צר לי שאתה בשלך ואינך מבין שיש יותר מדרך אחת
להביע אכפתיות, וזה שהחלטת ש"חשוב" = "התנהגות באופן X" זו
דעתך (ואני לא טוענת שאתה לבד בדעה הזו; אבל זו לא הדעה הלגיטימית היחידה). "היא צריכה להשתנות לפי רוח העברית ובקצב אטי והגיוני יותר"
השתנות של שפה הוא תהליך
טבעי שמתרחש מעצמו; אין פה שאלה של "צריך" או "לא צריך". הקצב שבו זה קורה הוא הקצב שבו זה קורה. בדיוק כפי שאתה לא שולט בקצב שבו פירות צומחים, או במחזור הגאות והשפל, או במהירות שאדם מזדקן... נכון, השפה היא קשר בין בני אדם, אבל מכיוון שלא מדובר בקבוצה סגורה ומצומצמת, אתה לא יכול להשפיע ולשלוט בכל אחד ואחד מהם. מכיוון שאתה יודע את זה, אני מקווה שאתה מבין לבד למה ה"צריך" הזה לא רלוונטי: הוא לא ריאלי. זה ש
לך ולאחרים יש צורך לשמור על עברית "תקינה" זה בסדר גמור, אבל הצורך הזה לא משותף לכולם, מה לעשות? לאנשים אחרים יש צרכים שונים. תתמודד עם המציאות. לגבי "הגיונית" – אין לך חזקה על היגיון. אני מבינה שלך הגיוני כך, אבל לאחרים הגיוני משהו אחר. ברגע שתפנים שגם היגיון אינו מוחלט אלא מבוסס תרבות, ערכים ואמונות, אולי תהיה בך קצת סובלנות גם כלפי הגיונם של אחרים. גם אני הייתי רוצה שהעברית תישמע כפי ש
אני חושבת שיפה וראוי ונעים. אבל ברור לי שהרצון הזה שקול לכך שכולם יעשו מה שאני חושבת שיפה וראוי ונעים. לו זה היה תלוי בי, אנשים אכן לא היו אומרים "שלוש שקל" וגם לא לובשים קרוקס. לעולם. לטעמי האישי כפכפי קרורס הם פשע אסתטי... ומי שרוצה לשמור על אסתטיות חייב להימנע מזה. נו, אז מה? מישהו שואל אותי בכלל? לא! אנשים נועלים מה שנוח ל
הם ויפה בעיני
הם והם כותבים ומדברים כפי שנוח ל
הם ויפה בעיני
הם והגיוני להם ומתאים להם וכו'. זה שזה לא לטעמך זה ברור מאליו, אבל מכיוון שאין לך (או לי, או לכל אחד) שליטה על טעמו של האחר, זה המצב. אפשר לעצום עיניים ולהתכחש למציאות ולחיות חיים שלמים בתסכול ובקינה על "הרס השפה" ואפשר שלא. השפה תשתנה בין כך ובין כך, על אפם ועל חמתם של הפוסקנים. גם אני לא אוהבת את כל השינויים – זה נכון לשפה וזה נכון גם להרבה דברים אחרים. יש מקומות שבהם אפשר לנסות להשפיע ולשנות (כשאני עורכת טקסט אני בהחלט מפעילה עליו גם את טעמי האישי, כמובן) אבל ברוב המקומות זה פשוט לא ריאלי. שלמה גרוניך שר פעם בזהו-זה שיר בשם "זהו זה ולא אחרת" ונכללה בו השורה "מה שאי אפשר לשנות צריך ללמוד איתו לחיות". אפשר לצקצק בלשון כל היום, ומי שזה עושה לו נעים – בכיף; אבל אפשר לנסות לחפש את היפה בשונה, או לכל הפחות לקבל את השינויים הלא-יפים (איש איש וטעמו) בשלוות נפש (כי להתעצבן זה סתם לשרוף אנרגיות שליליות).