בחלק גדול מהמקרים צד אחד לפחות שוקל פרידה
כשזה המצב, אני לא מתייחס לזה כמון שפולנים מתייחסים לסרטן. "לא מדברים על זה אוי אוי אוי". אני שם את זה על השולחן, ואם לאותו צד יש מטרה לברר לעצמו האם להשאר או לא, אז זו המטרה שלו.
לפעמים אני מרגיש ספק אצל צד אחד, שאפילו לא אומר את זה. מאוד חשוב להציף את הספק הזה, אם הוא ישנו. טיאטוא מתחת לשולחן - לעניות דעתי - רק הורס יותר. כי אז לא מתייחסים לספק באופן ישיר.
בכלל "הספק בתוך הקשר" הוא נושא ענק ומאוד מאוד נפוץ. בכל שלב של הזוגיות.
ואם לצד השני יש בטיפול הזוגי מטרה אחרת (נגיד שהצד השני דווקא לא יעזוב), אז יש שתי מטרות שונות, ועם זה עובדים.
בכל מקרה, מה שמשותף לכל המטרות הוא שקודם צריך להבין את שני בני האדם, ומה קרה הבקשר שלהם על פני השנים. זה תנאי משותף לכל מטרה.
וגם כשהמטרה היא ברורה, משותפת וח משמעית, לתקן את הקשר, אני אישית לא רץ לשם. אין קיצורי דרך. קודם להבין לעומק, אחרת נותנים להם הוראות הפעלה למיקסר.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
