התייעצות

מחזקת אותך

תהליך לא פשוט. גם אני עוברת משהו דומה/שונה. דיברתי פה כבר על החבר המבוגר. לצערי, הקשר רק הולך ומתהדק. ובסופו של דבר לעניות דעתי, הלא קובעת היא תיפגע, מאוד תיפגע. אבל, הבנתי לאחרונה (ממש אתמול שלשום). שאין לי מה לעשות יותר. אמרתי את שלי. לקחתי אותה עד חו"ל לבילוי משותף. ואני מאמינה שהיא יודעת שיש לה בית חם ואוהב. היא מחוסנת נגד סרטן צוואר הרחם. שיחות על אמצעי מניעה נעשו באופן שוטף. ובאמת, כרגע, רק נשאר לי להחזיק לה אצבעות.
אגב, אני מתלבטת במה לעשות אם היא תרצה שאבוא איתה לרופא. האם עליי ללכת למרות שאני בלב חושבת שזאת טעות? בבקשה, אל תשפטו אותי. אני מוכנה וחושבת שאני צריכה להיות שם עבורה. אין לי ספק בכך. אבל, האם ללכת איתה לרופא הוא חלק מהתפקיד שלי ? אני לא בטוחה. היא הריי הולכת לרוב הרופאים לבד. מדוע שאהיה שם בכלל ? הריי ברור שלא אהיה בבדיקה. ואם אהיה ואחשוב שהיא טועה האם יש טעם שאגיע ? לא פשוט העניין הזה. לא פשוט לראות ילדים שלנו שעושים לדעתינו טעות כזאת או אחרת. החיים הם לא שחור/לבן. אני כל כך מבינה את מהשאת כותבת גם בין השורות.
אשר לפירסינג: האם יש לכם חבר רופא שיניים ? פירסינג בפה מאוד לא מומלץ. אולי שיחה עם איש מקצוע יכולה לגרום לה לשנות את דעתה. ואגב, האם יש גם אחים קטנים ? אולי לא נעים לך שלידם הם יסגרו את הדלת. ואשר ללאבד אותה, אני מאמינה שלמרות כל המריבות (והיו אצלנו המוןןןןןןןן), בסופו של דבר הבסיס טוב וזה מה שינצח. יש לה לאן לחזור. וחברים כנראה יהיהו לה כמה. אמא יש לה אחת! בהצלחה!
 
למעלה