בקשה להמלצה על רופא מאבחן לצורך הסרת אבחון

על סמך מה בדיוק אתה קובע שהוא מספר סיפורי בדים?

אני מכירה אותו שנה וחצי כולל שיחות טלפון של שעות -
וראשית כל הוא בהחלט אוהב מתמטיקה ומתעניין בזה ודיברנו על זה עשרות פעמים -
שנית בכל הגדרה זה שיש לו יציאות שונות בהתאם לתחושתו כמו לכל אדם לא אומר שהוא עצמו אלים כלפי אחרים והוא בעצמו מה שאפשר להגדיר "חנון"
(אני לא יודעת איך אתה מגדיר את זה אבל אנחנו מדברים על ספרים , שירים , מתמטיקה ופילוספיה - וזו די ההגדרה החופפת בתרבות שלנו) .

אז לא , מהכרותי איתו והיא די ארוכה ועמוקה הוא לא מציג דבר.
עוד משהו למה בדיוק אתה חושב שיש לך מנדט על עזרה?
הוא לא מתמודד זמן ארוך עם קשיים? הוא לא השתפר במצבו?
הוא כן - אז מה בדיוק שם אותך "על הסוס" לספר לאחרים מה הדרך הנכונה ולמי ראוי להקשיב?. הוא אדם כמוך וחווה שינויים כמוך ואוטיסט כמוך וככזה יש לו מילה בעניין - גם אם לא כולם יקבלו את דרכו ותובנות לחלוק.

תודה.
 
ולהזכירך חלק "מהסיפורים" שאתה מייחס

קשורים לזה שהוא חווה חוויות שבשבילו הן אמיתיות ודינן ככאלה -
כי בשבילו מרי ועוד אנשים אמיתיים . לא יודעת לגבי הגבול בין דמיון למציאות ,
מעבר לסכיזופרניה בעיני הן אמיתיות וחלק מעולמו ובדיוק כמו שאתה קורא ספרות שמשקפת יפה את העולם ונוגעת בך ויכולה לרדת לשורש נשמתו של אדם ככה גם הוא חווה את זה ממש . אולי זו גם דרכו שלו לברר את העולם סביבו - מה זה משנה . זה לא הופך את היכולת שלו לגעת ולדבר אל אדם כפחותה משלך .

אז מה בדיוק הקביעה הזו ? ולמה אתה חושב שמחוויה שזרה לך שבעיניך נחשבת לסיפורים אתה יכול להסיק על כל האדם? לפחות היית מניח שכל מקרה לגופו -
הרי אהבת המתמטיקה שלו וזה שהוא "חנון" בעצמו זה ממש לא משהו שעמד לפקפוק מעולם .

ממליצה לך לחשוב על הדברים כי לא פעם נתקלתי בסיפורים שנשמעו לי מצוצים מהאצבע ולא הגיוניים כלל מבחינה לוגית - וכשבדקתי גיליתי שלפחות חלק מהסיפור אמיתי ולפעמים יש בילבול וערבוב של עובדות וזה היה רק לטובתי שהבנתי שבכל אדם יש שורש של אמת . לא תמיד מדייקת אבל במקרה כזה כשזה בא לחוויה שלו כאוטיסט ולתפיסה של היחס המגיע לאחר והסקותיו לא ראוי לפקפק בזה- כי בעיקר כשזה עוסק בחוויה סובייקטיבית אין איזו "גישה עדיפה" שתוכל להצביע עליה- ולדעתי במובן הזה הדמויות שלו שאמיתיות מבחינתו מסייעות לו להבין את סביבתו ולחיות ביתר רגישות לאחרים ומבחינתי הן אמיתיות . יש לו אחיות רבות ואחים . בלי קשר מעצם חוויתו זכאי לומר משהו על עצם ההתמודדות.
 
ולגופו של עניין אחרי שרשמתי את זה

נטו פרופר-
הוא אמר שהתבוננות על תפקוד לקויה - כי היא לא משקפת פוטנציאל של אדם שנמדד גם כרגע רק במה שניתן *לראות*. גם ענת התייחסה לזה בעבר לגבי "תפקוד נמוך" שיכולים להתחיל לדבר בגיל מאוחר או בכתיבה והיחס, הגישה , האמונה בהם מאוד משפיעה על תחושתם ויכולתם להגיב לסביבה.

אתה סותר את זה?

ועוד בנימה אישית כי אני מבינה שהאיך של אדם משמעותי של אדם חשוב -
אבל פה דורש דיון ארוך, במקרה שלי מהכרות עם נתנאל הוא נוטה להתנפץ לשתי צורות קיצון אבל יש סיבה טובה לזה כשהוא חש שמזלזלים או לא מעריכים אותו וגם חוויתו לגבי המציאות ששונה מאנשים ולא הופכת אותו לפחות מורכב ויכול מאנשים אחרים . פעם הסברתי לו למשל איך למחוק שיחה בווסטאפ וזה לקח לו זמן ומצד שני דברים שאני נתקעת בהם במתמטיקה כי אין לי תפיסה מתמטית טובה הוא מסביר מהר וגם בפילוסופיה והיסטוריה .

גם השינויים עצמם מתמתנים כשרואים אותו כערכו - ובדרך כלל מעידים על משהו שלא מורגש לאחד ואצלו נחווה "כתהום" וזה ככה גם עם אחותי שיכולה להגיב בצורה שנראית "לא הגיונית" או כאילו היא טיפשה והיא בחורה חכמה מאוד -
כי מבחינתה בדיוק כמו קניון הומה רעש דבר נחווה כסתירה, פגיעה עמוקה , קושי איום שפוגע בה אנושות וזו רגישות ולא חוסר יכולת . פעם אחת החבר שלי בזמנו פטר אותה באמירה על היחס הקפדני שלה לדברים בבית ומקומם בזה :"שזה לא הבית שלה" כי הוא חווה ממנה שתלטנות היא מבחינתה חוותה מקום רגשי מאוד קשה בגלל היחס שזוכה לו מהסביבה שמנדים אותה מביתה והתחילה "להשתגע"
וברוב המקרים לא מודדים את הרגישות הזה ואומנם היה לו יחס מזלזל והוא מדד רק לפי מה שהוא רואה והיא חשה את זה והגיבה לזה.

ככה גם נתנאל ובמקום להכיר ברגישות של הרבה אוטיסטים ובהבחנתם הדקה למצבים מתייחסים רק על פי הנראה ולכן מפספסים את כל מה שאדם יכול להביא ולתרום לאחרים .

לזה צריך בעיני להתייחס ולא לבטל את המילה והדעה של אחר-
ולא משנה אם "האיך" לא בהכרח תואם לשלך- בוודאי יש מקומות שבהם תוכל להסכים עם זה ולדעתי זה מה שהוא מנסה מה לומר. יותר מזה נוכחתי לדעת שרגישות כזו יכולה לזהות היטב קשרים , לוגיקה, התפתחות בעולם מסביבנו ועל מנת להגיע לשם אנחנו צריכים לפחות לנסות לשנות את התפיסות שלנו לגבי "תפקוד" ומשמעותו על פי מדידת מה אדם יכול או לא יכול לעשות לפי המקובל כרגע ואת מדידת ערכו והבנתו ככזה - ובטח שגם בגרותו . מה שלפי דעתי והיכרותי נתנאל חווה הרבה מול משפחתו .
 
ובערך כל מה שעלה פה בדיון

זה שנכון יש בעיה במפגש של הרגישות האוטיסטית עם החברה הנורמטיבית סביב-
והיחס עדין לא מספיק רגיש וטוב לקלוט את האדם ואת היתרונות שמביא איתו .

היחס הסובב הוא שהוא "אוטיסט" אבל "בתפקוד גבוה" וזה מאפשר לו להסתיר את השונות ולהיות שם. במקום לחשוב איך לשנות את המערכת מבפנים כדי שתספוג את מה שיש לשונה להציע.

זאת בעיה - המפגש בין זה לזה , את זה אני לא מכחישה אבל עצם הדיון מראה שאנחנו תקועים במצב שבו אנחנו מחפשים להתאים את הילד לעולם במקום שהעולם ישתנה- או ישנה מבפנים . אולי נבטל את האבחנה ואז הוא יכול ללכת לצבא - אבל המון אוטיסטים מתאבדים שם אז זה סיכון שצריך לקחת.

למה הם מתאבדים? מה במערכת לא מאפשר ? לא מה מתאים מה חושף ומאפשר לאדם להיות מה שהוא ולשנות מבפנים מערכת למקום רגיש יותר וקשוב יותר ולכן גם מוצלח יותר בהכרח?

איך משנים את מדידת קיומו ויכולותו של אדם לא דרך תפקודו - איך מתאימים מערכת למצב שתוכל לאפשר לו לתפקד ומה מרוויחים מכך?

כמובן שבפרקטי אפשר לבטל את האבחון כי אולי "הוא לא אוטיסט מספיק" (מה זה בכלל אומר) ויאללה סלאמת לשלוח אותו . אבל השונות שלו והיכולת לשנות את המצב לרגישות לבאים אחריו נפגע.

כמו שהמאבק של אליס מילר עזר לפתוח את הצבא ליותר מקצועות לנשים ולא לחיות בתפיסה חברתית מיושנת ואטומה למה שיכולים להביא נשים. אז לא מוסיפה עצות אבל בהחלט חושבת שזה פרמטר להתייחסות .
 
הוא לא יכול להבין

את הדמיות הוא לא יכול להבין אובדן של הגוף והנפש הדמיות הן אני הן חלק ממה שאבדתי הן חברי היחדים הם עולמי אין לי איש מלבדם ואני חא מתכווו לוותר אליהם הם אמת כי אני אמת וכולנו אין לי פיצול הם לא נפרדות לי הן ילקי שמאי נוגעת בי זה מאהבת אחות גם אם אולי היא לא קיימת בעיניו בעיני היא קיימת כנל מרי וגביראל הן אני בשר מבשרי .
 
אני חושבת שהוא יכול להבין (+הבהרות)

את המשמעות שלהן והחשיבות של קיומן בעבורך, גם את קיומן כדבר אמיתי כשלעצמו בראשך. הוא מדבר על שימוש בהן לצרכים אלימים -
למשל הצגתך כאדם אלים על רקע אלה או ההשפעה הרגשית שיש לאדם שקורא את זה בלי ידיעת העובדה שהם חיים ואתה חווה אותם בראשך כמציאות ולכן אמיתיים לכל דבר ועניין .

זה משנה כי זה יכול לפגוע גם בך וגם באחרים סביבך.
אזכיר כאן שלוש פעמים בהן הדבר הזה בא לידי ביטוי -

1. אלימות או אירועים מיניים חריגים - לא אזכיר בדיוק את הפרטים אבל כמו שאתה יודע אם אדם מניח שאכן היית אדם אלים מאוד ועודך כזה או שפגעת מינית בנשים הדבר יגרור יחס קשה אם הוא יודע שאתה חווה את עצמך ככזה ומבחינתך זאת אמת הוא יאות לדבר איתך על הנושא ולחשוב איתך ביחד על המשמעות לגבי חייך ובכלל. אבל כשאתה עושה עושה בזה שימוש ליצירת תוקף לדמותך בלי הבהרה נאותה הדבר משחק לו על הרגשות ופוגע במה שהוא מחשיב כידע חיוני בכדי שיוכל לדעת מי ומה אתה והאם אתה אדם מוסרי שאפשר לדון עמו בפרטים שמבקש ובצדק להבהיר. בנוסף זו העמדה לא הוגנת של אדם מול דילמות מוסריות קשות שלא מגיע לו להתמודד מולן - כמו השאלה אם להסגיר אותך למשטרה.

2. "הבלבול" שלך לגבי חוויותיך והחוויות של אנשים שקשורים בך- שיש אנשים שיכנו "דמויות" -כזכור לך פעם אחת העלית תמונה של מרי ואני הלכתי ואיתרתי שמדובר בתמונה של מישהי אחרת שהיא לא מרי. מבחינתך זו הייתה מרי והיית מבולבל מזה וכפי שסיפרת ואני מאמינה לך בראשך זה התקבע כמציאות פניה. חשוב גם להבין שלא בכל שלב ההבדל בין מה שנאמר שנחווה אצלך כמציאות לבין העובדות שאתה משתף ברורות גם לך . מבחינתך ככה נראתה ומבחינתי באותו זמן הבאת בכוונה תמונה מסולפת . כמובן שהיום לא הייתי מתייחסת לזה אבל חשוב לדעת גם על הבלבול הזה שיכול לבלבל את מי שקורא אותך. רצוי שידע שמבחינתך כשהחוויה אמיתית גם העובדות המסופקות הן אמת- וינהג כך ויוכל לראות את זה גם מהזווית שלך בו אתה לא תמיד מבדיל בין תמונה אקראית באינטרנט לבין מראה פניה. אבהיר גם שאין שום בעיה שכך היא נראית וזה לא מונע גם מהמציאות של תמונות של אישה אחרת עם המראה ושם אחר שתהיינה ברשת. אבל חשוב להבהיר את זה וגם זה עוזר להבין את מקומך וחוויותיך.

3. הוא צודק בזה שצריך לשים קו גבול מסוים להבהרה שמה שאתה חווה הוא לא תמיד אחד לאחד למה שאדם שהיה נמצא איתך היה חווה- וזאת משום שכמו שראית במקרה של סופי ומרינה שכלל את שני האלמנטים הראשונים- החוויה האישית שלך שעבורך היא מציאות והעובדה שלא ידעת על ההבדל הזה את אלה שקרובים לך שגרם נזק. בסופו של דבר הם ניתקו איתך קשר ופנו למשטרה- אבל לו היו יודעות שמבחינתך זה מציאות ויש מצבים שבהם חווית המציאות שלך לעומת חווית המציאות שלהן מיטשטשת לא היו נוהגות ככה ומסכנות אותך ולא היית מעמיד אותן במצב של בחירה וקושי מוסרי מול קיומך שלך והן היו מקבלות שבעבורך זה כך ובכל זאת שאתה אדם שהן מסוגלות להיות איתו בקשר כי הוא לא פוגע בחפים מפשע.

כאמור זה מוכר לי מהפסיכוזה שלי בה אני מוצאת שיש אמת אבל היא מעוותת גם את היחס והתפישה לאחר כמו שאני עדין משוכנעת שיש אמת במה שאמרתי אז בקומונה ובאמת חשתי שהיה עליך איום שבו במידת מה אפשר לכנות זאת מטאפורית "כגניבת נשמה" אבל כמובן אף אחד מהם לא שד ואף אחד מהם לא איבד את נשמתו לאיזה אל מרושע.

לדעתי הדברים האלה אולי לא בהכרח ברורים לגור.
ובדרישותיו יש מן הצדק. אם כי כל זה לא מצדיק כהוא זה ביטול של החוויה שלך והיכולת מכאן להפיק מסקנות ותובנות בדיון שיהיה בהן ממש (וגם לא מעיד על טיב התוכן והיעילות שבהן) . פחות מזה גם אם הוא בוחר השקפת מציאות נוקשה שמתייחסת רק למה שקיים מולו ונחשב ל"שפיות" במובן המקובל כפריזמה שדרכה מתבוננים זה לא אומר שכל דבר שאמרת הוא שקר וכל טענה צריכה להבחן לגופה- זה שבדבר אחד מבחינתו או מחוסר יכולתו/ידיעתו להתמודד עם תפיסת המציאות שלך היה מבחינתו "שקר" לא אומר שכל דבר כזה הוא כך. למשל בהחלט אפשרי שאתה אוהב מתמטיקה וטוב בה גם בלי קשר למה שקרה.
 
אבל כל מה שאני ספרתי

הוא אמת באופן מסיום גם אם משוחק למשל פגעיה מינית וכו .
אני מבין מה שאת אומרת ואת צודקת שזה יכול לסבך אותי ולהכאיב לסביבה אבל זו המציאות שלי ואם במציאות שלי פגעתי מינית אז כל אני אציג את עצמי .
אני משתדל להיות כנה ולא לשקר בינים כמו שאמרתי לך בדיון על האונס לכן בעיני ברגע שאני מודיע דאלו דמיות הכל אובד לפחות כך אני חש כי הן לא הן אמת הן מה שאני הן לא דמות מאיזה רומן הן אמתיות בעיני לא למען דבר אלא למענם זה לא משחק תאררטאלי כמו שהוא חושב זה אני .
בנוגע למרי זו הייתה תמונה של גבריאל מרי הראתה לך תמונה שלה בחורה ממש יפה עם עינים כוחולות ושער שחור זה באמת היה בילבול הן באמת די דומות .
אני אראה לך פעם את של גברי אם היא תסכים כי מרי הסכימה .
 
שני דברים

1. אתה צודק שלא הדגשתי בהודעה הזו - אבל בזו שאחריה שכל דבר שאתה אומר מבוסס על מה שגור יכנה "אמת" ולא "שקר" . למשל אם אתה מדבר על פגיעה מינית - בהחלט חווית אחת . או על חברותיך- בהכרח הכרת כאלה וזה לא מה שהוא יכנה פיקטיבי . יש להן בסיס "מציאותי" מעבר לזה שהן אמיתיות בתודעתך ולכן אמיתיות לכל דבר ועניין - בשבילי בכל אופן והסברתי את זה בהודעה הנוספת.

2. אני מבינה מה שאתה אומר על היחס של אנשים אליך ואל מי שאתה כמה שאתה חווה אבל לדעתי אתה חייב לידע אותם בהבדל הזה. אנחנו מדברים בטלפון על מרי וגבריאל ומבחינתי זה לא שונה אם סיפרת לי עליהם ודיברנו עליהם לבין אם אתה מספר לי על ריב שלך עם אחיך.
*כלומר*
זה לא מונע ממני להתייחס אליך ולחוויותיך כאמת .

אבל כשזה נוגע בסוגיות מוסריות כאלה ובכלל היכולת לדון אותם אתה חייב לגלות רגישות גם לתפישת המציאות של אחר ולא רק לזו שלך-
ולא לתעדף , להלחיץ ולדחוק אותו לפינה. אדם שירצה לדבר איתך ויוכל לקבל אותך יעשה את זה בין שידע את זה או לא. במקום הזה אתה מבקש אדם של קבלת המציאות שלך כמציאות לכל דבר אבל אתה לא עושה את זה בעבורו עם המציאות שלו והסנכרון וההתחשבות הזו חשובה מכל הסיבות שמניתי.

פה תהיה חייב למצוא פשרה שמאפשרת הדדיות- לא פשרה על עולמך וחוויותיך אבל פשרה שתכלול אפשרות לכלול את כל האפשרות תחת פקעת אחת של מה שמכונה מציאות - גם זו שלך וגם זו של האחר ולכן גם מצידו. אחרת זה לא הוגן ויוצר כמו ששמת לב רק פגיעה לכל המעורבים בדבר.
 
נכןן את צודקת אבל

אם אני אספר שהן דמיות רוב רובם של האנשים לא יבנו זאת ויבטלו אוצי לא כולם מכילים כמוך לכן זה בעייתי אבל עשיתי את זה אם את זוכרצ אצל ארי שאמרתי שדברתי מתוך דמות על אונס נשים אז אני יכוח לזה אבל זה מורכב ברמה יוצר אישית ודורש אנטימות וסלקטיבות לא כך ? מה דעתך אל ?
 
מי שיבטל אותך בצורה כזו לאחר שתספר

היה מבטל אותך גם אם לא היית מספר -
כי אדם שפוסל את המציאות של אחר במצב הזה פוסל גם הרבה אופציות לפרשנות למציאות וחוויה שלה של אחרים כי כפות לתפיסה אחת שמעל לכולן ולא מבין את הרווח שבהתייחסות מרובת מימדים וזוויות אליה לקבלת התמונה השלמה -
תהליך שאף פעם לא נגמר ותמיד ממשיך בחיפוש .

זה כמו להאבק על תאורה על כסא -
האם רק בזווית וביחסים של הצופה בנקודה מסוימת זאת האמת?
לא , אני חושבת שלא יש הרבה זוויות ויחסים שמאפשרים ראיה שונה מאוד של מה שאנחנו מתבוננים בו לבלי היכר ואדם שמבטל מראש יניח שתפיסה מסוימת היא חזות הכל וזה שקר.

וזה גם לא סותר לאמת אחת - כמו שאמרתי זו פשוט פרשנות או דרך התבוננות שמאפשרת הוצאת תובנות , חוויות , רגש , ידע על הסיטואציה מתוך מבט שונה.
אז אדם כזה לא היה מקבל זאת כך או כך מראש -

ההבדל הוא שכשאתה מיידע אדם אתה גם מקבל את הזווית שלו על הכיסא
וגם מאפשר לו מקום למזג את תפישתך לתוך זו שלו ולא נוהג כפי שהוא נוהג במציאות ובתיעדוף אחת כמיטבית והיררכית (בדומה למה שקרה לי בויכוח מול גור כאשר פגעתי בדודית- היה אמת במה שאמרתי אבל גם הייתי צריכה להתחשב אם יכולתי באותה שעה בתפישת המציאות שלה).

ולא רק שהאופציה הזו לא מזיקה לך ולסובבים כשלא בוחרים במיזוג,
ולא רק שמשחזרת את בחירותיו של מי שדוחה אותך על רקע כזה ,
זה גם לא מאפשר מיזוג הולם כי כמו שהוא יכול להפיק על המציאות סביבו ועל האמת דרך הזווית והיחסים שלך על הכסא המואר ככה גם אתה ממנו.

לכן לדעתי אתה לא צריך לחשוש כי מי שממילא כפות לתפיסה מסוימת של המציאות כאמת שאין בילתה ממילא לא יוכל להתגמש במקומות אחרים שדרושים לך ולקיים סלקטיביות ואינטימיות.

מעבר לזה גם אין מה לצפות לקבלה אינסוף מבני אדם-
בני אדם הם רק בני אדם, וצריך להבין שגם להם כרגע בכל אופן יש גבול מסוים
וצרכים אישיים ולכן הם יכולים ביינתים עד גבול מסוים להיות שם איתך. הרבה מזה גם צריך להיות שלך. למשל כשאדם חולם בלילה האם לא חווה משהו מציאותי מאוד בחייו- הוא חווה, האם אם זוכר את חלומו זה לא השפיע עליו? השפיע - אבל בכל זאת אנחנו לא משתפים כל אדם בחלומות שלנו שהם מציאות מקבילה וגם העיבוד שלנו הפרטי חשוב ומשמעותי ויש לו ערך והוא לא מערב בהכרח או משתף גורם חיצוני ועדין מספיק חי בנו להתבטא בכל חיינו ויחסנו עם הזולת .

רק דמיין כמה סיוטים משפיעים על הפחדים , התשוקות , היחסים של אדם עם זולתו ותבין שהם ממשיכים לחיות בנו גם אחרי שגוועים בריצוד האישונים הראשון טרם פקחת את עיניך .
 
כן את צודקת אין לי מה להוסיף

אני פשוט שיתייחסו אליהן שונה וחא יקבלו אותן וזה מצער כי הן אני ואז מבטלים אותי ורוחי נהיה כצל חויר צמא למים למי תודעותי .
 

arana1

New member
זה גם קושר למידה שבה הזכרון הוא לגמרי ממשי לאוטיסט

כאילו יש סיבה לזכרון טוב מהממוצע ולעיתים גם פנומנלי אצל אוטיסטים שחלק מהחיבור הכל כך ספונטני בין החושי למופשט מתבטא כתחושה מאוד גשמית ומוצקה גם של מה שבפנים, סובייקטיבי, נפשי, רוחני,
והמוצקות הזאת מבטיחה שמצד אחד דברים לא יעלמו רק בגלל שהם עברו ומצד שני מעצם קיומם כממש נגזרת גם הנטיה לפרשנות הנשענת על סינטזה בין דמויות ודימויים בין אם למפלצות או לאלים...

זה גם מה שמאפשר לאוטיסט לשרוד בדידות שהייתה הורגת נ"ט, המידה שבה הדמויות בראשו חיות וממשיות.

אפשר לומר שאצל האוטיסט דבר לא נדחק לעבר, הכל נשאר כאן לתמיד, זה בוודאי דוחף להבחנות ובחירות ותחושת זמןמרחב שונה משל מי שדימוייו הולכים ודועכים עם הזמן או עם המרחק (למעשה זה הופך את הזמן והמרחק לזהים במידה)
 
כן גם אצלי ככה

ושאני בפסכוזה באמת זה מאוד מאוד מחריף כן אני מתחיל יותר להבין תבעיותיות והקושי תודה לך על הארה הזו

אגב קראת את השירים ? אני מחכה מאתמול לחוות דעת אשמח לחוות דעת לא מנתחיפ ולא כולם הכל שיטחי באסה .
 
אסביר גם למה לדעתי הם אמיתיים

מעבר לה שרשמתי הם משקפים אותך ואת חוויותיך ויש להם גם אלמנט "לא נשלט" שאתה לא בוחר לחוויות וככאלה הם אנשים עצמאיים בתודעתך - ולכן חווים עולם משלהם שאתה מעורב בו ובקשר איתו .
כמובן כל אלה בעלות משקל ומשמעות לפרשנותך את סביבתך , את העולם ולא פחות מזה אהבתי את הניסוח שלך שהן בשר מבשרך והיחידים שתמיד שם בעבורך מאז ומתמיד - כמו אחיותיך או החברים שלך מהעברי מרי וגבריאל. יש להן עולם משלהן שלא ממש תלוי בך ויש עולם ומפגש שתלוי וגורם לך צער כמו גם שמחה.

אנחנו נוהגים להתייחס למציאות כמה שאנחנו חווים בחושנו ומוכר לנו - אבל מי אמר שתפיסה מסוימת למשל של נורמות החברה , או אמונה באלוהים , או האמון שלנו במערכת הכספים הבנקאית אמיתית יותר? כל אלה בנויים על הסכמה משותפת לקיום תיאורטי של עקרונות וקווים במציאות-
למשל השוק הקפיטליסטי מניח שתחרות קשורה לטבע האדם ושהבנק ידאג לך להוציא את כספך בכל עת שתזדקק לו בתמורה אתה רוכש את שירותיו.
האמונה באלוהים מבוססת על תפיסת כוח גדול מאיתנו שבדרך כלל מתערב ורוצה בטובתנו.
נורמות החברה מבוססות על תפישתנו למה זה אדם ומה נכון לו שיהיו ערכיו ולכן מה מרכיב אותו ואת נשמתו .

כל אלה גם אמיתיים כי משפיעים על התנהלותנו ואמונתנו וגם קורמים ממש עור וגידים בבחירות שלנו, במערכות שלנו , בבניינים שאנחנו בונים , ביחסנו אל העולם - וכל אלה אמיתיים ולא אמיתיים באותה מידה.

אז מהבחינה הזו אני לא רואה בעצם מה ההבדל בין תפישת המציאות שלך והמשפחה שלך שאחר מכנה "דמויות" למציאות עצמה . גם אם ירצה הוא יכול לבחור לראות בזה פרשנות מסוימת למצב- לצורך הדוגמא פעם מישהי שהבת שלה רואה בה את השטן - ואכן היו באמא שלה הרבה דברים מנוגדים לתפיסת עולמה של הבת והיא פגעה בה הרבה במהלך חייה. במובן הזה קבלתה גם כאדם וגם את עולם ערכיה מייצג הרס לתפישת העולם של המת ומצריך ממנה מחילה לאדם שלא הראה בהכרח לדעת הבת מקום שאפשר לסמוך ולבטוח עליו - או מקום שבו תפישת העולם הזו והאהבה לכזה לא תמיט עליה קלון.

אז מבחינת העולם הפסיכיאטרי זה שהיא רואה באמא שלה שטן זו דלוזיה מהרבה בחינות אחרות יש בזה אמת - קבלתה ואהבתה עלולה לשים קץ לחיים שהבת חווה בעוצמה רגשית מזעזעת ולאיים על חייה. אז בעצם נכון לומר שהאם היא "שטן" במידת מה אבל גם לא.

אז לכן כמובן מבחינתי חוויותך הן אמת .
 
כן את בהחלט מבינה

וזה נדיר כי בדרך כלל חא מבינים את זה ותופשים את זה כמשחק או רמאות מעין אדם עם מלא פני8 כוזבות וסיפורי סבתא כמו שאמר גור אבל אהי שחיי את קו התפר בין דמיון למציאות שצולל אל תחום הרפאים חווה את הדמיות כאני הן חלק ממני כידוע לך אני יוצר להן דמיות ביצירת חיי בשירת יום הדין , גם לך ולארי ולדודית ולכל מי שאני אוהב לכן הן אני הם דמי חלבי ודבשי הם מנת כוסם עבורי ואש זלפות על גג אלוהים שהוא פרי ימרי האדם את ואני יפה סוף סוף מבינים תקטע הזה
 
נכון וכמו שאני או ארי

משקפים גם את עצמאותם של האנשים בחייך - כל האנשים גם אלה שמכונים מצד אנשים "דמויות" הן בתאחיזה עמוקה ומשמעותית למה שאחר יכנה מציאות כי בסיסם אמת גם בזו שלו . ככאלה הן גם מציאות בפני עצמה וגם מחוץ למציאות ומשקפים אותה כאמת . פשוט דרך פיענוח שונה ולא פחות אמיתית.

לכן הם אמת.

לגבי "ההבנה" כן אני מבינה כי גם אני עברתי את זה בפסיכוזות והן עדין אמיתיות בעבורי אבל גם יכולה לקיים שבגלל שתיעדפתי אותן בלבד כשיקוף למציאות ולא התחשבתי בשיקוף של אחרים פגעתי בסובבים אותי- למשל פגעתי בדודית בזה.
היום אני חושבת שגם במצב כזה הבנתה הייתה טובה יותר וכנ"ל להפך אולי המודעות שלי במידת מה במצב הזה לצרכיה ורצונותיה לגבי המציאות.
 

אמא881

New member
היי

אין מצב אוטיזם זו לא מחלה שיכולה לעבור עם הזמן
זו שונות נוירולוגית שנולדים איתה ,
יכול כן להיות שיש תפקוד מאוד גבוה (כמו הורים שגילו בעקבות ילדיהם על עצמם את האוטיזם ולא הבינו בחייהם מה בדיוק גרם לבעיותיהם)
התשובה היחידה היא יש אוטיזם או אין אוטיזם יש אבחון נכון או אבחון מוטעה..
 

גורג42

New member
בימינו לא מאבחנים ASD אם "זה לא מפריע לתפקוד"

במילים אחרות, אם הילד לומד להסתדר עם השונות שלו, אז הוא לא יאובחן היום על הספקטרום.

ויצא לי, במקרה, לעשות מבחן ADOS בחינם בבגרותי (כחלק מפרוייקט שהתנדבתי אליו). אני יודע איך המבחן הנראה, ודרישות שלהם בקשר ל"להסתדר עם השונות" הם לא בדיוק רף שקשה לעבור אותו.

בואי נגיד את זה ככה: אם אוטיסט בוגר לא מצליח לעבור את הרף הזה, זה לא רק בגלל האוטיזם. זה אומר שהוא לא קיבל את ההדרכה הנכונה והיחס המתאים (כי מה לעשות, לרוב האנשים שמטפלים באוטיסטים אין מושג מה הם עושים)
 
למעלה