אתן לך דומה פשוטה מאוד.
בחברה אלימה ותחרותית, פסיכוטית לחלוטין, כמו זו הנורמטיבית, הנטיה להתחשבות ורגישות ופתיחות כלפי אחרים תיתפש כמובן מאליו כחסרון הכי גדול.
אז מה אתה חושב ? הנטיה הזאת, להיות פראייר, לעשות באמת את מה שכולם עושים רק בכאילו ובקריצה, היא חסרון או יתרון ?
אותו הדבר עם יתרון, אדם שלא סופר אף אחד ויודע לשחק אותה כחזק דרך הצורה הסמויה שבה הוא מנצל אחרים כל הזמן נחשב לאדם עם יתרון בחברה נורמטיבית, הוא תמיד יזכה במעמד הכי גבוה ובמשכורת הכי גבוהה,
אז זה יתרון או חסרון
נדרשת איזה שהיא מידה של מודעות עצמית, של מצפון מוסרי, של מצפן, בשביל לראות ולחוש עד כמה ההגדרות האלה יכולות להיום גם הכי יחסיות ולא פעם הפוכות לגמרי,
בחברות שונות בדיוק מה שנחשב כיתרון או חסרון
ולהפך
אותו תמהיל יכול לעשות לך חיים נפלאים בחברה טובה ולכפות עליך סיוט קיומי בחברה מצחינה
ובמציאות של היום, אופי פתוח, נטיה לא תחרותית לשיתוף פעולה, להתחשבות, לשקיפות, למימוש של עצמאות מהותית ואמיתית, כזאת שמשקפת מודעות ליופי שבתלות הדדית, לא רק שנחשבת לחסרון הכי גדול אלא שמשיתה על מי שניחן בה תווית של אדם שלא יודע לקרוא את הסיטואציה החברתית בצורה נכונה.
נכון, אדם כזה באמת לא יודע לקרוא חברה מזוייפת וצבועה, חברה שבה הבסיס הזהותי של פרטיה מושתת על היכולת לומר דבר מסויים רק בשביל להסתיר את המניעים הכי הפוכים למה שאתה אומר,
בחברה כזאת החסרון הכי גדול זה להיות אדם ישר,
בחברה שפויה החסרון הזה הוא היתרון הכי גדול.
ואשאיר לך לנחש לבד באיזה חברה אנחנו חיים כיום