בא זדון ויבוא קלון
״בָּא-זָדוֹן, וַיָּבֹא קָלוֹן; וְאֶת-צְנוּעִים חָכְמָה.״
״אָדָם בְּלִיַּעַל, אִישׁ אָוֶן; הוֹלֵךְ, עִקְּשׁוּת פֶּה.״
״יָפִיחַ כְּזָבִים, עֵד שָׁקֶר; וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים, בֵּין אַחִים.״
״בְּפֶשַׁע אֶרֶץ, רַבִּים שָׂרֶיהָ; וּבְאָדָם מֵבִין יֹדֵעַ, כֵּן יַאֲרִיךְ.״
״מְכַסֶּה פְשָׁעָיו, לֹא יַצְלִיחַ; וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם.״
״אֱוִלִים, יָלִיץ אָשָׁם; וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן.״
״מוּסָר רָע, לְעֹזֵב אֹרַח; שׂוֹנֵא תוֹכַחַת יָמוּת.״
״עֹכֵר בֵּיתוֹ, בּוֹצֵעַ בָּצַע; וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה.״
״לִפְנֵי-שֶׁבֶר גָּאוֹן; וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן, גֹּבַהּ רוּחַ.״
״עִקֶּשׁ-לֵב, לֹא יִמְצָא-טוֹב; וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ, יִפּוֹל בְּרָעָה״
״בִּרְבוֹת צַדִּיקִים, יִשְׂמַח הָעָם; וּבִמְשֹׁל רָשָׁע, יֵאָנַח עָם.״
״מֹשֵׁל, מַקְשִׁיב עַל-דְּבַר-שָׁקֶר-- כָּל-מְשָׁרְתָיו רְשָׁעִים.״
״פֶּחָם לְגֶחָלִים, וְעֵצִים לְאֵשׁ; וְאִישׁ מדונים (מִדְיָנִים), לְחַרְחַר-רִיב.״
״בְּבוֹא-רָשָׁע, בָּא גַם-בּוּז; וְעִם-קָלוֹן חֶרְפָּה״
משלי, שלמה בן דוד