עם כל הכבוד לר' משה בן מימון המלומד
פילוסופית חכמי יוון הייתה בשבילו כעיקר המקור למחשבה התבונית. היהודים, שחיו כבני חסות תחת שלטון מוסלמי, נחשפו לידיעות אלה ורכשו את הפילוסופיה היוונית ונאלצו להתמודד איתה כפי שהתמודדו הפילוסופים המוסלמים. אריסטו מכונה בקרב המוסלמים והיהודים "החכם הראשון". הרמב"ם העריך מאוד את אריסטו וכך כתב עליו: "ולא אשגיח למי שדיבר זולת אריסטו, מפני שדעותיו הם הראויים להתבונן" (מורה נבוכים, חלק ב, פרק יד). אומנם הרמב"ם לא ביטל דעתו מפני דעתו של אריסטו אבל העריכו מאוד וקיבל את האמת ממי שאמרה. יושרו האינטלקטואלי של הרמב"ם לא נשא פנים לפילוסופים יהודים ולא נמנע מלזלזל בהם כדוגמת הרב יצחק בן שלמה הישראלי (בערך 855-955 נחשב כ"פילוסוף" היהודי הראשון) וכך אמר עליו הרמב"ם: " וספר היסודות שחיבר יצחק הישראלי גם הם כולם הזיות ורוחות הבלים, כי יצחק הישראלי גם הוא רופא בלבד". ומאידך, לא דחה חכמים מוסלמים רק בגלל אמונתם השונה וכך כתב באגרת ששלח הרמב"ם למתרגם מורה נבוכים, ר' שמואל אבן תיבון, בעניני תרגום 'המורה' שבו שיבח והפליג בחוכמת הפילוסופים המוסלמים כדוגמת אבו נאצר מוחמד אלפאראבי המכונה "המורה השני" (כלומר, "השני" לאריסטו) ,וכמובן את אריסטו עצמו שלדעתו הוא תכלית דעת האדם: "ובכלל אומר לך: אל תתעסק בספרי מלאכת ההגיון אלא במה שחקר אבו נצר אלפאראבי לבדו, כי כל מה שחיבר בכלל, ובפרט 'ספר ההתחלות והנמצאות' שלו – הכל סולת נקיה, ויתכן שיבין וישכיל האדם מדבריו לפי שהוא מופלג בחכמה. וכמו כן אבובכר בן אלצאיג חכם פילוסוף גדול, ודבריו וחיבוריו כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. וספרי אריסטו הם הם
השורשים והעיקרים לכל אלו החיבורים של חכמות, ולא יובנו, כמו שזכרנו, אלא בפירושיהם: פרוש אלסכנדר, או תמטיוס או באור אבן רשד….רצוני לאמר: דעת אריסטו תלמידו [של אפלטון] היא תכלית דעת האדם" (אגרות הרמב"ם, בעריכת יצחק שילת, עמ' תקנב-תקנד).
אם הרמב"ם היה טיפש שחי בין יהודים ולא לומד מהפילוסופים המוסלמים ולא חשוף לחכמי יוון העתיקה הרי שהיה נשאר פרימיטיבי ובור.
אבל מאחר שהוא היה חכם והוגה דעות משכיל (בעל השכלה רחבה וזרה ) ,הוא סבר שיש לשים את התבונה כמקור הידיעה, ובמקום שכתבי הקודש סותרים את התבונה יש לשבש את הכתובים כדי להתאימם לתבונה.
היום התבונה הלכה והתעצמה ומוסדות אקדמיים ומחקרים בכל תחומי החיים מוכיחים שאין לדת על מה להישען. הדת נהפכה לשוליים הן מבחינה מחשבתית והן מבחינה ערכית.
