עונה לך
למרות שיש כאלה שמצאו לנכון לתקוף אותי ולהכתיר אותי כמתבכיינת, תאמיני לי שזה רחוק מהמציאות, אני מנחילה לבן שלי דברים שמעטים בכלל מכירים ויודעים להעביר לילדים שלהם, כמו העצמה רגשית, כמו דימיון מודרך, כמו חיזוקים שאינם קיימים בכל בית, והוא ילד מדהים, לא בכדי. אני הלכתי ולמדתי שיטות טיפול כדי שאוכל לטפל בו כראוי בזמן שהוא היה זקוק לזה.
יכולת לשבת וללמד אותו חשבון, אין לי, אם זה הופך אותי לאם לא ראויה, מה לעשות (כל זה לא מכוון אליך, פשוט לא בא לי לענות לאדם המסויים, אז אני מוציאה עצבים על התגובה אליך, סליחה).
בכל מקרה, לעניינו. כמו שכתבתי בהתחלה, הבעיה היא חוסר הקורלציה בין חופשות ההורים וחופשות הילדים, כך שנכון, יש לו עכשיו 8 ימי חופש, על פניו זמן מעולה עבורי לקדם אותו ולחזק אותו, מה הבעיה? שאני חייבת לעבוד, לי אין ימי חופש. אבא שלו, גילוי נאות, למי שאולי מתעניין, אינו ישראלי, והעברית שלו לא טובה, והוא ממש לא חזק בחשבון (אין לו 12 שנות לימוד, רחמנא ליצלן), אז הוא לא יכול למלא את הפונקציה, ואז נוצר מצב שאני צריכה למצוא מישהו שישמור עליהם, שזו לא סבתא (אמריקאית בת 72), ולא סבא (רומני בן 80), אלא מישהו עם זיקה ללימוד, שגם יהיה בייביסיטר, וגם ילמד עם הילד. איך בדיוק מפיקים כזה דבר? בסביבתי הכי טוב שאני יכולה למצוא להם (בל נשכח שתוך כדי, אותה "מורה" גם שומרת על אחות בת ה3.5) זה תיכוניסטית בחופש, או מטפלת מבוגרת.
בקיצור, ביומיום יש לו מסגרת תומכת לימודים, שלא כמו שאתם חושבים, הוא לא מוזנח בכלל.
את מדברת על החופש שיש לך בימי שישי, הבן שלי בביה"ס מ8-11.45, בזמן הזה אני עושה קניות, מנקה, עוד כמה סידורים שאין לי זמן לעשות באמצע השבוע, לעיתים מספיקה קפה עם חברה, אבל זהו, לא היה אכפת לי להעביר את שישי בבוקר ביחד איתו, ולעומת זאת שהשגרה לא תשבר בזמני החגים לתקופות ארוכות והזויות.
מוכנה להתמודד עם סופ"ש של יומיים עם כל המשפחה. יותר קל לטעמי.