התסבוכת היא שהבעל לא מעוניין כבר ביחסים או שיפורם. ולא מעוניין בגירושים או בכל הליך אחר. הבעל מעוניין ב "עסקה" - גרים ביחד ללא יחסים.
אבל, לאישה יש ציפייה ליחסים. הציפייה הזאת הפכה לבעיה המרכזית מאחר שהיא מלחיצה את הבעל חסר התשוקה.
המצב הזה גם קשה מאוד מאוד לאישה. אבל ככל הנראה לא ניתן כבר לשנות כלום.
הבעל החליט לשנות את חוקי המשחק, החליט שהאשה תקבל את יחס דומה ליחס שהוא קיבל ממנה שנים.
לאישה יש סטנדרט כפול, נראה לה בסדר גמור כשהיא מתנהגת בצורה מסוימת אבל מבחינתה בלתי נסבל שהבעל ישקה אותה באותה תרופה.
אם האישה היתה לוקחת אחריות על ההתנהלות שלה והיתה עושה כל שביכולתה כדי לתקן את השפלת הבעל במשך שנים, שמשמעו תהליך ארוך של בניית אמון (חודשים ושנים) לשכנע את הבעל שהוא מושא תשוקתה, שהוא חשוב לה הרבה יותר מאשר שותף לדירה שגם מביא משכורת כל חודש ומבצע איזשהן עבודות בית, ויהיה קשה כי בעל כבר כנראה ממש לא מאמין לאישה (שיחה בבית קפה והבטחה ש"יהיה בסדר" או צימר לסופ"ש ממש לא יעשו את זה) אולי היה צ'אנס לשיקום מערכת היחסים הזו אבל
נכון לעכשיו האישה מוכנה לחזור רק למערכת היחסים הישנה ולא מוכנה לעשות מאמץ אמיתי (וקשה) להקמת חוזה זוגי חדש (אם היא בכלל מעוניינת בכזה), הסיכוי שהבעל שכבר חצה את הרוביקון יסכים למערכת היחסים הישנה אפסי ולכן אין שום סיכוי לשיקום מערכת היחסים.
האישה לא חיה בשלום עם הפתרון של זוגיות ללא סקס, אני לא מאמין שהבעל רוצה זוגיות ללא תשוקה - למרות ההצהרה, להערכתי אצל הבעל זהו מצב ביניים בשינוי מערך הכוחות.
אם מערכת היחסים מעבר לסקס איננה סימטרית, למשל אם הבעל מביא שכר משמעותית גבוה יותר ודומיננטי יותר בטיפול בבית יכול להיות שהאישה תעשה את החישוב שלה ותחליט שעדיף לה להפסיד במאבק הכוחות ותתאמץ כדי לשמר את החיים הנוחים ואז אולי יהיה סיכוי לזוגיות הזו, אם לאישה אין הרבה מה להפסיד נראה לי שהפיצוץ בלתי נמנע.
לא יודע מי יקדים את מי, הבעל או האישה, מי הראשון שיחליט לחפש חום אהבה והערכה בחוץ או מי הראשון שיזום את הוצאת הפלאג ממכונת ההנשמה של הזוגיות הגוססת הזו.
הייתי אומר לכם לעשות טובה לשניכם להפסיק לאמלל אחד את השניה להיפרד ולחפש את האושר שלכם במקום אחר, חבל על כל חודש חיים שעובר בתסכול, אבל נראה לי שאתם צריכים לעבור את כל שלבי האבל כדי להכריז על פטירת הזוגיות.
משתתף בכאב של שניכם, אבל אין לי בשורות טובות
