באינפלציה אין שום דבר מבריק
אם רעיון מסוים בא לכל התרבויות, בכל העולם,
הרי הכמות האינפלציונית של הרעיון לא יכולה להיות הברקה, כי הברקות הן בד"כ נדירות.
זו התפתחות הכרחית.
ההבדל העיקרי בין האדם לחיה זו האפשרות לחשוב על העתיד.
אין חיה בעולם (הידועה לנו), כולל החיות הכי אינטליגנטיות, שיכולות לחשוב על העתיד.
בשפה של הקופים יש משפט "הזהר, בנהר יש טורף".
בשפה של הקופים אין "הזהר, בעוד כמה שעות יהיה טורף בנהר".
אם ההתפתחות האנושית, כאשר מוחו של האדם גדל לממדים שבו ניתן היה למקד גם חשיבה על העתיד, לראשונה התחיל האדם להבין שהוא אי פעם ימות.
כל החיות רואות כל הזמן חיות אחרות מתות, אך אף חיה לא חוששת שהיא בעצמה בעתיד תמות.
האדם כן חשש.
הדת היא הפתרון שהמציאה האנושות, כל האנשים שהגיעו לדרגת ההתפתחות השיכלית הזו, לחשוש מהמוות.
זה לא מקרה, שכל הדתות בעולם, ללא יוצא מהכלל, מוצאות פתרון, כזה או אחר, לחיים לאחר המוות.
למעשה זה הדבר היחיד המשותף לכל הדתות.
ומכאן, שהתפתחות הדתות כדי לפתור בעייה זו, לא היתה הברקה, אלא התפתחות הכרחית במצב החדש.
הדת התחילה להפסיד מחשיבותה בתרבויות מסוימות (נוצרית ויהודית) לפני כמה מאות שנים, כאשר האדם התקדם לעבר יכולות אינטלקטואליות וחשיבה לוגית (בד בבד עם ה"מהפכה המדעית"), להבין ולקבל שהוא ימות, ואין לו יותר צורך בדת שמבטיחה לו דברים שהוא יודע שההבטחתה לא תקוים.
