גם אני הגעתי מהראשי
וגם אני חושבת שהמצב שהגעת אליו הוא יותר חמור ממה שאת חושבת. את כותבת שאת כועסת על בעלך. זה לחלוטין לא מצב של: "מאמי, איזה כיף לך שאתה ישן".
בסופשבוע האחרון היה בביתי זוג שזו לו לידה ראשונה, התינוק בין שלושה שבועות, הבעל עובד בהייטק ואנחנו יודעים מה זה. יש ביניהם חלוקת עבודה: הוא מחליף לתינוק חיתול כשהוא בבית. נקודה. בלילה זה יוצא פעם אחת, למזלם, אבל זה תפקידו, לא חשוב כמה הוא עייף, ישן, או כמה שעות הוא עובד למחרת.
אני זוכרת שלא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה בלילות, אז הבעל שלי היה קם, לוקח את התינוק ומביא אותו אלי למיטה להנקה. הייתי רק מתיישבת ומסדרת את הכריות. אבל זו מהותה של עזרה, ואת אומרת שהוא עוזר בכל דרך ( שייתן בקבוק בלילה, בבקשה. אחר כך תביני כמה זה משנה). אז חוסר העזרה שלו הוא כנראה לא הבעיה.
מהכיוון שלי אני רואה כמה בעיות: ראשית, סיפור העומס וה"קריירה השניה" - את צריכה להרים עבודה, בית וארבעה ילדים, כשבעלך עובד בטירוף שעות ארוכות, אבל גם כל השעות שהוא בבית. סליחה על הסרקזם, אבל גם אני מציעה לעשות הפסקה בנושא הבאת ילדים לעולם...מצד שני מצטרפת לאלה שהזכירו לך פה שמתישהו תינוק מתחיל לישון לילה שלם.
שנית, אני חושבת שהכעס שלך עליו קשור בעובדה שאינך סובלת את חמותך אבל חייבת לקבל אותה כעזרה. יש להניח שאינך סובלת אותה בגלל דברים שקרו בקשר ביניכן, ואני לא בטוחה שבעלך תמך בך כשכעסת עליה והתמרמרת, ולכן את כנראה מרגישה שהוא "לא אתך" ולא תומך בך מספיק ואת תקועה עם מישהי שאת לא סובלת (תמיכה רגשית ועזרה בבית לא תמיד הולכים יחד, מסתבר).
שלישית, אינני יודעת במה את עובדת ואם את מרוצה ואוהבת את עבודתך, אבל די ברור לי שתחושת הערך העצמי שלך לא משהו. את מרגישה תקועה עם הקקי-פיפי מכל הכיוונים, והעבודה בשלב זה כנראה לא מאזנת את תחושת הערך העצמי הנמוך.
רביעית, מצד אחד את מתוסכלת מחוסר היכולת לדבר עם בן העשר ומכך שבן השבע מתעלם, מצד שני, את לא מוצאת את הזמן, הכוחות והאנרגיה להתמודד עם זה. ואתם יחד חייבים לעשות זאת. כי היום עשר זה תחילת גיל ההתבגרות וזה רק ילך ויחמיר אם לא תתיחסו. מצד שלישי, הילד מציל אותך לפעמים, אז ברור שיש משהו שאתם עושים נכון וטוב בחינוך שלו.
אני חושבת שאת/אתם צריכים עזרה מקצועית. כמה שיחות עם מישהו שיעזור לכם להבין איפה הקאצ' ואיך להעמיד אתכם על הרגליים. אני חושבת שאת זקוקה לזה במיוחד ומזכירה לך שגם בטיפול זוגי, אם הבעל לא רוצה או לא יכול לבוא, כדאי שהאישה תבוא לבד. אין לך מושג כמה זה משפיע. אצלכם נראה שלשניכם אין זמן לזה. הייתי ממליצה בחום לפנות זמן לזה כדי שהמשפחה הזאת, שהשקעתם בקלות בהגדלתה, גם תחזיק מעמד.
האם בעלך יודע מה מצבך הרגשי-נפשי? את משתפת אותו? תתחילי בצעד הקטן הזה.
