מדריך ייבוא אופנוע מהודו
הי אלעד,
אני אתחיל מתשובה קצרה וקונקרטית לשאלות שלך ולאחר מכן מצרף מדריך טיפה יותר ארוך שמתאר בפירוט את התהליך שעברתי.
ההמלצה שלי (ומה שאני עשיתי) היא להביא אופנוע אספנות, ההודים אלופים בשיפוץ האנפילדים והבירוקרטיה של הבאת אופנוע חדש (שהוא לא אספנות) היא על גבול הבלתי אפשרי, בין היתר כי את הדגם שנמכר בהודו אם אתה קונה אופנוע חדש אתה לא יכול להביא לארץ, אפשר רק להביא את דגם ה"יצוא" שלהם והוא לא נמכר שם.
מבחינת הדגם, אני הלכתי על ה-Bullet הרגיל, אתה יכול לבחור אם אתה רוצה אותו בנפח 350 או 500, אני בחרתי 500,שנת הייצור שלו (יותר נכון, שנת הייצור של השילדה והבלוק מנוע, כל שאר החלקים חדשים) היא 1967 והדגם הוא G2.
המחיר של חדש ומשומש/אספנות אחרי שיפוץ מקיף יהיה בערך אותו דבר ועומד על כ-120,000 רופי שנכון להיום הם כ-6,800 ש"ח.
לזה תוסיף את עלויות המשלוח והיבוא (כ-1000$) ואת המיסים והמכסים למיניהם (100% מערך האופנוע ועוד קצת), התוצאה הסופית יוצאת כ-20,000 ש"ח.
לגבי איש קשר - אין לי בעיה לתת לך את הפרטים של ההודי שעבדתי איתו, הוא בעל מוסך והוא שיפץ לי את האופנוע וארז אותו למשלוח, אבל, וזה אבל גדול - לא הייתי ממליץ לעשות את זה בשלט רחוק, ההודים לא עובדים כמונו וזה בלשון המעטה, היום זה לא היום ומחר זה לא מחרתיים, אתה לא יודע מה תקבל, מתי ואיך וחשוב להיות שם ולעשות בקרות על הנושא.
בנוסף (ואת זה לשמחתי לא יצא לי לבדוק) - הזהירו אותי לא פעם ולא פעמיים שלא לשלוח את האופנוע באמצעות ההודים כי אז פתאום כשהוא מגיע לארץ מתגלות עוד כל מיני עלויות נוספות ואי אפשר לשחרר את האופנוע עד שלא משלמים אותן.
ועכשיו למדריך המפורט (אני מתחיל מהחלק שבמקור רשמתי בסוף והוא הלקחים והרשמים)
מספר רשמים ולקחים אישיים שלי:
- התהליך ארוך ולעיתים מתיש וצריך לבוא מוכנים ועם הרבה אורך רוח, מאידך, אם באים בגישה הנכונה אפשר גם ליהנות ממנו ובהחלט להיות מסופקים מהתוצאה הסופית.
- לכל מי שמתעסק קצת עם אופנועים, אני חושב שייבוא אישי של רכב אספנות הוא כיוון שכל אחד מהרוכבים צריך לשקול בכובד ראש, ניתן לייבא כלים במצב מצוין, במחיר זול והכי חשוב – עלות הביטוח שלהם היא פחות מרבע מעלות הביטוח של דו"ג שהוא לא אספנות.
- זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, כמעט בכל שלב בתהליך שהרשתי לעצמי לנשום לרווחה גיליתי שבעצם יש עוד שלב ועוד דרישה ועוד מסמך או בדיקה שצריך לספק.
- לא הייתי ממליץ לייבא כלי רכב כלשהו מהודו אלא אם כן יש לכם איש קשר שנמצא בתקשורת ישירה עם המוכר במדינה, להודים קצב משלהם והתקשורת עימם לא פשוטה, מצד שני, נפגשתי במהלך התהליך עם אנשים שהביאו רכבים מארה"ב שרכשו אותם דרך איביי, הכסף מגובה בפייפאל והיבוא מארה"ב פשוט יותר מבחינת המכס.
לפני שנתיים וחצי ההורים שלי עברו לגור בהודו לשנתיים רילוקיישן מטעם העבודה.
במהלך הפעם הראשונה שבאנו לבקר אותם, אשתי ואני פיתחנו חיבה לאופנועים הכל כך נפוצים שם – רויאל אנפילד.
התחלתי לברר והחלטתי להתחיל בתהליך של יבוא אישי של רויאל אנפילד מדגם Bullet מהודו לישראל.
חשבתי לשתף איתכם קצת את התהליך שעברתי בשנה וחצי האחרונות...
האנפילד Bulllet הוא האופנוע שהדגם שלו מיוצר ביצור סדרתי הארוך ביותר נכון להיום ולמעט שינויים ושדרוגים קלים האופנוע מיוצר באופן רציף משנת 1931 ועד היום, האופנוע הוא במקור בריטי ומיוצר בהודו שם נותר המפעל היחיד בעולם שעדיין מייצר את האופנוע.
בהתחלה חשבתי לייבא אופנוע חדש (המחיר של האופנוע לא מאוד משמעותי בכל התהליך, הסברים נוספים בהמשך) אולם בסופו של דבר מסיבות טכניות (הליך היבוא של אופנוע חדש שלא מיובא בצורה סדירה לארץ הוא לא פשוט בכלל) החלטנו ללכת על אופנוע ישן/אספנות. מה זה ישן? שנת יצור 1967...
למזלי ושמחתי, חבר של אבא שלי שגם היה בהודו בשליחות כבר התחיל בעצמו תהליך דומה וידע לכוון אותי למוסך שמתעסק בשחזור אנפילדים, המוסך שולח לי במייל "קטלוג" של מגוון האופנועים שהוא יודע להציע לי, אני בוחר והוא מתחיל לעבוד.
בעצם הוא לוקח את השלדה ואת הראש מנוע ובונה את כל האופנוע מחדש באמצעות חלקים מקוריים.
4 חודשים אחר כך האופנוע מוכן וצריך להתחיל את 500 הק"מ נסיעה לטובת הרצה, אבא שלי מתנדב בשמחה למשימה וכשלא מתחשק לו לרכב הוא שולח את הנהג ההודי ליהנות קצת ולרכב גם הוא.
אחרי ההרצה האופנוע חוזר למוסך לטיפול מקיף והוא מוכן לצאת לדרך.
אני מתחיל לטפל בארץ בהנפקת רישיון יבוא לאופנוע, התהליך לא מסובך מדי אבל צריך ללמוד הכל לבד, עושים קצת טעויות, מבזבזים קצת זמן אבל בסופו של דבר מונפק הרישיון המיוחל.
** טפסים נדרשים להפקת רישיון יבוא:
קישור למדריך יבוא אישי משרד התחבורה
בכל מקרה מומלץ לבדוק באתר משרד התחבורה מה הטפסים הנדרשים בהתאם לטופס המקוון
- אישור מתן שירות של מוסך + צילום רישיון מוסך – מדפיסים את האישור מהאתר של משרד התחבורה, מחתימים במוסך ומצלמים את רשיון העסק של המוסך, יש מוסכים שיחתמו בחינם ויש שייגבו "כופר".
- אישור נכונות פרטי בקשה חתום ע"י עו"ד – מדפיסים מהאתר של משרד התחבורה ומחתימים עו"ד.
- אישור נכונות הבקשה חתום ע"י עו"ד - לאחר שמגישים את הבקשה המקוונת ומקבלים מספר בקשה, מקלידים (כן, כן, אין את הטופס הזה להורדה, צריך "להעתיק" אותו מהאינטרנט, לחילופין – אני יכול לשלוח אותו למי שיבקש), מדפיסים, מחתימים עו"ד ומצרפים לערמת המסמכים שמגישים למשרד התחבורה ידנית/בדואר.
- 2 תמונות של הרכב מהחזיות ומהצד – אין צורך באיכות גבוהה מדי על כל המשתמע מכך.
- צילום רישיון הרכב המקורי.
- מפרט טכני של הרכב.
את הכל צריך להגיש גם בטופס המקוון באינטרנט וגם ידנית או בדואר :
• בדואר: מחלקת יבוא רכב, משרד התחבורה, המלאכה 8, ת"ד 57031 תל אביב 61570
• מסירה ידנית: בעמדת השומר, משרד התחבורה, בית נכסים, רח' המלאכה 8, תל אביב.
צריך שיהיה רישיון יבוא מאושר ביד לפני הגעת האופנוע לארץ אחרת משלמים קנס**
חצי שנה אחרי זה ההורים שלי מסיימים את התקופה ומתחילים להתארגן לחזרה לארץ, האופנוע מפורק, נארז בארגז עץ ומועמס על המכולה.
בשלב זה צריך לדאוג לקבל מסמכים מהגורמים ההודים השונים:
- קבלה מהמוכר, עדיפות לקבלה מודפסת עם מספר סידורי – עבור המכס בארץ
- במידת האפשר, תיעוד של התשלום עבור הרכב (העברה בנקאית, צילום של פירוט כרטיס האשראי)
- טופס שיחרור כלי הרכב מהמדינה (מקבלים מהמשטרה, במקרה שלי המוכר טיפל בחלק הזה ועדיף שכך) – עבור חברת השילוח.
חודש לאחר מכן הוא מגיע לארץ (במהלך החודש הזה אני נכנס כל יום לאתר של המעקב אחרי האוניה באמצעות ג'יפיאס לראות איך היא מתקדמת בהפלגה לכיוון ישראל) ונוחת בנמל אשדוד.
מכאן מתחיל התהליך המתיש מול הבירוקרטיה הישראלית, זה התחיל מול משרד התחבורה עם רישיון היבוא, עכשיו מתחילים להתווכח עם המכס, הם לא מרוצים מהחשבונית הידנית שהנפיק לי המוסך ההודי ואין איך להסביר להם שגם את זה לא היה פשוט להשיג. לאחר מכן הם רוצים "תיעוד" של התשלום (לדוגמא – צילום של העברת הכסף בבנק או של חיוב כרטיס האשראי), לך תסביר להם שבהודו משלמים במזומן... בסופו של דבר לאחר כשבועיים (שהרי הפקידה במכס לא נמצאת כל יום) ולאחר 4 הצהרות חתומות ששלחתי המכס משחררים את האופנוע והוא מגיע הביתה! האופנוע הגיע ללא פתיחה של הארגז.
** כל תהליך פירוק ה"פלסטיקה" והחלפה לחלקים המקוריים והמשופשפים היה מיותר במקרה הספציפי שלי מאחר ולא נפתח הארגז.
תשלום המכס והמע"מ הוא על סך עלות האופנוע והמשלוח, בפועל מה שמעלה משמעותית את העלות של המכס והמע"מ זה עלות המשלוח ודווקא פה שווה להתווכח ולהתמקח עם חברת השילוח לפני הבאת האופנוע.
** עדיף להשיג חשבונית/קבלה מודפסת, עם מספר סידורי, לוודא שמספר השלדה/מנוע מזוהה נכון ורשום נכון ברישיון יבוא ומוטבע על הרכב ""
מפשילים שרוולים, מוציאים מפתחות ברגים ומתחילים לעבוד על האופנוע, הוא מגיע מפורק חלקית ועם חלקי פח חלופיים (מיכל דלק, הפיירינגים מעל הגלגלים וכו') שהוחלפו לפני העמסת האופנוע לארגז בכדי לשמור על החלקים הסופיים שלא יישרט הצבע ולא יידפק הפח.
כמה שעות אחרי זה יש אופנוע, קצת שמן, ג'ריקן דלק, קפיצה קטנה על הרגלית (בשנת 67' לא היה סטרטר חשמלי, את האופנוע מתניעים ב"קיק") והאופנוע מתעורר לחיים אחרי 3 חודשים שהוא ארוז בארגז, נושם אוויר ישראלי.
השלב הבא- רישוי ישראלי. זה מתחיל בהנפקת רישיון זמני במשרד התחבורה, תשלום בדואר והטבעת לוחית רישוי צהובה, לאחר מכן, מבחן תקינה וטסט, מדובר בהליך מתיש שלוקח כיום עבודה אולם בסופו של דבר- האופנוע עבר גיור כהלכתו והוא עתה כלי רכב תקני ורשום במדינת ישראל.
** רישיון זמני במשרד התחבורה:
- לוודא חותמת רכב אספנות על הרשיון הזמני (לריב עם הפקידה אם צריך)
- משלמים 35 ₪ בדואר
- מפעילים ביטוח חובה וצד ג'
- לוחית רישוי במכון רישוי מוסמך מורשה (