הצילו....לא יודעת מה לעשות עם הזוגיות שלי

זה נחמד בתור רעיון אבל אני הייתי במקום דומה לשלה ואז לקחתי

את העיצות המעולות של כל החברות החכמות ועזבתי אותו כדי לחיות חיים שלמים ומלאים ולחוות אהבה כמו שתארת. אבל קשה לי נורא. אני לא נהנת מהחיים בכלל. במקום לבלות ולהנות - החיים שלי נסבו מסביב קריירה וילדים, אין לי דקה לעצמי, לא לצאת עם חברות, לא להתעמל. אין לי. העלתי 15 קילו בשנתיים האחרונות ופשוט משעמם לי ולא טוב לי לבדי.
באיזשהו שלב הבעל הציע שנחזור שננסה שוב. אז עכשיו אני חוזרת אליו לאותו מקום שהייתי בו קודם.
בכל השנתיים האלה לא היה לי אפילו חבר אחד. אפילו לא נשיקה עם גבר אחר.
הפואנטה שלי היא שאי אפשר לעזוב אם אין לך גב. אם זה גב של משפחה שעוזרת, גב כלכלי, חברות קרובות, תכנון לעתיד. אי אפשר סתם ככה להגיד למישהו בפורום שאת לא מכירה שהיא צריכה לקום ולעזוב. לרוב האנשים שיש להם ילדים קטנים זה קשה עד כדי בלתי אפשרי.
&nbsp
 
מצער לשמוע... מאוד


תראי, כנראה שלא נערכת למהלך הזה כמו שצריך.
גם בתוך נישואין מאושרים ונפלאים, וגם בתוך גירושין אומללים- חייב אדם שתהיה לו רשת תמיכה. פשוט חייב.
אם בן הזוג שלך הוא הפרוקסי שלך לחיים, מצבך לא טוב. וגם זוגיות עם פוטנציאל טוב תקרוס עלייך.

ובגדול מסכימה איתך שמאוד קשה לייעץ לאנשים זרים באינטרנט.
אבל אנשים באים לפה בשביל זה, בשביל לשמוע מגוון דיעות ומגוון סיפורים ומגוון רעיונות- לבחור מה מתאים להם ומה רלוונטי לאופי שלהם, לסיפור שלהם ולאישיות שלהם- זה כבר עליהם.
 

alongrin

New member
זה די נדיר

שכל הכוכבים מסתדרים בשורה ישר אחרי שמתגרשים....
המצב שלך די משקף את המצב של רוב אלה שמתגרשות.
אם אין משמורת משותפת, משפחה תומכת והסדרי ראיה שמפנים מספיק זמן לעצמך - הכל בסופו של דבר נופל על הראש שלך.
רק שעם הרבה פחות כסף ממקודם, וללא העזרה (אפילו המועטה) שבן הזוג היה נותן.
&nbsp
מצד שני, שליש מהזוגות בארץ מתגרשים. רובם מסתדרים בצורה כזו או אחרת ואפילו מוצאים זוגיות שניה.
&nbsp
אני מאמין שאם היית מתאמצת קצת יותר, ואולי מארגנת לך את החיים בצורה אחרת (שהאקס יקח חלק פעיל בגידול הילדים) המצב שלך היום אחר לגמרי.
&nbsp
ובסופו של יום, החיים שלנו מלאי סיכונים. אם לא מסתכנים גם לא מצליחים, למרות שיש גם סיכוי להכשל.
כל אחד עושה את השיקול שלו...
להשאר בזוגיות גרועה ומאללת זה רע וגם להתגרש זה לא בדיוק פיקניק.
&nbsp
 

אלב86

New member
לא ברור למה את אומרת שהוא חי בסרט

הוא אכן נשוי ויכול לעשות את כל הדברים שהוא עושה, כך שהוא חי במציאות.
למעשה, את זאת שחיה בסרט ולא במציאות...
לא כדי להעליב כן? זה רק העובדות. אם הוא אכן היה חי בסרט היה מוצא את עצמו מחוץ לבית עם המזוודות, מה שנקרא מחזיר את הסרט לבלוקבאסטר, אבל את אפשרת לו להמשיך לחיות כך, וילדת עוד ילד ועוד ילד. ממשיכה לחיות בסרט על איך צריך להיות...

ליבי איתך, מאחלת לך שישתפרו חייך במהרה. לדעתי עד שלא תאכלי מספיק חרא שהחרא של הגירושים ייראה לך קטן לעומתו, לא תעשי שינוי. המליצו לך פה על רומן להמתקת הגלולה, אולי זה יעזור.
מאחלת לך שיפור במהרה.
 
שאלה אלייך? מה הצד שלך? במה את מעצבנת אותו?

מה הוא היה מקטר עלייך? מה בהתנהגות שלך מעלה לו את הסעיף?
חוץ מלשכנע אותו ללכת לטיפול.
 
עוד שאלה, יש לך אפשרות לעבור למשרה חלקית\עבודה חדשה\עסק?

כך יהיה לך יותר זמן לעצמך ולילדיך, תוכלי למצוא תחביבים וקשרים חברתיים, ותהיי יותר רגועה. 10 שעות עבודה+שלושה ילדים ובעל מעצבן זה מלחיץ.
 

רחליקה האחת

Member
מנהל
ugilida - קשה לי עם מסרים סותרים

מקריאת דברייך אני חשה פחד גדול ותחושת חוסר אונים. סוג של מילכוד.

מצד אחד כותרת דברייך היא זעקה לעזרה (הצילו) ואילו בסוף דברייך את מבקשת:
"אל תנסו בבקשה לפתור את הבעיה, כי זה לא ילך. היו לנו אין ספור שיחות".

אחותי אומרת: אי אפשר לשכנע משוכנעים.

אם בכל זאת תרצי עצה/חומר למחשבה -

יש אפשרות לגשת לטיפול פרטני ולאפשר לעצמך להבין מה קורה לך, איך הגעת לזה ובעיקר איך לצאת מזה.

אפשר לקרוא ספרי עזרה עצמית בעניין התעללות נפשית, גורמיה, תסמיניה, מה לעשות בנושא כדי לגדל עמוד שדרה (למשל: אזורי המשגה שלך, הורים מרעילים )

אפשר לעיין באינטרנט כולל ביוטיוב בעניין נרקיסיזם ואישיות קו-תלותית שורשיה וגילוייה,

אפשר להתחיל להתנגד לכפיה ולבחון משוב

ועדומה.

מאחר שאני לא אשת מקצוע אני נמנעת מלקבוע אבחנות.

בהצלחה וחיזוק

רחל
 
שלום

אם בחרתם בעבר להתחתן, סביר שמצאתם איזושהי התאמה רגשית ביניכם. לפי זה גם ודאי בהתחלה היה קשר טוב. אם את אוהבת את בעלך, תוכלי למצוא בו תכונות טובות. אולי יש לו בעיה או קושי בזמן האחרון והוא זקוק לעזרה. בכל מקרה, שמרי גם על הזכויות שלך. את לא חייבת כל הזמן לעבוד בשבילו, הוא יצטרך לעבוד בבית אם הוא לא רוצה שתיפרדו. יחד עם זה תוכלו גם לשכור עוזרת שתעשה חלק מעבודות הבית. כשיש מריבה, הציבי לו גבולות ואמרי לו שאת לא מוכנה שיעליבו אותך, לכי למקום אחר ונתקי את השיחה לאותו זמן עד שיירגע. הקשר החומרי יהיה מהנה יותר אם ייעשה כמחוות רגש, ויהיו בו גם מגעים מקדימים מגרים שגם הם מתעצמים כשיש רגש.
 
יש פסקה קצרצרה שמסכמת הכל

כתבת ככה:

"גרושים? לא בא בחשבון. יש לנו 3 ילדים. בית . עסק. אין לי אף אחד חוץ ממנו ..אני לא הולכת להרוס את זה."

יש לכם 3 ילדים, מה זה שייך? הילדים לא ייעלמו אם תתגרשו.
יש לכם בית. אז מה? תמכרו את זה ותקנו אחרים.
עסק. טוב, זה כבר רציני. ברור ששום גרוש אף פעם לא ניהל עסק.
אין לי אף אחד חוץ ממנו. כאילו זה שאת שונאת בכל ליבך? באמת כמה אנשים שנואים את באמת צריכה בחייך?
אני לא הולכת להרוס את זה? עכשיו את רצינית? כתבת פוסט כאורך הגלות כמה רע לך ו"את לא הולכת להרוס את זה"???

מה רציתי לומר עד כה? כל זה תירוצים. קחי את עצמך בידיים ותפסיקי לשקר לעצמך. שינוי לא יבוא מעצמו. תעשי מה שצריך גם אם זה קשה.
 
למעלה