חדשה ומבוהלת
- פותח הנושא דידי1114
- פורסם בתאריך
אני לוקח ציפראלקס 10 מ"ג כבר תקופה ארוכה
התרופה הזאת במקרה שלי ,ובכוונה הדגשתי את זה , מקלה עלי את התסמינים , המחשבות אומנם נשארות אבל הן הרבה פחות משפיעות עלי . התרופה הזאת (כמו שאר התרופות מהמשפחה הזאת גורמות באיזושהי צורה להורדת סף הרגישות עם מה שמשתמע מכך (ואצל כל אחד המשמעות מעט שונה) , אבל העיקר שאני מתפקד טוב בחיי היום יום . לפעמים קורה שהמחשבות קצת משתלטות עלי אבל זה בקטנה ואני בסה"כ בסדר. אם תקראי מעט כאן בפורום תיווכחי שיש כאלה שהתרופה כל כך השפיעה לטובה שהפסיקו לגמרי ליטול אותה ואצל חלק גדול מהם זה נגמר עם אפיזודה אחת של חרדה וזהו. אני בכוונה מדגיש את כל זה על מנת שתדעי שלא תמיד מה שטוב לאחד יהיה טוב באותה מידה גם לאחר ,
עד היום חברות התרופות לא מצאו תרופות מותאמות אישית ע"פ DNA להפרעות הנפשיות השונות ולכן מספר התרופות הגדול כולל שילובים בין תרופות שונות ע"מ לנסות להגיע לאפקט יעיל ככל הניתן. היתרון של ציפראלקס במקרה הזה שהוא עובד על מכנה משותף גדול יותר של אנשים ולכן הוא מוצלח כל כך.
ולבסוף שלא ישתמע מדבריי שאני ממליץ לך לקחת תרופות , אני לא . זה כמובן נתון לשיקולך הבלעדי.
יום טוב לך .
התרופה הזאת במקרה שלי ,ובכוונה הדגשתי את זה , מקלה עלי את התסמינים , המחשבות אומנם נשארות אבל הן הרבה פחות משפיעות עלי . התרופה הזאת (כמו שאר התרופות מהמשפחה הזאת גורמות באיזושהי צורה להורדת סף הרגישות עם מה שמשתמע מכך (ואצל כל אחד המשמעות מעט שונה) , אבל העיקר שאני מתפקד טוב בחיי היום יום . לפעמים קורה שהמחשבות קצת משתלטות עלי אבל זה בקטנה ואני בסה"כ בסדר. אם תקראי מעט כאן בפורום תיווכחי שיש כאלה שהתרופה כל כך השפיעה לטובה שהפסיקו לגמרי ליטול אותה ואצל חלק גדול מהם זה נגמר עם אפיזודה אחת של חרדה וזהו. אני בכוונה מדגיש את כל זה על מנת שתדעי שלא תמיד מה שטוב לאחד יהיה טוב באותה מידה גם לאחר ,
עד היום חברות התרופות לא מצאו תרופות מותאמות אישית ע"פ DNA להפרעות הנפשיות השונות ולכן מספר התרופות הגדול כולל שילובים בין תרופות שונות ע"מ לנסות להגיע לאפקט יעיל ככל הניתן. היתרון של ציפראלקס במקרה הזה שהוא עובד על מכנה משותף גדול יותר של אנשים ולכן הוא מוצלח כל כך.
ולבסוף שלא ישתמע מדבריי שאני ממליץ לך לקחת תרופות , אני לא . זה כמובן נתון לשיקולך הבלעדי.
יום טוב לך .
היי דידי
אני מאוד שמחה על השיפור שאת מתארת. האם כבר חזרת למטפלת שלך? ציינת בזמנו שאת מתכננת, מה קרה עם זה?
את צריכה לעשות אך ורך מה שנכון לך ולא להקשיב לאנשים קטנים שבאים ממקום שרק רוצה להוריד אותך. אני יודעת כמה רגישה ופגיעה את עכשיו ולכן הגבתי אליו, למרות שאני יודעת מההיכרות עד כה שזה בזבוז זמן. כדי שתראי את תגובתי ותדעי שהגישה המתקרבנת והפסימית ממש לא כלל משותף בפורום הזה. להיפך.
 
זה קצת מזכיר לי שאחרי הפסיכיאטרית שהלכתי אליה ואיבחנה אותי ונתנה לי ציפרלקס, הי לי את שלב ההתלבטות והחלטתי לא לקחת. אני מאוד גאה בהחלטה הזאת כי היא הגיעה ממקום של כוח בתוך כל החולשה והמצוקה. עצם ההחלטה חיזק אותי מאוד, תחושה שאני מחזירה שליטה על גורלי. וגם החרדה הצטמצמה והתחלתי להרגיש טוב יותר. רציתי להתחיל טיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים והייתי צריכה לקבל הפנייה מפסיכיאטר מטעם הקופה. סיפרתי לו את כל הסיפור והוא נזף בי איך אני לא לוקחת את הכדורים, איזה נזק אני עושה לעצמי, גורמת לעצמי נזק לצמיתות, למה נראה לי שאני יכולה להתמודד וכו'. וכל זה מפסיכיאטר כן? לא סתם מגיב באיזה פורום. כמובן שאחרי הפגישה איתו החרדה עלתה פלאים והתחלתי לפקפק בעצמי. כשהגעתי לטיפול המטפלת תמכה בהחלטתי לא לקחת וסוף סוף הייתה לי קרקע תומכת ויציבה ולא רק אני בתוך הכאוס. בסוף שמחתי מאוד על ההחלטה ועל שהלכתי בדרכי. על אף כל אלו שלא האמינו בי בדרך.
 
אני יודעת שזה קשה, אבל צריך לדעת לסנן את הקולות האלו ולהקשיב לעצמך. את מספרת שיש שיפור הדרגתי וזה מצויין, ככה זה אמור להיות. שום דבר לא קורה ברגע. אני באמת מאמינה שבנוסף לדיקור/דמיון מודרך ושאר שיטות אלטרנטיביות צריך להיעזר גם בעזרה מקצועית כמו המטפלת שסיפרת עליה.
שולחת לך חיבוק גדול וברכת חג שמח
אני מאוד שמחה על השיפור שאת מתארת. האם כבר חזרת למטפלת שלך? ציינת בזמנו שאת מתכננת, מה קרה עם זה?
את צריכה לעשות אך ורך מה שנכון לך ולא להקשיב לאנשים קטנים שבאים ממקום שרק רוצה להוריד אותך. אני יודעת כמה רגישה ופגיעה את עכשיו ולכן הגבתי אליו, למרות שאני יודעת מההיכרות עד כה שזה בזבוז זמן. כדי שתראי את תגובתי ותדעי שהגישה המתקרבנת והפסימית ממש לא כלל משותף בפורום הזה. להיפך.
 
זה קצת מזכיר לי שאחרי הפסיכיאטרית שהלכתי אליה ואיבחנה אותי ונתנה לי ציפרלקס, הי לי את שלב ההתלבטות והחלטתי לא לקחת. אני מאוד גאה בהחלטה הזאת כי היא הגיעה ממקום של כוח בתוך כל החולשה והמצוקה. עצם ההחלטה חיזק אותי מאוד, תחושה שאני מחזירה שליטה על גורלי. וגם החרדה הצטמצמה והתחלתי להרגיש טוב יותר. רציתי להתחיל טיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים והייתי צריכה לקבל הפנייה מפסיכיאטר מטעם הקופה. סיפרתי לו את כל הסיפור והוא נזף בי איך אני לא לוקחת את הכדורים, איזה נזק אני עושה לעצמי, גורמת לעצמי נזק לצמיתות, למה נראה לי שאני יכולה להתמודד וכו'. וכל זה מפסיכיאטר כן? לא סתם מגיב באיזה פורום. כמובן שאחרי הפגישה איתו החרדה עלתה פלאים והתחלתי לפקפק בעצמי. כשהגעתי לטיפול המטפלת תמכה בהחלטתי לא לקחת וסוף סוף הייתה לי קרקע תומכת ויציבה ולא רק אני בתוך הכאוס. בסוף שמחתי מאוד על ההחלטה ועל שהלכתי בדרכי. על אף כל אלו שלא האמינו בי בדרך.
 
אני יודעת שזה קשה, אבל צריך לדעת לסנן את הקולות האלו ולהקשיב לעצמך. את מספרת שיש שיפור הדרגתי וזה מצויין, ככה זה אמור להיות. שום דבר לא קורה ברגע. אני באמת מאמינה שבנוסף לדיקור/דמיון מודרך ושאר שיטות אלטרנטיביות צריך להיעזר גם בעזרה מקצועית כמו המטפלת שסיפרת עליה.
שולחת לך חיבוק גדול וברכת חג שמח
חברה מרחוק
אני ממש מרגישה כאילו את חווית את כל מה שעברתי. ההזדהות איתך מקלה עלי מאוד... הפסיכולוגית שלי מאוד מאמינה בדיקור שאני עושה, ולכן אמרה לי לשאול את המדקר אם זה יהיה נכון לשלב כרגע שיחות, כי מעבר לדיקור שהוא עושה לי הוא מטפל גם באנרגיות דרך התת מודע. אכן התייעצתי איתו והוא אמר שעם שיחות כדאי להמתין כרגע. החלטנו להמתין עם החזרה למפגשים איתה אבל היא תמיד נמצאת עבורי בלחיצת כפתור לשיחה טלפונית. אכן יש שיפור, ההתקפים הגיעו אמנם, אבל בעוצמות קצת יותר חלשות. אני מודה שעדיין, במהלך ההתקף קשה לי העבודה העצמית להזכיר לעצמי שזה "רק" התקף...
אני ממש מרגישה כאילו את חווית את כל מה שעברתי. ההזדהות איתך מקלה עלי מאוד... הפסיכולוגית שלי מאוד מאמינה בדיקור שאני עושה, ולכן אמרה לי לשאול את המדקר אם זה יהיה נכון לשלב כרגע שיחות, כי מעבר לדיקור שהוא עושה לי הוא מטפל גם באנרגיות דרך התת מודע. אכן התייעצתי איתו והוא אמר שעם שיחות כדאי להמתין כרגע. החלטנו להמתין עם החזרה למפגשים איתה אבל היא תמיד נמצאת עבורי בלחיצת כפתור לשיחה טלפונית. אכן יש שיפור, ההתקפים הגיעו אמנם, אבל בעוצמות קצת יותר חלשות. אני מודה שעדיין, במהלך ההתקף קשה לי העבודה העצמית להזכיר לעצמי שזה "רק" התקף...
זה קורה ברגע אחד
פעם אחת כשיגיע התקף תצליחי לקבל אותו, לא להיאבק או לפחד ממנו, לקבל לחלוטין את מה שקורה לך. אחרי שפעם אחת תצליחי, ותראי שההתקף דועך ונעלם. זה הרגע בו משהו ישתנה בכל היחס שלך להתקפים. חלק מלהגיע לזה זה ללמוד לשחרר את הצורך התמידי בשליטה. תתחילי לאמן את עצמך להפסיק לפחד מזה. ברגע שמפסיקים לפחד מאובדן השליטה, אנחנו בעצם מחזירים אותה לחיינו, כי עצם הבחירה מחזיר את השליטה, רק בצורה אחרת. אני הייתי מגיעה למצב שהייתי ''מזמנת'' התקפים כדי להפסיק לפחד מהם.
פעם אחת כשיגיע התקף תצליחי לקבל אותו, לא להיאבק או לפחד ממנו, לקבל לחלוטין את מה שקורה לך. אחרי שפעם אחת תצליחי, ותראי שההתקף דועך ונעלם. זה הרגע בו משהו ישתנה בכל היחס שלך להתקפים. חלק מלהגיע לזה זה ללמוד לשחרר את הצורך התמידי בשליטה. תתחילי לאמן את עצמך להפסיק לפחד מזה. ברגע שמפסיקים לפחד מאובדן השליטה, אנחנו בעצם מחזירים אותה לחיינו, כי עצם הבחירה מחזיר את השליטה, רק בצורה אחרת. אני הייתי מגיעה למצב שהייתי ''מזמנת'' התקפים כדי להפסיק לפחד מהם.
לא כל הדלתות סגורות
חפשי טכניקות מועילות שיעזרו לך לקחת שליטה ולמזער את המשהו שגורם לך להיות שם. יש פסיכותרפיה בכל מיני כיוונים ראי למה את מתחברת. יש מינדפולנס ודמיון מודרך, יש אדלר ועוד.
קראי מה קרוב אליך ולכי להצטייד בתיק כלים עם זה תנהלי דיאלוג עם החרדה ותנהלי אותה.
זה בהחלט מבהיל אבל לא כל הדלתות סגורות פרט לכדורים שגם להם לפעמים יש מקום חלקי.
בברכה
עופרה רוזנפלד
מילת
חפשי טכניקות מועילות שיעזרו לך לקחת שליטה ולמזער את המשהו שגורם לך להיות שם. יש פסיכותרפיה בכל מיני כיוונים ראי למה את מתחברת. יש מינדפולנס ודמיון מודרך, יש אדלר ועוד.
קראי מה קרוב אליך ולכי להצטייד בתיק כלים עם זה תנהלי דיאלוג עם החרדה ותנהלי אותה.
זה בהחלט מבהיל אבל לא כל הדלתות סגורות פרט לכדורים שגם להם לפעמים יש מקום חלקי.
בברכה
עופרה רוזנפלד
מילת
דידי יקרה.בעצמך ענית על השאלה.אכן יש לך התקפי חרדה
ואין לך שום בעיה בריאותית.
הבעיה היחידה שאת מתארת היא עומס החיים שגורם לך לכעס ודאגות יתר.
לדעתי גם כאשר יש הרבה מטלות בחיים,אפשר לעשות אותם בנחת,
שלב אחר שלב ללא חשש מההתחלה ועד הסוף בלי להביט על המטלות כולם כמטלה אחת ענקית.
תעשי קודם דבר אחד בלי לחשוב על שאר המטלות וכשתסיימים מטלה אחת בצורה הטובה ביותר אז תעברי למטלה השניה וכך הלאה שאר המטלות ובסוף אפילו תגלי שנשאר לך זמן פנוי גם לבילוי.
אם המטלות כל כך רבות אז תבקשי עזרה מהאחרים שיעזרו לך במילוי המטלות ותחנכי את הילד הגדול גם הוא לעזור לך ואל תקחי הכל על עצמך בלבד.לא יתכן שאת תהיי עבד לעבודה בחיים.
ואין לך שום בעיה בריאותית.
הבעיה היחידה שאת מתארת היא עומס החיים שגורם לך לכעס ודאגות יתר.
לדעתי גם כאשר יש הרבה מטלות בחיים,אפשר לעשות אותם בנחת,
שלב אחר שלב ללא חשש מההתחלה ועד הסוף בלי להביט על המטלות כולם כמטלה אחת ענקית.
תעשי קודם דבר אחד בלי לחשוב על שאר המטלות וכשתסיימים מטלה אחת בצורה הטובה ביותר אז תעברי למטלה השניה וכך הלאה שאר המטלות ובסוף אפילו תגלי שנשאר לך זמן פנוי גם לבילוי.
אם המטלות כל כך רבות אז תבקשי עזרה מהאחרים שיעזרו לך במילוי המטלות ותחנכי את הילד הגדול גם הוא לעזור לך ואל תקחי הכל על עצמך בלבד.לא יתכן שאת תהיי עבד לעבודה בחיים.
לאמץ חשיבה מועילה
שלום דידי,
ראשית, ברכות על הצטרפותך לפורום,
לאחר שקבלת כבר כמה תגובות מועילות מחברי הפורום,
אני רוצה להזמין אותך להוריד את רמת הבהלה.
חרדה היא תגובה טבעית, אם כי מוגזמת, של הגוף.
גוף נפש קשורים זה בזה, ויש ביניהם השפעה הדדית,
ולכן הסימפטומים הם "כל כך פיזיולוגיים".
לאחר שחווית 5 התקפים, התעורר בך פחד מההתקף הבא.
מן הסתם את חוששת ממנו, מצפה לו ואולי מדמיינת אותו.
למוח יש תכונה שהוא מגיב לתמונה בדמיון כמו לאמת,
כך שהחשש מהחרדה ומצד שני הציפיה שהיא תגיע -
דוקא מעודדים את הופעת ההתקף.
חשוב להבין שחרדה לא מסוכנת,
שכמו שהיא עולה - כך היא יורדת.
ודוקא בשלב ההתחלתי הזה,
התגובה שלך קובעת את ההמשך -
חשוב לאמץ סוג חשיבה שאומר
שאם היא תבוא - שתבוא,
את תקבלי אותה, כי זו רק חרדה,
ואת בטוחה שתעברי את זה בשלום.
וכשמפלס הפחד מחרדה יורד - לחרדה אין קיום.
שלום דידי,
ראשית, ברכות על הצטרפותך לפורום,
לאחר שקבלת כבר כמה תגובות מועילות מחברי הפורום,
אני רוצה להזמין אותך להוריד את רמת הבהלה.
חרדה היא תגובה טבעית, אם כי מוגזמת, של הגוף.
גוף נפש קשורים זה בזה, ויש ביניהם השפעה הדדית,
ולכן הסימפטומים הם "כל כך פיזיולוגיים".
לאחר שחווית 5 התקפים, התעורר בך פחד מההתקף הבא.
מן הסתם את חוששת ממנו, מצפה לו ואולי מדמיינת אותו.
למוח יש תכונה שהוא מגיב לתמונה בדמיון כמו לאמת,
כך שהחשש מהחרדה ומצד שני הציפיה שהיא תגיע -
דוקא מעודדים את הופעת ההתקף.
חשוב להבין שחרדה לא מסוכנת,
שכמו שהיא עולה - כך היא יורדת.
ודוקא בשלב ההתחלתי הזה,
התגובה שלך קובעת את ההמשך -
חשוב לאמץ סוג חשיבה שאומר
שאם היא תבוא - שתבוא,
את תקבלי אותה, כי זו רק חרדה,
ואת בטוחה שתעברי את זה בשלום.
וכשמפלס הפחד מחרדה יורד - לחרדה אין קיום.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.