האם בעיניכן נהיגה= עצמאות? האם יש לכן רישיון נהיגה?

debby12

New member
מנהל
נשמע מעולה. אשרייך שיש לך כל כך הרבה דברים

במרחק הליכה
 
זה אחד היתרונות של

השכרת דירה... אפשר לבחור את המיקום שלה בהתאם לצרכים הנוכחיים... לפחות יש איזשהו יתרון...
 

debby12

New member
מנהל
ברוכה הבאה


 
יש לי, הוצאתי בגיל מאוד מאוחר

פה אני ממש לא נוהגת. בארץ אני בקושי נהגתי-רק בימי שישי שבת יצא לי כי אני עבדתי קרוב לבית ובעלי יותר רחוק. עכשיו כשהייתי בקיץ בארץ- יצא לי לנהוג פעמיים וזה היה לצד בעלי כי פשוט חששתי לנהוג לבד.
&nbsp
אצלי נהיגה זה אישיו רציני וסיפור מאוד ארוך. בעיני זו עצמאות אבל אפשר בהחלט להסתדר באוטובוסים,מוניות וכו'- אם כי פחות בארץ כי התחבורה הציבורית יותר בעייתית ואין בשבת אלא אם רוצים לשלם הון תועפות על מוניות.
&nbsp
פה אני ממש לא מרגישה את המחסור באוטו ובנהיגה ובארץ בחודשיים שהייתי ממש היה לי קשה- מה שלוקח 10 דקות ברכב לקח לי שעה באוטובוסים.
 

michal@gal

Active member
מנהל
לגמרי וכן

גם כשגרנו בחו"ל ולא עבדתי, דאגתי שיהיה לי רכב משלי.
זו עצמאות שאי אפשר לוותר עליה לטעמי.
בעבודה בכלל קשה מאד להסתדר בלי רכב.
 

mykal

New member
עניני נהיגה,

אימי לא למדה נהיגה.
אבי נהג, בגיל 83 כשפרש מהעבודה --ויתר על הרכב ולא חידש רשיון,
אנחנו הילדים הסענו אותו למשל לבי"ח,
באזורים הקרובים התניד עם מוניות.
פעם הצעתי לו לנהוג--סרב, שאלתי אם מתגעגע ענה לי--
לנהיגה לא לעצמאות כן.(על זה אלת נכון?!)

לגבי, אני למדתי נהגה בדחף של אימי, היא טענה שזה
מאפשר את כל המטלות שלקחתי על עצמי.
והטסט שעשיתי היא כבר לא זכתה לדעת עליו.
כל יום שאני על הרכב ומרגישה שאלה הרגלים שלי--אני אומרת לאמא תודה.

אני תודה לאל לא עשיתי תאונה,
בי פגעו פעמים מאחור. כי היו לא זהירים. החלפת פגוש לא נורא.
 

עדיקים

Active member
נהיגה היא לגמרי עצמאות בעיני

חשובה בדיוק כמו שחשוב לי לעבוד. להיות עצמאית. לא מבינה נשים/אמהות שאין להן רשיון/לא נוהגות. איך אפשר להסתדר? נראה לי קשה ביותר.
יש לי רשיון מהגיל שאפשר להתחיל. לא זוכרת מה זה בלי. בגיל מאוד צעיר חסכתי מספיק כסף וקניתי לי מכונית. היא ליוותה אותי אחרי כן הרבה שנים עד שבצער נפרדתי ממנה.
לאימי יש רשיון נהיגה והיא דאגה שגם לנו יהיה.
תאונות- לצערי הייתי 3 פעמים לא אני נהגתי פעמיים נפצעתי פעם אחת זה היה עם הילדים ברכב ומפחיד מאוד. בדיוק בשבת הזכרתי את הסיפור לבעלי כי נסענו באותה הדרך שקרתה בה התאונה לפני 7 שנים.
כשאנחנו נוסעים לאנשהו כמעט תמיד הבעל נוהג. הוא אוהב ולי אין בעיה עם זה. כשמבקש שאחליף אותו מחליפה בשמחה.
 

Ani15

New member
לגמרי

בגיל 20 עת השתחררתי מהצבא קניתי את הרכב הראשון לי בחסכון שיועד לטיול הגדול בחו"ל (שמעולם לא יצאתי אליו), ומאז ועד היום רכב משלי זה כמעט מאסט. בסאברביה בה אני חיה להיות בלי רכב ורשיון זה כמעט נכות.
לא הייתי מעורבת בתאונה משמעותית.
לאמא שלי היה רשיון נהיגה, לסבתא שלי לא.
 

Ani15

New member
ושכחתי

הוא נוהג בערך 2/3, אני שליש, שנינו אוהבים מאוד לנהוג, אני מוותרת כי זה לא מספיק חשוב לי.
 
בסאברביה אי אפשר בלי. לכן הוצאתי רישיון.

בשכונה שלנו (כמו שציינתי מתישהו במקום אחר) בכלל לא היו מדרכות...
 
נהיגה לדעתי היא לגמרי עזר/ סממן לעצמאות

השאלה עלתה כי ספרה לי קולגה שהיו אצלה חברות מהמדינה ממנה עלתה והם נסעו עם בעלה לכל מיני אתרים בארץ.
כשהבעתי את פליאתי על כך שבעלה גם היה בחופש בגלל החברות שלה, היא אמרה שאין לה רישיון והוא הסיע אותן.
יש לה בת בת 24 וגם לה אין רישיון נהיגה. לבן שלה יש רישיון.
וחשבתי אם המצב הזה הוא מגדרי או סטטוס לעצמאות.
 

mykal

New member
לגבי מגדר בנושא הספציפי,

נראה לי שבעבר (אולי אפילו הלא רחוק) נהיגה שויכה ברוב המקרים לגברים.
"המהפך" החל לדעתי, במלחמת יוה"כ, כהכשירו נשים
להיות נהגות אוטובוסים, כי הגברים היו בחזית, והיה צורך לתפעל התנידות.
האמת, שאז גם היה לי חלום להצטרף לענין, אלא שהייתי בהריון,
וזה לא התאפשר.
ואביא שני דברים--1)יש לי כמה וכמה חברות, שהוציאו רישיון אבל לא נוהגות,
בתירוצים מתירוצים שונים.
2)אצלינו במשפחה לכל הנשים יש רשיון, כולנו נוהגות.
והרכב אצלי יותר מאשר אצל בעלי, אני נוהגת טוב ממנו, וכשאנחנו יחד
אני נוהגת--הוא לא אוהב, קשה לו ולא מרגיש נוח בנהיגה.
 
נראה לי שהיה לי הרבה יותר קל לנהוג,

אם היו על הכביש רק נשים. הקושי העיקרי, מבחינתי, הוא אופן הנהיגה של חלק מהגברים הצעירים (בתור הנוסעת אני יכולה לראות מי הנהגים הבעייתיים). אם לא היה לי חשש מנהיגה בלתי צפויה, ללא איתות, עקיפה מימין, חוסר סבלנות, וכו׳ - היה לי הרבה יותר קל, ואולי הייתי מוציאה רישיון.
 

פריZמה

New member
ברור.

יש לי רישיון נהיגה לדעתי מגיל 17 ושבוע. לא עלה על דעתי שלא והייתי ואני עדיין נהגת זהירה על סף הפחדנית. אני לא אוהבת לנהוג, אבל אני גם לא אוהבת לקפל כביסה.... אילו 2 מטלות חיים שקשורות למאה ה 21. אני מניחה שאם הייתי גרה במקום בו יש תחבורה ציבורית הולמת, הייתי שוקלת להשתמש בה לפעמים. אבל כמו שהמצב נראה היום- ברגע שיכולתי לממן אחזקת רכב - היה לי רכב וגם כיום יש לנו 2 רכבים.
אימא שלי נוהגת, לסבתות שלי וגם לסבים שלי לא היה רישיון בכלל.
בנסיעות משפחתיות רק האדון נוהג. הוא אוהב מצד אחד ולא משחרר מצד שני. ונוהג מצויין ככה שאני לגמרי בעד .אבל לא קורה שאני מגיעה בלי רישיון או משקפיים שאוכל לנהוג איתן אם רק ארצה או אדרש.
נשים שויתרו לעצמן הן חצי נכות והופכות לנכות לגמרי כשבעלן עוזב אותן/ מת/ חולה/ לא משתף פעולה. לא מכירה אף גבר שהופך ככה לתלותי מרצון ולצערי זה משהו שנשים עדיין מרשות לעצמן.
 
מעניין המשפט האחרון שלך. לדעתי, יש בו הכללה נוראית אבל נכונה

בעיני. כאמור, מסביבי מסתבר יש לא מעט נשים ללא רישיון אבל אני לא מכירה גברים בלי רישיון נהיגה. היחיד שהכרתי היה חמי אבל הוא לא היה תלותי (והוא היה מהדור שלא לכל אחד היתה מכונית).
בגלל ענייני בריאות לא יכול היה לנהוג ודחק בחמותי שתלמד נהיגה. הוא היה משתמש סדרתי של תחבורה ציבורית ועצמאי בשטח כך שלפעמים גם לקופ"ח הוא היה נוסע באוטובוס במקום שחמותי תסיע אותו.
 

פריZמה

New member
אני לא מייחסת תלותיות לחברתי חולת האפילפסיה.

יש מציאות.
אבל הנחת היסוד שלי היא שנשים אינן מוגבלות יותר מגברים רק מרשות לעצמן התפנקויות וויתורים שבעיני הם מקטינים. כל נסיעה לתל אביב מבחינתי היא התמודדות מחודשת. ובכל זאת - אם אוותר לעצמי בקטנות אשאר מאחור.
לא מסכימה
 
אני מעדיפה לשרוד.

כאמור, מה שמגביל אותי הוא בעיקר הגברים והנהיגה שלהם. בעניין של הכביש הם ניצחו, ואני מוותרת. אני לא חושבת שזה פינוק.
 
למעלה