אם זאת את אני חייבת לשפוך
רק התחלתי ובאמת שבשבילי כולם כאילו דמויות חדשות
אבל לדעתי אם ביצ'ר היה זורם עם המציאות המרה (ואף אחד לא הפליל כאן אדם חף מפשע, אם אני אמצא את עצמי עצורה בגלל משהו שבאמת עשיתי אני לא אתנהג כאילו אני לא שייכת) במקום להיות עצמו הקודם המתנשא שמתנהג כאילו הוא לא קשור כי הוא בא מסטטוס חברתי מסוים ומסרב לקלוט איפה הוא נמצא - הוא ושילינגר לא היו מגיעים למקומות כאלה
לדעתי זה הוציא משילינגר דברים שלא היו יוצאים ממנו עם מישהו אחר
הרי ביצ'ר מראש הוא סדין אדום שם והוא יודע את זה
בעיקר וונאבי כמו שילינגר - ביצ'ר הוא כל מה ששילינגר היה מת להיות ולא יכול
אז תשמח שאתה פראג שלו והוא ישמור עליך ותתאחד עם תסמונת שטוקהולם ותנסה להתחבב עליו בניואנסים של להביע כלפיו הערצה ותנסה להתחבר איתו עם קצת ביטחון אבל לא יותר מדי ואל תפגין כלפיו את הקיפאון הזה כי זה מה שהכי משגע אותו ומסלים אותו
המטרה לבסס איזה סטטוס קוו חולני אבל לא באמת מסוכן
זה הכי מה שאני הייתי עושה במצב כזה בלי לחשוב בכלל כי שילינגר משדר אני סאדיסט אבל זה כי אני צריך שיעריצו אותי
עכשיו אולי אני בכלל טועה והייתי משלמת על הטעות הזאת לא יודעת כי אני לא ביצ'ר ולא עושים עליי סדרה
אבל הוא דמות מכעיסה נורא
אולי בהמשך אני אשנה את דעתי כי אני עושה צפייה נקייה בלי מה שידעתי בעבר אבל לא נראה לי
זה אכן מזעזע איך שילינגר מאיים על המשפחה של ביצ'ר אבל איזו אופציה ביצ'ר משאיר לו כאשר הוא כ"כ אדיש כלפיו
לפעמים בחיים צריך להתיישר עם המציאות לא משנה כמה זה כואב
או אפשר להיות ביצ'ר... קטונתי
אולי הוא צודק ואני הנחותה
הוא הרי חביב הקהל ומודה שגם אני נופלת בצ'ארמריות שלו בעונות מאוחרות יותר אבל אני לא אוהבת לאהוב אותו
הוא מסוג הטיפוסים שגורם לך לאהוב אותו למרות שאתה יודע שלא מגיע לו
אבל תמיד שנאתי את הפאסיב אגרסיב שלו