אם רק הייתי אומרת לו באותה שיחת טלפון, אם רק הייתי מבקשת ממנו באותו רגע, אם רק הייתי מביאה לו באותו יום, ולא מחכה עד לסופ"ש... הלב שלי נקרע, הוא איננו. ידידי...זה שתמיד שם, זה שתמיד ידע להרגיש אותי במבט... דווקא כשזה נוגע לאומן השפה העברית, נגמרות לי המילים.. נשארו רק תמונות שהקפיאו כמה רגעים.. רגעים מיוחדים שלי ושלו...
אך אי אפשר היה שלא להתרשם מהאופי המיוחד, הכבוד שרחש לאנשים אחרים והתרומה הגדולה שתרם לענף. ללא ספק איש יקר שפטירתו היא אבידה גדולה במישור האישי גם במישור החברתי. הייתה לי הזכות "לתפוס" תמונה שלו בהפגנת האופנוענים הגדולה בנובמבר 2009. נוח על משכבך, איש יקר.
האיש שעיצב את תרבות הדוגלגלי הישראלית, ותרם רבות למה שהיא כיום איננו עוד. יחסרו לי פניני החכמה, המקצוענות והנסיון הרב שלו, שתדלקו רבות את אהבתי לאופנועים. תהי נשמתך צרורה בצרור החיים טל.
אז אין איש שחסין מפני התאונה הבאה. אני מוכה תדהמה, לחשוב שלא נראה כאן את הניק האדום שלו יותר.... אני מבולבל לגמרי... מחשבות רצות לי בראש מה יהיה עם הקרובים לי אם אמות בתאונת אופנוע... תהיה נשמתו במקום הכי טוב שאלוהים יכול להעניק... למשפחה של טל: שלא תדעו צער עוד. אין מילים, יחד איתכם איבדנו את האבא שלנו במובן מסוים. אבדתכם אבידתנו ואנו מרכינים ראש ומוכי הלם. יחד איתכם בשעה הקשה הזו.