הורות לילדים עם הפרעת קשב וריכוז – האלמנט הלא (מספיק) מדובר

[Lhuna1]

את שמה בפי דברים שלא אמרתי ולא ניתן להסיק מדברים שאמרתי

אני לא רואה שום טעם בדיון עם אדם שמשתמש בטקטיקה כזו.
&nbsp
&nbsp

 

[חייבתלהגיב]

לא יודעת, אני, אישית, כן הסקתי אותם מהדברים שאמרת,

כך שבפועל כן ניתן להסיק אותם

.

 

[meidadc]

השאלון הוא לא רק להורים לילדים עם ADHD

הוא להורים ביסודי באופן כללי

 

[הייתיאביבקיץ]

אולי כקבוצת ביקורת?

ונקווה שאם הוא אכן יגלה שאין הבדלים, הוא יפרסם את זה

 

[הייתיאביבקיץ]

עכשו ראיתי שהוא בכלל לא שואל אם הילדים הם adhd

אז אני לא מבינה מה הקשר בין השאלון לבין כל מה שהוא כתב בהודעה שלו.

לכן הפסקתי לענות באמצע. האם השאלות הן על כל הילדים שלי? או רק על אלה עם הadhd?

 

[meidadc]

אין לי מושג איך הוא בונה את המחקר שלו

ואם הורים לילדים ללא ADHD מוגדרים כביקורת או שיש לו מערך מחקר יותר מורכב.

בכל מקרה, מתוך ההקדמה במסך הראשון:
מטרת המחקר היא לבחון היבטים שונים של חוויית ההורות לילדים עם ובלי הפרעות קשב וריכוז

 

[הייתיאביבקיץ]

כן, הבנתי מה מטרת המחקר. ניסיתי להבין איך השאלון קשור אליה..

אם הוא לא יודע אם מי שעונה הוא הורה לילדים עם בעיית קשב, איך הוא יכול לנתח את התוצאות? אולי הטויסט מגיע בסוף, אני נשברתי באמצע השאלון

 

[noamgill]

הטוויסט אכן בסוף

בחלק האחרון של השאלון יש כמה שאלות על העניין הזה, ואכן צדקת בכך שאני צריך גם הורים ללא ילדים עם הפרעת קשב כקבוצת ביקורת

 

[הייתיאביבקיץ]

מסקרן, אבל...

אני סקרנית לשמוע תוצאות המחקר.

אבל אני לא לגמרי מתחברת להנחות היסוד שלך.

כל ילד מביא איתו ״תיק״. שמכיל קשיים, ומכיל מקורות לגאווה.

ילדי ה״קשב וריכוז״ לא בהכרח מביאים את הקשיים הגדולים ביותר
ולא בהכרח מביאים הכי פחות גאווה והנאה להוריהם

אבל כמו שאמרתי - מחכה לראות את תוצאות המחקר. אולי אתה תגלה דברים אחרים

 

[חייבתלהגיב]

 

[הפוך עם ראש כפול]

לגמרי מסכימה איתך

 

[noamgill]

כן, אבל........

מתי אמרתי שהקשיים של הקש"ר הם הגדולים ביותר? אם זה מה שהובן - אז אני רוצה להבהיר שזה ממש לא מה שהתכוונתי! כל ילד מביא "תיק", וכל ילד יכול להביא גאווה והנאה להוריו, וילדים עם הפרעת קשב וריכוז אינם שונים מבחינה זו.

אבל - יש כאן משהו משמעותי שלא מקבל יחס מספיק. יש משפחות שהוא משמעותי בהן יותר ויש שפחות, ואני לא מתייחס כרגע לדברים נוספים שכמובן עוברים על כל משפחה באשר היא. אבל יש משפחות, והרבה מהן, שה"תיק" הזה משמעותי בהן מאוד. וצריך להכיר בכך ואם אפשר לעבוד על זה.

לסיכום - הפרעת קשב וריכוז אצל ילד מהווה פעמים רבות קושי בעצם חוויית ההורות והזוגיות. אין זה אומר שאין דברים אחרים שעושים זאת, או שזה בהכרח משמעותי יותר מהדברים הללו, אבל זה הרבה פעמים כן משמעותי.
ואין קשר לרמת ההנאה והסיפוק מהילד. קושי והנאה אינם בהכרח מנוגדים..

מקווה שהבהרתי את עצמי טוב יותר, ואם את חושבת אחרת או שתרצי להגיב, באמת שאשמח! כל דיון בנושא מפרה אותי ואת העניין - כאן לדוגמא למדתי שיתכן שהמסר שאני רוצה להעביר יתכן ולא עובר טוב. אז אני מודה לך מאוד על התגובה!!

חג שמח,
נועם

 

[meidadc]

מילאתי את השאלון

 

[שושן בשם אחר]

במלוא הכנות, אני חושבת שמה שהצגת רלוונטי לכל ההורים

המעבר להורות כשלעצמו זה שלב לא פשוט בחיים וגם המפגש עם הילד שלך שהוא כמעט אף פעם לא הילד האידיאלי שדמיינת לעצמך והנקודה שבה אתה מבין שהאידיאלים שלך והדברים שחשבת שהם ברורים לחלוטין עבורך לא בהכרח עומדים במבחן המציאות... הורות זה קשה.
יש מי שהקושי שלו נובע מילד ADHD ויש מי שהקושי נובע מילד שקשה עם שינה או עם אוכל או מבחינה לימודית או מבחינה חברתית או סתם בעל גמישות יתר ולומד ללכת רק בגיל שנתיים או בעל איזה כתם לידה בולט וההורה מגלה שפשוט הורגות אותו ההשוואות והשאלות של הסביבה. כל אחד ומה שמפריע לו.
אז אתה מתלבש על ה-ADHD שכמו שכתבו לך כאן זה נושא אופנתי מאוד (וגם לדעתי קצת מנופח מעל לפרופורציות הראויות) בעוד שבעצם, לדעתי מה שאתה אומר הוא שהורות זה לא פשוט ורבים הם ההורים שיוכלו להרוויח ולהיתרם מליווי מקצועי, תמיכה, עזרה בשימור הזוגיות ואולי אפילו טיפול בהם עצמם. צודק. אבל אם ניקח בחשבון שחלק גדול מאוד מהאנשים בקבוצת הגיל 30 עד 50 הם הורים "פעילים" (כלומר לא כאלה שהילדים שלהם כבר עזבו את הבית וכו', אלא כאלה שמתמודדים עם קשיים שונים בגידול ילדים על בסיס יום-יומי) אז בעצם אתה אומר ש... כולם צריכים טיפול. ואני לא חולקת עליך. אני מסכימה שכולם יכולים להיתרם מליווי מקצועי וטיפול. אני פשוט מנסה למצוא את החידוש שמצדיק תזה.

 

[חייבתלהגיב]

קודם כל, לא את צריכה לאשר לו את התזה

דבר שני, לא דיברת על גמילה

...

 

[שושן בשם אחר]

לא מנסה לאשר או לא. מסבירה איפה הקושי שלי

במהלך חיי הסטודנטיאליים התנדבתי לכל מחקר אפשרי כי הייתי צריכה את הכסף. עכשיו אני כבר לא שם וקשה לי להשתתף במחקרים שאני לא "מתחברת" אליהם, אם מבחינת הנושא או מבחינת המתודולוגיה. רציתי להסביר מאיפה נובעת ההתנגדות שלי.

 

[חייבתלהגיב]

האמת שבדרך כלל המשתתפים לא אמורים

לדעת מה בעצם חוקרים, ולפחות לא את ההשערה שמנסים לבדוק.

מה שאמרת על חייך הסטודנטיאליים מזכיר לי שהשתתפתי פעם במחקר תמורת תשלום - אין לי מושג מה הוא היה אמור לחקור, אבל הסתבר שהייתי אמורה לפתור מבוכים כאלה ואחרים. מאוד נהניתי מהמחקר, אבל באחד המבוכים נגמר לי הזמן למבוך, כשבכלל לא ידעתי שיש מגבלת זמן. בתור פרפקציוניסטית (ולא כזאת שסתם אומרת שהיא כזאת בראיונות עבודה

) הרגשתי מאוד לא נעים שלא השלמתי את המבוך ההוא - הרגשתי שנכשלתי בענק. כשהמבחן נגמר אמרתי שאני מצטערת שבטח הרסתי לה את הסטטיסטיקה כי אני מבוגרת יחסית לסטודנטים רגילים (בתור דוקטורנטית שמגיעה מהארץ, לעומת סטודנטים לתואר ראשון בני 18-20). אז היא אמרה שדווקא עשיתי את זה טוב יותר מהרגיל, והיא חשבה שזה כי אני עושה דוקטורט, בניגוד לסטודנטים הרגילים שמשתתפים שרובם עושים תואר ראשון

. כך שלא משנה מה, בכל מקרה הרסתי לה את הסטטיסטיקה...

 

[סביון1]

באופן אישי, כאמא לשני מאותגרי קשב וריכוז, אני מאד מזדהה עם

מה שכתבת. לא חושבת שכל ההורים לילדי ADHD סובלים כך, אבל אנחנו כן. ואכן, אין כל כך מודעות לדברים האלה, כי באופן טבעי הזרקור מופנה כלפי הילדים עצמם.

 

[הגשמתי חלום]

מזדהה, ורק לאחרונה (ואני כבר 8 שנים במרטון), מתחילה להבין את זה ולייסם.

 

[noamgill]

הרבה מתקשים, כל אחד בדרכו..

מקווה שעזרתי לחזק ולו במעט את הזרקור שמופנה גם אליכם, ולא רק כלפי הילדים..