הגיע הזמן להבין מה זה ילד רחוב ולמה....
אני מפרסמת את החיבורים שכתבתי שחייתי ברחובות...כדי שתבינו מאיפה הגעתי לפני שהגעתי לבית השנטי ותקראו את הסבל זה יעזור לכם להבין ...שילדת רחוב זועקת ..ואם הצעקה לא היתה נשמעת באוזניה של מריומה קליין..אולי לא הייתי חיה היום..... ועכשיו למכתב הראשון שאפרסם כאן..... לך אשתו...לך...הפונדקאית...שלו...שהולידה אותי... סלחי לי על בריחתי בחשיכה,זאת הדרך היחידה... הבאת אותי לעולם , חשבת שהכול יגמר... הוא לא יכה אותך יותר, סלחת לו לא מבחירה, האשמת את עצמך,בנפשך התמימה לא הייתה לך ברירה,בניסיונות כושלים אותו לרצות , בפנים נפוחות ,וסגולות,דמעות חנוקות,ינקתי אנחת אם... בקשת סליחה חנוקה...היית צריכה לחשוב על כך יותר מוקדם... לפני שהולדת אותי לציפורניו של חיית האדם...זיכרונות חקוקים מריח הדם שנזל מאפיך ...חונקת אותי בזרועות חמלה... אם היית רק יכולה... השנים עברו..יום רדף יום בכאב ובסבל...שתיקה אסורה, המוות בתוכך העיר את החיה...לא אבין מה גרם לך לתחושה שעם נטישתך ..תקבר החיה... בתוך המכלאה ,צעקת החיה...את הנקמה בבגידתך בתעוזה,ספגתי ,כל מכה הייתה לי למזכרת... את בצלקות גופי קיימת...גם עליי עברו השנים,וככול שגדלתי גדלה דמותך, פנייך,פניי,מבטך... שונה מתוך עיניי...תמימותך ...לא עברה גם אליי...ירושת הסבל עם אור של בוקר...רעל המבעבע ... לבה בוערת...נשמתי הגוססת בלילות...שומעת בקשתי הכואבת ....לך לא להידמות, כך עברו השניות שחברו לדקות שהפכו לימים שבועות חודשים...צמחתי אך לא גדלתי, יופייך מכוער עטף אותי ...וכמוך כן גם אני מצאתי את הפרצה ...גופי ברח ...לא עצרתי לרגע... לא היה בך את אותו הריח...כשמצאתי אותך!!! ,אל תוך החנק שבך אל נשמתך המתייסרת מתוך עיניי ראתי אותך! מתוך עינייך...לא ראיתי אותי! כל צעד שלך,צעד שלי,תחילת משפט שנעצר במבטך...מוצא את המשכו במבטי! חיפשת בתוך עיניי את הילדה ...ואני.. לא רציתי למצוא בתוך עינייך את התמימות ...את אחיזתך שנותרה לך ומתעצמת...במחשבה שאת האשמה, ...מה ציפית שיקרה? שאומר בקול שאת לא אשמה? שלא ידייך הייתה בגוף...תביני אמא...אני מחפשת שק אגרוף!!! , עזבתי כי לא יכולתי לשאת את טוב ליבך,את האהבה שנשארה בתוכך!לא יחזרו השנים , אמא ...אל תלחמי בי אני עייפה...אל !!! אל!!! תזכירילי מהי אהבה...!!! רק תסלחי לי בלב שבור אני נחנקת! לא אוכל להישאר הילדה שהביטה בפנייך ומלאך יפיפה ראתה...את אותה האם לא מוצאת ...כאלו לא קיימת , סלחי לי אמא!!! שטיפות המוח עלייך וקולו המלמד לשנאה! אטום ליבי אלייך סליחה!!!לא אומר לך את מה שאת משוועת לשמוע , את קור שיצוא מגופי כשאת מתקרבת.... אל תהרגי את עצמך בבקשה,הניחי לי ...לא אותה התינוקת...לא אותם העיניים....התמימות מתה..... לנצח כשיצטלבו מבטינו..תעלה דמות החיה! ,קללת האכזריות...כקעקוע בתוכינו!!! כל אחת מאיתנו עם הסיוט ,הכאב,החנק, הרצון לזעוק ...רצון לזעוק כאב אישי! , החיה ,המפלצת,הנבזה,אותו אדם שפל ...גרם לך לברוח....להתכנס בעצמך... החיה ,המפלצת,הנבזה,אותו אדם שפל... אותי לא ינצח! את השנאה...את הנקמה...את הדבקות ברוע...האכזריות ! – אני משחררת אליו חזרה, ובתמורה לוקחת את החירות הפנימית שלי אמא ,שלנו עוד אחזור אמא , עם עיניים שלי.. של אותה הילדה שכן רצתה חיבוק ונשיקה , כי אני נשבעת אמא, ..לנשמתך הפצועה כתבתי את זה באותה התקופה שגרתי בחוף בתל אביב...לפני בית השנטי..רק תבינו נפש של ילדה ברחוב...כל מה שהיא מכירה זה סבל...דקות ספורות לפני שהסכין ניצחה.. הגעתי לבית השנטי...אמשיך לפרסם כאן דברים שעברתי ברחוב אולי תבינו עד כמה קשה לחיות עם הסבל..עד כמה טוב שהיתה לי אמא מחליפה ...את מריומה שעזרה לא להתמוטט לא להיכנע לסבל...תבינו שבית השנטי זה תחנה ששואבים בה כוח!!! חשוב שתדעו....באהבה שירה
אני מפרסמת את החיבורים שכתבתי שחייתי ברחובות...כדי שתבינו מאיפה הגעתי לפני שהגעתי לבית השנטי ותקראו את הסבל זה יעזור לכם להבין ...שילדת רחוב זועקת ..ואם הצעקה לא היתה נשמעת באוזניה של מריומה קליין..אולי לא הייתי חיה היום..... ועכשיו למכתב הראשון שאפרסם כאן..... לך אשתו...לך...הפונדקאית...שלו...שהולידה אותי... סלחי לי על בריחתי בחשיכה,זאת הדרך היחידה... הבאת אותי לעולם , חשבת שהכול יגמר... הוא לא יכה אותך יותר, סלחת לו לא מבחירה, האשמת את עצמך,בנפשך התמימה לא הייתה לך ברירה,בניסיונות כושלים אותו לרצות , בפנים נפוחות ,וסגולות,דמעות חנוקות,ינקתי אנחת אם... בקשת סליחה חנוקה...היית צריכה לחשוב על כך יותר מוקדם... לפני שהולדת אותי לציפורניו של חיית האדם...זיכרונות חקוקים מריח הדם שנזל מאפיך ...חונקת אותי בזרועות חמלה... אם היית רק יכולה... השנים עברו..יום רדף יום בכאב ובסבל...שתיקה אסורה, המוות בתוכך העיר את החיה...לא אבין מה גרם לך לתחושה שעם נטישתך ..תקבר החיה... בתוך המכלאה ,צעקת החיה...את הנקמה בבגידתך בתעוזה,ספגתי ,כל מכה הייתה לי למזכרת... את בצלקות גופי קיימת...גם עליי עברו השנים,וככול שגדלתי גדלה דמותך, פנייך,פניי,מבטך... שונה מתוך עיניי...תמימותך ...לא עברה גם אליי...ירושת הסבל עם אור של בוקר...רעל המבעבע ... לבה בוערת...נשמתי הגוססת בלילות...שומעת בקשתי הכואבת ....לך לא להידמות, כך עברו השניות שחברו לדקות שהפכו לימים שבועות חודשים...צמחתי אך לא גדלתי, יופייך מכוער עטף אותי ...וכמוך כן גם אני מצאתי את הפרצה ...גופי ברח ...לא עצרתי לרגע... לא היה בך את אותו הריח...כשמצאתי אותך!!! ,אל תוך החנק שבך אל נשמתך המתייסרת מתוך עיניי ראתי אותך! מתוך עינייך...לא ראיתי אותי! כל צעד שלך,צעד שלי,תחילת משפט שנעצר במבטך...מוצא את המשכו במבטי! חיפשת בתוך עיניי את הילדה ...ואני.. לא רציתי למצוא בתוך עינייך את התמימות ...את אחיזתך שנותרה לך ומתעצמת...במחשבה שאת האשמה, ...מה ציפית שיקרה? שאומר בקול שאת לא אשמה? שלא ידייך הייתה בגוף...תביני אמא...אני מחפשת שק אגרוף!!! , עזבתי כי לא יכולתי לשאת את טוב ליבך,את האהבה שנשארה בתוכך!לא יחזרו השנים , אמא ...אל תלחמי בי אני עייפה...אל !!! אל!!! תזכירילי מהי אהבה...!!! רק תסלחי לי בלב שבור אני נחנקת! לא אוכל להישאר הילדה שהביטה בפנייך ומלאך יפיפה ראתה...את אותה האם לא מוצאת ...כאלו לא קיימת , סלחי לי אמא!!! שטיפות המוח עלייך וקולו המלמד לשנאה! אטום ליבי אלייך סליחה!!!לא אומר לך את מה שאת משוועת לשמוע , את קור שיצוא מגופי כשאת מתקרבת.... אל תהרגי את עצמך בבקשה,הניחי לי ...לא אותה התינוקת...לא אותם העיניים....התמימות מתה..... לנצח כשיצטלבו מבטינו..תעלה דמות החיה! ,קללת האכזריות...כקעקוע בתוכינו!!! כל אחת מאיתנו עם הסיוט ,הכאב,החנק, הרצון לזעוק ...רצון לזעוק כאב אישי! , החיה ,המפלצת,הנבזה,אותו אדם שפל ...גרם לך לברוח....להתכנס בעצמך... החיה ,המפלצת,הנבזה,אותו אדם שפל... אותי לא ינצח! את השנאה...את הנקמה...את הדבקות ברוע...האכזריות ! – אני משחררת אליו חזרה, ובתמורה לוקחת את החירות הפנימית שלי אמא ,שלנו עוד אחזור אמא , עם עיניים שלי.. של אותה הילדה שכן רצתה חיבוק ונשיקה , כי אני נשבעת אמא, ..לנשמתך הפצועה כתבתי את זה באותה התקופה שגרתי בחוף בתל אביב...לפני בית השנטי..רק תבינו נפש של ילדה ברחוב...כל מה שהיא מכירה זה סבל...דקות ספורות לפני שהסכין ניצחה.. הגעתי לבית השנטי...אמשיך לפרסם כאן דברים שעברתי ברחוב אולי תבינו עד כמה קשה לחיות עם הסבל..עד כמה טוב שהיתה לי אמא מחליפה ...את מריומה שעזרה לא להתמוטט לא להיכנע לסבל...תבינו שבית השנטי זה תחנה ששואבים בה כוח!!! חשוב שתדעו....באהבה שירה
