גם אני
אני אם יחידנית. עברתי הריון כימי. לאחר הזרעה, היו לי דימומים וחשבתי שקיבלתי את המחזור. לאחר 3 שבועות של דימומים הולכים ומתחזקים, עשיתי בדיקת דם ובה התברר שאני בהריון. שימחתי הייתה קצרה מאוד, שכן הערכים העידו על הריון לא תקין. בדיעב עברתי מה שקוראים "הריון כימי". מיותר לציין שתקופה של מספר חודשים הייתי באבל ובכעס עצמי שאולי לא שמרתי על העובר, ולא שמתי לב אליו... לאחר מספר טיפולים נוספים עברתי לIVF והריתי בהפריה השניה. זה היה הריון מופלא, עם תחושות שלא חשתי בחיי, והייתי המאושרת שבאדם. ליוויתי את ההריון בכתיבה הן של הרגשות הן של התהליכים השונים והיא לוותה במכתבים שכתבתי לעובר. הספקתי לעשות סקירה ראשונה ולהיות "אמא" וירטואלית מאושרת. ואז בשבוע 17 ירידת מים, זיהום ברחם וזה נגמר. אני זוכרת הרבה קטעים כקשים אבל האולטראסאונד הראשון לאחר הגרידה, הא.ס. שבו המסך נשאר שחור וריק היה כמעט כמו הקו הישר שרואים במוניטור של דופק. לאחר 7 טיפולי IVF נוספים נכנסתי שוב להריון. פחדתי אפילו לחשוב שאני בהריון, כל מה שהזכיר את ההריון הקודם הבהיל אותי. לא יכולתי להתקרב לכתיבה, ולמעשה הכתיבה של בפורום הזה, היא כמעט ראשונית לאחר הלידה. אני זוכרת שבחודש רביעי או חמישי, כשחברה ליטפה לי את הבטן מצאתי את עצמי אומרת לה, עוד לא עדיין אין שם כלום. אני זוכרת שבסקירה הראשונה לא פקחתי עיניים עד שהרופא אמר לי שהכל בסדר. אפילו אחרי שילדתי עוד פחדתי להריון - מוזר אבל אמיתי.