קצת חומרים למחשבה
ברור שאף אדם לא יכול להגיד לך מה לעשות, אם לעזוב אותו או להישאר עכשיו. זאת החלטה שתצטרכי לעשות עם עצמך, ואני רוצה לתת לך כמה פרמטרים למחשבה:
ראשית, את כותבת בתחילת דברייך שאת אקדמאית שכירה במקצוע טוב ועם משכורת מכובדת. זה מעניין, כי בכל הכתוב לא הזכרת את זה שוב אפילו פעם אחת, ומשתמע לגמרי שאת "האישה הקטנה" שיושבת בבית ונעה עם חייה בהתאם להכתבותיו. למה? יש לך גם אישיות. מי את? מה את עושה עם עצמך חוץ מאשר לחיות את חייו? את עם ראש, עם תואר, עם משכורת. מה את עושה עם הדברים האלה? חברות? חוגים? לימודים? טיולים? התקדמות בחיים? נכון, יש לך ילדים והוא לא מוכן לתת יד בגידולם. האם את יכולה לקחת בייביסיטר או להיעזר במשפחה באופן קבוע, פעם פעמיים בשבוע, כדי לחיות את חייך שלך?
אני רואה מתוך הכתוב שאת נסערת מאוד, כי בעצם על פי תחושתך הוא לא רואה אותך. לא מכיר בקיומך, לא מקשיב, לא אכפת לו, לא אתך. תחושת הקיום והערך שלך תלויה לגמרי בו, וכיוון שהוא לא נותן לך את הדברים הללו, את מרגישה כל כך רע עם עצמך. ושאלתי: מהו הקיום והערך שלך כאדם, כאת עצמך? לא כאם, לא כרעיה שלו. מה זהותך? ואם קשה לך לענות על השאלות הללו, את צריכה עזרה והכוונה, כי הן הבסיס.
שנית, גם את לא רואה את הקיום והערך שלו. זה לא פשוט במצב כזה וברור שזה הופך להיות קשה יותר ויותר עם השנים, כפי שכתבת. ברור שמתעייפים. אבל זה המצב ששניכם נמצאים בו היום, לא חשובה הסיבה. הוא לא רואה אותך, את לא רואה אותו. מעבר לעובדה שהוא איננו נוכח בחייך, האם יש משהו טוב שאת כן יכולה לראות בו ובמאמצים שלו? האם יש משהו בסיבות שבגללן התחתנת אתו שעדיין קיים אצלו? בדקי את עצמך.
שלישית, סימני האלימות הראשוניים הללו, האלימות המילולית, הם לא מקובלים על פי כל קנה מידה. הבהרת שלא תסבלי את זה. האם זה נגמר? ממשיך? איך את מבהירה שוב? במילים? אין כל צורך. מה שלא עבד לראשונה לא יעבוד בשנית אם לא תגבי את זה במעשים. מה לעשות? לעשות. לצאת מהבית מאוד בשקט ולסגור את הדלת. אם אפשר לקחת את המפתחות ואת המכונית - עדיף. שהוא יתמודד עם הילדים, הבייביסיטר והמונית לעבודה.
סיכום - גם טיפול זוגי במעמד צד אחד בלבד מאוד יכול לעזור, יאמר לך כל מטפל שהגיעה אליו מישהי עם האמירה השגורה כל כך: "בעלי לא מסכים לבוא". יש מה לעשות. העבודה נעשית, דברים בתוכך משתנים, את מבינה יותר, את מתחזקת, התנהגויות שלך משתנות ובעקבותיהן התנהגויות האחר. יכול להיות שבעקבות זה תחליטי לחיות את חייך לצדו בלי להיות ככ מושפעת מהנוכח-לא נוכח ואולי תצליחי. יכול להיות שבעקבות זה תחליטי ללכת - ותקבלי כוחות איך לעשות את זה גם עם האימה הכל כך שגרתית גם היא, מהנושא הכלכלי. גם בזה ילמדו אותך איך לטפל. יכול להיות שתצליחי לשנות התנהגויות שלו בעקבות טלטלה עזה בזוגיות שאת תגרמי לה, ולא רק תגיבי אליה. ויכול להיות שתצליחי לראות אותו אחרי הרבה שנים שלא הצלחת, ובכל זאת לומר לעצמך בלב שלם: זה לא מה שאני רוצה מחיי.
מה לעשות? לעשות. טיפול פרטני זו אופציה אחת. טיפול לבד בקונסטלציה זוגית זו אופציה שניה. זה לא אותו דבר. בחרי ותקפצי ראש.
וחוזרת על עצמי תמיד תמיד במצבים דומים: לספר לו. לא להסתיר, לא לכחד, כלום. להודיע לו מהרגע הראשון: ביום שני בחמש הודעתי לבייביסיטר להיות כאן כי אני הולכת לטיפול. כי אני לא יכולה יותר להמשיך ככה. לידיעתך.
לאט לאט ההכרה תחלחל אצלו. עם או בלי התנגדויות, עם או בלי התעלמויות. וזה חשוב שזה יקרה.
