היי לכם

[neophile]

מי? מה ?

 

[בן טל-שחר]

ויפאסאנה עכשיו יקרה

אני תמיד קורא בשקיקה, מרותק, את כל מה שאת כותבת כאן.
גם כאשר אינני מגיב מיד... או בכלל.
הרבה כנות, חוכמה וכמיהה, משתקפות אלי מהשורות שאת משאירה כאן.

"תוהה אם ההגנות נושרות בהתאם ליכולת של האדם - זה נשמע לי מתוחכם מידי"
כן, דומה שזה בדיוק ככה.
לא יותר מתוחכם מדברים רבים אחרים שמשתקפים בטבע, כגון גוף האדם.

"אני חושבת שאני מודעת לעצמי וכנה עם עצמי. אבל זה לא באמת מקדם אותי"
ובכן, את יכולה לשים לב, שאם היית מודעת פחות וכנה פחות, לא זו בלבד שזה לא היה מקדם אותך, אלא אפילו להיפך, לעומת עכשיו.

"אני מרגישה חוסר שאני לא יודעת להגדיר אותו"
יש מצב שאם היית "יודעת" להגדיר אותו, היית כבר במצב פחות טוב.
יש איזושהי שורה בספר המרתק שנקרא "קורס בניסים", שאומרת משהו כגון "את אף פעם לא מבועסת מהסיבה שאת חושבת שבגללה את מבועסת".
אז לשים סיבה על זה, אולי יחצוץ בינך לבין זה, בינך לבינך, בינך לבין האנרגיה האקטואלית שחיה כאן, רוטטת ונושמת.

"הרי לנכוח, זה לקבל את עובדת היותי נושמת. וכרגע זה מדכא"
כמו לכּנוּת, מודעות, טמפרטורה, מזג אוויר וכל תופעה אחרת בטבע (פנימית או חיצונית), גם ל"לנכוח" יש דרגות וגוונים.
רגע של הצצה, על עצמך מבפנים עכשיו, כמו גם על מה שקורה מבחוץ, מסביב, פה, עכשיו, זוהי התחלה של "לנכוח" וזה לא מדכא, אם זה פוגש גם את התגובה הזאת ועוטף את כל המחזה המשונה הזה לרגע, באור מודע.

 

[ויפאסאנה עכשיו]

וואו תודה

 

[בן טל-שחר]

סרטון מגניב ורלוונטי מאוד של מוג'י, שצפיתי בו עכשיו:

https://www.youtube.com/watch?v=EFF6tFRu6y4
לאחרונה התחלתי לשים לב אליו יותר וליהנות ממנו מאוד; וכשצפיתי בסרטון המסויים הזה, לפני שעה קלה, חשבתי מיד על מה שכתבת כאן.

 

[ויפאסאנה עכשיו]

צפיתי עכשיו בסרטון הזה

ובסרטון נוסף שמופיע בתחילת השרשור.
שניהם מתחברים לי מאוד.

תודה

 

[בן טל-שחר]

יששששש!!!

שמח מאוד שהענקת את זה לעצמך

כל הכבוד

 

[ויפאסאנה עכשיו]

באמת לקח לי זמן

 

[בן טל-שחר]

באמת עשית את זה