונות).</p><p></p><p>לכן, אל תתפשרו ואל תעכבו דברים.</p><p>יש בעיה (אפילו קטנה...)? מיד צרו-קשר עם המערכת ובמידה ואין פתרון, ערבו גורם שיפתור אותה.</p><p></p><p><strong>לסיכום</strong>, זה שיש ילדים קנאים/רעים לא אומר שאנו המחוננים צריכים לסבול ואף לא למצות את יכולותינו.</p><p>מקנאים בנו? זה דווקא מצוין... <strong>אם יש קנאה-רוב הסיכויים שיש על מה.</strong></p><p></p><p>מקווה שעזרתי ושהייתי ברור ב-מה שרציתי להעביר. <img src="http://timg.co.il/f/Emo13.gif" alt="" class="fr-fic fr-dii fr-draggable " style="" /></p><p></p><p>בהצלחה!</p></blockquote><p></p>
[QUOTE="תומר צייטלין, post: 139459159, member: 3824824"] תגובה מניסיון מעצבן (סיפור חיי... מצטער אם לא נראה קשור) היי שלומית, אני מבין את החשש ועודיותר, כילד מחונן שעבר חרם והצקות בשל תכונה זו. כפי שהגיבו שאר חברי הפורום הנפלא הזה-וגם אני טוען כך, לא בטוח אם דווקא יום השליפה הוא זה שעלול לגרום/לחזק חרם. לצערי, כאחד שעבר זאת, די קשה למנוע את החרמות הללו וזוהי אחת הבעיות שאנו כמחוננים עלולים להתמודד איתם. [B]אשתף ב-מה שעברתי בעצמי[/B]: אישית, עברתי זאת ברוב שנות לימודיי בביה"ס וההנהלה תמכה בצד המציק ולא בצד שסובל (כלומר, תמכו בפוצע ולא בנפצע...). לצערי הרב, לדעתי, הסיבה העיקרית היא, מכיוון שאני לומד בבי"ס רגיל (ולא מיוחד למחוננים... מתגורר באיזור הגליל-התחתון...) ולכן, לא היו להם את הכלים להתמודד עם הבעיה (ובנוסף, לאותו אחד החרים אותי היתה פרוטקציה בביה"ס ולכן, תמיד היו לצידו ופגעו בי). מה שכן, יש הבדל בין חרם שיוצא מידי-שליטה לבין חרם, שבו פשוט לא מדברים עם הילד/ה. החרם שעברתי היה מהסוג שיצא מידי שליטה (קיללו אותי, הפריעו לי ללמוד-בכוונה כדי שההצלחה תרד, צחקו על רמת הלשון הגבוהה שלי, צחקו על תחומי-העניין הבלתי-רגילים והמיוחדים שלי...). ניסינו לפתור את הנושא מול המערכת (שכאמור, לקחה צד, תמכה בפוגע ועצרה את תהליך פתרון הבעיה) ואף נפגשנו עם הוריו (בזמנו, הייתי תלמיד כיתה ג'...). כאמור, הפגישה ההיא לא עזרה וחוץ מזה שהמחרים זרק משפט ש"שאין מצב שיפסיק עם החרם, מחשש שאצליח על חשבונו" (לימודית וחברתית...)-לא יצא כלום והבלאגן רק המשך... עד לכדי-כך, שירדתי הלימודים והגעתי לציונים... לא כאלו שהתאימו לי. ב-כיתה ח' (כיתה רגילה... מהלך תמוה) שוב למדתי עם אותו מחרים וכפי שחששתי (ושיתפתי את הוריי, שחשבו שלא יקרה דבר...), הדבר הזה אירגן חרם חדש (לא ישר בתחילת-השנה, אלא במחצית-כשקיבלנו את התעודות וממוצע ציוניי היה 85/90). שוב אותו הסיוט... חרם תמידי, הפריעו במבחנים, בלימודים, צחקו על רמת הלשון (ועוד המחנכת היתה מורה ללשון!) וטענו: "שהמצאתי מילים" כשבפועל, מדובר במילים גבוהות שאותם ילדים (ממוצעים) לא הכירו בזמנו (וספק אם גם עכשיו....). שוב פנינו למערכת ושוב פעם-האשימו אותי (ב-מה בדיוק? שאני מחונן ותלמידים מחרימים אותי? אם הייתי מצטיין-אפשר להאשים... אך אדם לא בוחר להיות מחונן, אלא נולד כך... להיפך ממצטיין...). גם כשלקחו הוכחות/דיברו עם הצדדים כדי לברר מה העניין (היו גם הקנטות ב-WhatsApp...)-ביה"ס לקח את המידע מ... הצד המחרים (שמחק את הודעותיו)! ולא ממני... והאשים אותי. רק כשעירבנו את המאבחן שלי, רק אז המערכת הסכימה להעביר אותי כיתה ("כפתרון"... תכלס, היו צריכים לפעול נגד המחרים...) ואז עברתי לכיתה שהיתה חלום חיי-העתודה המדעית הטכנולוגית/כיתת מופת. רק כדי לחדד: כבר ב-כיתה ז' ביקשתי מביה"ס לעבור לכיתת מופת (וטענתי, שזוהי הכיתה שמתאימה לי לימודית וחברתית). אך טענתם היתה, ש"ציוניי לא מצטיינים ושזוהי כיתת מצטיינים בלבד" (שקר... והרוב יודע שלא כך המצב ושיש הבדל בין מחוננות להצטיינות). כשלמדתי שם, "פתאום" הכל היה שקט, הציון הכי נמוך שלי היה 85 (ולא מתחת ל-55...), כל הכיתה תמכה וחיבבה אותי, נעזרו בחוזקותיי כצוות וביה"ס אכל את הכובע (אך לא שינה את התנהלותו...). [B]איך הכיתה הזו שינתה אותי? (לפני ואחרי)[/B]: 1. החרם ההוא גרם לי להיות חסר-ביטחון, לחשוב שעה אם אינני טועה (לפני מתן תשבה) ובקיצור, תקע את שליפת התשובה, שהיתה מוכנה בזכות החשיבה המהירה. -מאז שאני לומד בכיתות הנכונות, אינני מגמגם (או לפחות-הרבה פחות... [IMG]http://timg.co.il/f/Emo13.gif[/IMG]), אינני חושש לענות (ואף, לעיתי-לטעות), והמהירות הפיזית חופפת למהירות השכלית. 2. חוסר הביטחון ירד (אך טרם נעלם... עדיין, הצקות של [B]שש (6) שנים [/B]הן נזק...) 3. חזרתי להצטיין (סיימתי את אותה השנה עם ממוצע 90), להבדיל מהממוצע הנמוך שהיה במחצית השנייה של כיתה ח' (מחצית ראשונה של ח' עם 85, שנייה [עם החרם, שהתחיל מיד עם קבלת תעודה מחצית א] עם 65 ובמופת חזרתי ל-90). [B]מהן הסיבות שבגינן שיתפתי אתכם בסיפורי האישי?[/B]: 1) בשבילך שלומית. כדי שתדעי, שבמידה וחס-וחלילה יהיה חרם כלשהו (ומקווה שילדתך נמצאת בחברה נורמלית ולא בזו שאני נמצא בה... שהיא ההיפך הגמור)-שתדעי, שכדאי לערב גורם חיצוני (פסיכולוג מהתחום), שיתמוך ויפעל במידת הצורך. 2) במידה ואתן מתגוררות באיזור הגיוני יותר (שיש בו כיתת מחוננים/בי"ס למחוננים ולא "רק" כיתת מופת), שתתעקשו שילדתכם תלמד שם/תשקלו זאת. 3) במידה וילדתכם לא חזקה במקצוע מסוים, שלא יאכילו אתכם בשקר שהאכילו את הוריי ושתדעו, שיש גם מחוננים שאינם מצטיינים/מצטיינים בהכל... [B]יותר חשוב להיות מחונן, מאשר מצטיין סדרתי. [IMG]http://timg.co.il/f/Emo13.gif[/IMG] (מחוננות זוהי המתנה האמיתית).[/B] זהו מעין מיתוס (שמחונן תמיד מצטיין) והכל תלוי בהשקעה/תנאי הלמידה/תמיכה. אישית, יש לי מוטיבציה במקצועות שאני אוהב (ונרדם באלו ששונא...), אך עדיין-אני די תלוי בסביבת הלמידה (שתהיה סביבת למידה.... ללא בעיות והפרעות... כמה שיותר שקטה). מעין הוכחה לנושא "מחוננות והתחום הריגשי"... כלומר, -שימו אותי בכיתה בעייתית-אלך לאיבוד, אשתעמם ואתעסק בדברים אחרים... -שימו אותי בכיתת לימודים-אשקיע, אצטיין והכל יהיה מצוין (כפי שהיה כשלמדתי בכיתות הנכונות). לכן, אל תתפשרו ואל תעכבו דברים. יש בעיה (אפילו קטנה...)? מיד צרו-קשר עם המערכת ובמידה ואין פתרון, ערבו גורם שיפתור אותה. [B]לסיכום[/B], זה שיש ילדים קנאים/רעים לא אומר שאנו המחוננים צריכים לסבול ואף לא למצות את יכולותינו. מקנאים בנו? זה דווקא מצוין... [B]אם יש קנאה-רוב הסיכויים שיש על מה.[/B] מקווה שעזרתי ושהייתי ברור ב-מה שרציתי להעביר. [IMG]http://timg.co.il/f/Emo13.gif[/IMG] בהצלחה! [/QUOTE]
שם
אימות
פרסם תגובה
פורומים
המומחים
משפחה
הורים למחוננים
יום שליפה והצקות-אשמח ואודה להתייחסות
צור קשר
תקנון הפורום
מדיניות פרטיות
עזרה
עמוד ראשי
עברית (he_IL)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd.
Forum software by XenForo
®
© 2010-2020 XenForo Ltd.
למעלה