חצאי גמר טורניר אמצע עונה
- פותח הנושא FrecCo
- פורסם בתאריך
ברון בתגובה:
הולד מיי ווקינג סטיק 30/5/8/0
הולד מיי ווקינג סטיק 30/5/8/0
לא אכפת לי מהחצי השני, אינדי כל הדרך
*ידעתי את זה כבר מהרבע הראשון במשחק נגד בוסטון
15 אסיסטים על 0 איבודים
איזה כוכב
אינדיאנה- מילווקי
וואו, ניצחון אדיר של הפייסרס. זה לא צירוף מקרים שהקבוצה הזאת, שממוקמת יחסית במרכז הטבלה, ניצחה את בוסטון ולאחר מכן את הבאקס. הspread pick and roll של הליבורטון-טרנר הוא אחד המהלכים הכי יעילים בליגה השנה. והעובדה שאינדיאנה ממוקמת בתחתית הליגה בהגנה משקפת את העובדה שזו לא קבוצה הגנה טובה אבל כשהיא רוצה היא בהחלט מסוגלת להשתפר. הפייסרס ניצחו את המשחק הזה בקטגוריות של האסל. לחץ על מובילי הכדור של הבאקס הוביל לחטיפות ובאופן כללי לשיבוש תכנית המשחק, ראינו את יאניס מכדרר המון כדי לעבור את החצי וזה גבה ממנו מחיר של עייפות שהתבטא בעיקר בהגנה. מידלטון הוביל קצת כדור ופשוט לקחו לו מהידיים. זה היה אס יפה שקרלייל שלף מהשרוול.
הקצב של אינדיאנה פשוט הפיל את מילווקי, הם היו נראים לא בכושר. הם גם לא תקפו כמעט בריבאונד התקפה (למעט בדקות של בובי פורטיס) וגם חטפו המון נקודות במעבר, כולל אחרי סל שלהם עם בלבול בcross match בירידה להגנה. נתנו לפייסרס 8-10 נקודות כאלה בקלות. מנגד הפליימייקינג העילאי של הליבורטון מנע ממילווקי נקודות קלות דומות בצד השני.
במחצית אינדיאנה הובילה בדו ספרתי ואז מילווקי יצאה מההפסקה עם הפתעה משלה- הגנה איזורית. בעיקרון זה עבד להם בפרט ברבע השלישי למרות שרמת הביצוע שלהם לא הייתה גבוהה, ניכר שהם לא מתורגלים מספיק באיזורית. אלא שגם אינדיאנה לקחה דקות ארוכות כדי להתרגל, ויחד עם יום קליעה לא מוצלח שלה מחוץ לקשת מילווקי חזרה לעניינים ואפילו הובילה בכניסה לרבע האחרון.
הדקות של הבאקס בפתיחת רבעים 2 ו4 עם יאניס והרכבי ספסל נראות לא טוב כל העונה וזה קרה גם במשחק הנוכחי. מבחינת פלוס/מינוס המשחק הוכרע באותן דקות שהספסל של אינדי ניצח בדו ספרתי את זה של מילווקי וזה קרה הרבה בזכות אותם אלמנטים של will והאסל שדיברתי עליהם.
המשחק נכנס צמוד לקלאץ' ושם רמת הביצוע של אינדיאנה פשוט הייתה טובה יותר. הגיעו לפרופיל זריקות עדיף, התעופפו לריב' התקפה, שיחקו עם פלואו. נתון המשחק הוא יחס אסיסטים/איבודים של 30-9 של הפייסרס בהשוואה ל19-12 של הבאקס. בהקשר הזה צריך לומר שלילארד מאכזב, הוא היה נוראי במחצית הראשונה וגם כשהצליח לקלוע כמה זריקות בשנייה הוא עדיין לא הכניס קצב למשחק ההתקפה שלהם. בגדול המהלך היחיד שעבד להם הוא יאניס תוקף את הסל, הרבה מזה באחד על אחד או אחרי אקשן פשוט. כל היתר זריקות מחוץ לרית'ם עם מעט מאוד תנועה של הכדור ושל שחקנים.
לייקרס- פליקנס
במילה אחת- השפלה. ביותר מילים- המשחק הכי טוב של הלייקרס העונה, לברון הגיע סופר חד ופשוט השמיד את הפליקנס בשני צדי המגרש, כשהלייקרס מנצחים ב36 הפרש את 23 הדקות שלו על המגרש. בפתיחה זה היה נראה כמו משחק כדורסל אבל אפשר היה כבר להבחין בכמה דברים-
1. הלייקרס בונים בהגנה קיר מול ציון, שלמעשה פוגש לראשונה קבוצה שמתכוננת מולו ברמת פלייאוף.
2. לברון מערב את ציון וJV בפיק אנד רול, שני ביג מן איטיים שכאלו הם טרף קל ללייקרס שהפעם גם השלשות שלהם נכנסו.
3. לברון לא מתייחס למשחק הזה כמו אל עוד משחק ראגיל. סחט 3 צ'ארג'ים במחצית הראשונה וזה הכניס את כל הלייקרס למוד הגנתי.
ככל שהמשחק התקדם הפליקנס פשוט איבדו את הראש ושכחו איך משחקים כדורסל, אינספור חיתוכים של הלייקרס הסתיימו בלייאפ/דאנקים. הייתה שם שבירה מנטלית של קבוצה יחסית לא מנוסה. אני חושב שהיה מקום להכניס את אלברדו הרבה יותר מוקדם ברבע השלישי, הוא מכניס להם ביטחון שבבירור הלך לאיבוד. בכל מקרה זה היה לא כוחות ולא היה משנה מאומה בתוצאה הסופית.
אני לא יודע האם אוסטין ריבס מתחיל למצוא את עצמו כשחקן שישי או שהוא פשוט שחקן שמופיע במשחקים גדולים, בכל מקרה הוא ממשיך להיות מצוין במשחקי הנוקאאוט.
לגבי האוירה בוגאס- האמת שהיה מאכזב, ניכר שאין שם את העוצמות של משחק ביתי. לפחות ראינו את הקבוצות מתייחסות לפיינל 4 הזה כמו למשחקי פלייאוף. נשאר לנו גמר בין אחד הסופרסטארים העולים בליגה לבין המותג הכי גדול בNBA ב20 שנה האחרונות. עד עכשיו ניסיונות החיזוי שלנו היו גרועים בצורה יוצאת דופן אז אני לא אנסה לנבא מי תנצח. הדרך של אינדיאנה לגמר הייתה מרשימה יותר ויש להניח שקרלייל ישלוף הפתעה טקטית כלשהי. מצד שני הניסיון של הלייקרס במשחקים גדולים עם מה שנראה כמו אחת ההזדמנויות האחרונות של לברון לזכות בתואר קבוצתי בקריירה שלו... לא מאמין שאני אומר את זה אבל הלב שלי עם הלייקרס.
וואו, ניצחון אדיר של הפייסרס. זה לא צירוף מקרים שהקבוצה הזאת, שממוקמת יחסית במרכז הטבלה, ניצחה את בוסטון ולאחר מכן את הבאקס. הspread pick and roll של הליבורטון-טרנר הוא אחד המהלכים הכי יעילים בליגה השנה. והעובדה שאינדיאנה ממוקמת בתחתית הליגה בהגנה משקפת את העובדה שזו לא קבוצה הגנה טובה אבל כשהיא רוצה היא בהחלט מסוגלת להשתפר. הפייסרס ניצחו את המשחק הזה בקטגוריות של האסל. לחץ על מובילי הכדור של הבאקס הוביל לחטיפות ובאופן כללי לשיבוש תכנית המשחק, ראינו את יאניס מכדרר המון כדי לעבור את החצי וזה גבה ממנו מחיר של עייפות שהתבטא בעיקר בהגנה. מידלטון הוביל קצת כדור ופשוט לקחו לו מהידיים. זה היה אס יפה שקרלייל שלף מהשרוול.
הקצב של אינדיאנה פשוט הפיל את מילווקי, הם היו נראים לא בכושר. הם גם לא תקפו כמעט בריבאונד התקפה (למעט בדקות של בובי פורטיס) וגם חטפו המון נקודות במעבר, כולל אחרי סל שלהם עם בלבול בcross match בירידה להגנה. נתנו לפייסרס 8-10 נקודות כאלה בקלות. מנגד הפליימייקינג העילאי של הליבורטון מנע ממילווקי נקודות קלות דומות בצד השני.
במחצית אינדיאנה הובילה בדו ספרתי ואז מילווקי יצאה מההפסקה עם הפתעה משלה- הגנה איזורית. בעיקרון זה עבד להם בפרט ברבע השלישי למרות שרמת הביצוע שלהם לא הייתה גבוהה, ניכר שהם לא מתורגלים מספיק באיזורית. אלא שגם אינדיאנה לקחה דקות ארוכות כדי להתרגל, ויחד עם יום קליעה לא מוצלח שלה מחוץ לקשת מילווקי חזרה לעניינים ואפילו הובילה בכניסה לרבע האחרון.
הדקות של הבאקס בפתיחת רבעים 2 ו4 עם יאניס והרכבי ספסל נראות לא טוב כל העונה וזה קרה גם במשחק הנוכחי. מבחינת פלוס/מינוס המשחק הוכרע באותן דקות שהספסל של אינדי ניצח בדו ספרתי את זה של מילווקי וזה קרה הרבה בזכות אותם אלמנטים של will והאסל שדיברתי עליהם.
המשחק נכנס צמוד לקלאץ' ושם רמת הביצוע של אינדיאנה פשוט הייתה טובה יותר. הגיעו לפרופיל זריקות עדיף, התעופפו לריב' התקפה, שיחקו עם פלואו. נתון המשחק הוא יחס אסיסטים/איבודים של 30-9 של הפייסרס בהשוואה ל19-12 של הבאקס. בהקשר הזה צריך לומר שלילארד מאכזב, הוא היה נוראי במחצית הראשונה וגם כשהצליח לקלוע כמה זריקות בשנייה הוא עדיין לא הכניס קצב למשחק ההתקפה שלהם. בגדול המהלך היחיד שעבד להם הוא יאניס תוקף את הסל, הרבה מזה באחד על אחד או אחרי אקשן פשוט. כל היתר זריקות מחוץ לרית'ם עם מעט מאוד תנועה של הכדור ושל שחקנים.
לייקרס- פליקנס
במילה אחת- השפלה. ביותר מילים- המשחק הכי טוב של הלייקרס העונה, לברון הגיע סופר חד ופשוט השמיד את הפליקנס בשני צדי המגרש, כשהלייקרס מנצחים ב36 הפרש את 23 הדקות שלו על המגרש. בפתיחה זה היה נראה כמו משחק כדורסל אבל אפשר היה כבר להבחין בכמה דברים-
1. הלייקרס בונים בהגנה קיר מול ציון, שלמעשה פוגש לראשונה קבוצה שמתכוננת מולו ברמת פלייאוף.
2. לברון מערב את ציון וJV בפיק אנד רול, שני ביג מן איטיים שכאלו הם טרף קל ללייקרס שהפעם גם השלשות שלהם נכנסו.
3. לברון לא מתייחס למשחק הזה כמו אל עוד משחק ראגיל. סחט 3 צ'ארג'ים במחצית הראשונה וזה הכניס את כל הלייקרס למוד הגנתי.
ככל שהמשחק התקדם הפליקנס פשוט איבדו את הראש ושכחו איך משחקים כדורסל, אינספור חיתוכים של הלייקרס הסתיימו בלייאפ/דאנקים. הייתה שם שבירה מנטלית של קבוצה יחסית לא מנוסה. אני חושב שהיה מקום להכניס את אלברדו הרבה יותר מוקדם ברבע השלישי, הוא מכניס להם ביטחון שבבירור הלך לאיבוד. בכל מקרה זה היה לא כוחות ולא היה משנה מאומה בתוצאה הסופית.
אני לא יודע האם אוסטין ריבס מתחיל למצוא את עצמו כשחקן שישי או שהוא פשוט שחקן שמופיע במשחקים גדולים, בכל מקרה הוא ממשיך להיות מצוין במשחקי הנוקאאוט.
לגבי האוירה בוגאס- האמת שהיה מאכזב, ניכר שאין שם את העוצמות של משחק ביתי. לפחות ראינו את הקבוצות מתייחסות לפיינל 4 הזה כמו למשחקי פלייאוף. נשאר לנו גמר בין אחד הסופרסטארים העולים בליגה לבין המותג הכי גדול בNBA ב20 שנה האחרונות. עד עכשיו ניסיונות החיזוי שלנו היו גרועים בצורה יוצאת דופן אז אני לא אנסה לנבא מי תנצח. הדרך של אינדיאנה לגמר הייתה מרשימה יותר ויש להניח שקרלייל ישלוף הפתעה טקטית כלשהי. מצד שני הניסיון של הלייקרס במשחקים גדולים עם מה שנראה כמו אחת ההזדמנויות האחרונות של לברון לזכות בתואר קבוצתי בקריירה שלו... לא מאמין שאני אומר את זה אבל הלב שלי עם הלייקרס.
יובל סיכם יפה, מוסיף כמה הערות משלי:
לרגע.. בעצם לשתי רגעים, חשבתי שהבאקס מצליחים להשיג שליטה על הקצב. הקטע בפייסרס הוא שהם לא רק משחקים מהר, הם גם יוצאים לריצות סקורינג בלתי צפויות.
יצא לי לדבר כמה פעמים על כך שאינדי מחזיקה בשלושה רכזים טבעיים (לא כולל ברוס בראון), ושלושתם פשוט לא מסוגלים לאבד כדור. הליבורטון מילא, מילווקי הפסידה ברגע שאפשרה לטי ג'יי מקונול להגיע לצבע בכיף שלו. לאחר מכן הפסידה בשנית כאשר נמבהארד וברוס בראון קלעו בערך 14 נקודות מאזור הצבע רק במחצית השנייה.
האזורית עשתה את שלה ואפילו החילופים של ברוק מול טייריס (עד להפסקה) הניבו כמה החטאות, הם פשוט לא עשו follow up בחזרה להגנה או ניצלו הרכבים נמוכים יחסית של ג'קסון ב-5. תפסו כמה אופנסיב בדקות שלו, היו צריכים להמשיך לתקוף את הצבע בהנחה שלא תגיע מספיק עזרה.
אפשר להוסיף פה הוט טייק - האפקט ההגנתי של לופז מוערך יתר על המידה, הוא לא מחליף צדדים מספיק טוב ובצוותא עם פורטיס הם לא equipped לשחק בקצב שהמאמן מנסה להכתיב. אין לו פריווליגה להפחית בדקות של בובי מכיוון שהספסל מעפן בלאו הכי.
צריך לפרגן לטרנר, דפק פוסטר כפול לקו הקדמי הכי מרתיע בליגה באותו המשחק. הוא פינישר כמעט אידיאלי לטייריס וכבר דיברנו על הצירוף הגאוני של טופין.
לגבי הלייקרס, תצוגת תכלית של לברון. נוקאאוט מוחלט לציון בשני צדי המגרש, תחילה הפך את היתרון של ציון לחיסרון, מינף את מרחב הפעולה המצומצם והנטייה שלו לבנות על כוח פיזי לכדי עבירות תוקף, ובצד השני מצא את הקלעי שלו בזמן שזאיון הגיע לעזרה בניסיון לסגור את המסירה לגבוה בגלגול לסל. בעצם השתמש בו לאורך המפגש בשביל להוכיח מה ההבדל בין נתונים פיזיים חריגים נטו* לבין נתונים פיזיים שמגיעים עם סופר קומפיוטר וכישורים נלווים.
למעשה במחשבה שנייה מדובר בקו הקדמי הכי מתאגר לזאיון בליגה, ניערת את האחד וקיבלת את השני.
(*משהו שהייטרים של לברון זקפו לחובתו)
אין סרט שהפליקנס ממשיכים באותו סגל, המחויבות של הצמד המוביל שואפת לאפס, אין ערך מוסף למקולום או יונאס, הם צריכים שחקני הגנה טובים מהם.
לרגע.. בעצם לשתי רגעים, חשבתי שהבאקס מצליחים להשיג שליטה על הקצב. הקטע בפייסרס הוא שהם לא רק משחקים מהר, הם גם יוצאים לריצות סקורינג בלתי צפויות.
יצא לי לדבר כמה פעמים על כך שאינדי מחזיקה בשלושה רכזים טבעיים (לא כולל ברוס בראון), ושלושתם פשוט לא מסוגלים לאבד כדור. הליבורטון מילא, מילווקי הפסידה ברגע שאפשרה לטי ג'יי מקונול להגיע לצבע בכיף שלו. לאחר מכן הפסידה בשנית כאשר נמבהארד וברוס בראון קלעו בערך 14 נקודות מאזור הצבע רק במחצית השנייה.
האזורית עשתה את שלה ואפילו החילופים של ברוק מול טייריס (עד להפסקה) הניבו כמה החטאות, הם פשוט לא עשו follow up בחזרה להגנה או ניצלו הרכבים נמוכים יחסית של ג'קסון ב-5. תפסו כמה אופנסיב בדקות שלו, היו צריכים להמשיך לתקוף את הצבע בהנחה שלא תגיע מספיק עזרה.
אפשר להוסיף פה הוט טייק - האפקט ההגנתי של לופז מוערך יתר על המידה, הוא לא מחליף צדדים מספיק טוב ובצוותא עם פורטיס הם לא equipped לשחק בקצב שהמאמן מנסה להכתיב. אין לו פריווליגה להפחית בדקות של בובי מכיוון שהספסל מעפן בלאו הכי.
צריך לפרגן לטרנר, דפק פוסטר כפול לקו הקדמי הכי מרתיע בליגה באותו המשחק. הוא פינישר כמעט אידיאלי לטייריס וכבר דיברנו על הצירוף הגאוני של טופין.
לגבי הלייקרס, תצוגת תכלית של לברון. נוקאאוט מוחלט לציון בשני צדי המגרש, תחילה הפך את היתרון של ציון לחיסרון, מינף את מרחב הפעולה המצומצם והנטייה שלו לבנות על כוח פיזי לכדי עבירות תוקף, ובצד השני מצא את הקלעי שלו בזמן שזאיון הגיע לעזרה בניסיון לסגור את המסירה לגבוה בגלגול לסל. בעצם השתמש בו לאורך המפגש בשביל להוכיח מה ההבדל בין נתונים פיזיים חריגים נטו* לבין נתונים פיזיים שמגיעים עם סופר קומפיוטר וכישורים נלווים.
למעשה במחשבה שנייה מדובר בקו הקדמי הכי מתאגר לזאיון בליגה, ניערת את האחד וקיבלת את השני.
(*משהו שהייטרים של לברון זקפו לחובתו)
אין סרט שהפליקנס ממשיכים באותו סגל, המחויבות של הצמד המוביל שואפת לאפס, אין ערך מוסף למקולום או יונאס, הם צריכים שחקני הגנה טובים מהם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.