Selana1298
New member
אני בת 20, יוצאת עם מישהו בגילי שהכרתי בצבא. לפני שהתחלנו לצאת, עוד לפני שבכלל זה היה הכיוון אמרתי לו שאני לא רוצה ילדים וגיליתי שגם הוא.
התחלנו לצאת והיום אנחנו שנה ביחד. לפני כמה זמן, בפעילות משותפת שהיינו בה, הוא מספר שהחלום שלו בחיים זה להקים משפחה ולהיות אבא.
קפאתי. נבהלתי. עיכלתי. עכשיו אני בבלגן ותהיות. ניסיתי לדבר איתו על זה, אבל הוא בן אדם שמתמודד עם דברים רק כשהם פורצים לו את הדלת. לטענתו ילדים זה לא רלוונטי לנקודה זו בחיים שלנו ולכן אין טעם שנדבר על זה עכשיו.
הגישה הפחדנית הזאת מאוד נוחה לי, כי אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אני חושבת שהוא חושב שאני אשנה את דעתי.
מצד אחד - אני אוהבת אותו אהבת אמת. אמנם אין לי הרבה ניסיון ובלה בלה בלה, אבל אני יודעת שמה שיש ביננו זה נדיר.
עולות בי מחשבות של - אל תעשי משהו קיצוני, אולי את תתחרטי. את לא באמת יודעת מה את רוצה, אל תפרדי ממנו. אולי את כן תרצי ילדים?
מצד שני - אני חושבת שאני לא רוצה ילדים. אני רק חושבת ולא בטוחה, אבל בכל דוגמה בחיים שלי, המחשבות שלי מתחזקות. כשאחיין שלי נולד והוא התמוגג כאילו זה הבן שלו, אני התלהבתי לחלוטין, אחיין שלי, אבל ממש לא הרגשתי ״בא לי גם״ כמו שהוא הרגיש. אני מפחדת שככל שאני אחכה עם הפרידה ככה זה יהיה קשה יותר. זה גם ככה קשה.
אוף. אני רוצה לרצות להביא ילדים, אין לי כוח להתמודד עם החריגות הזאת.
אשמח לעצות ומילים טובות
התחלנו לצאת והיום אנחנו שנה ביחד. לפני כמה זמן, בפעילות משותפת שהיינו בה, הוא מספר שהחלום שלו בחיים זה להקים משפחה ולהיות אבא.
קפאתי. נבהלתי. עיכלתי. עכשיו אני בבלגן ותהיות. ניסיתי לדבר איתו על זה, אבל הוא בן אדם שמתמודד עם דברים רק כשהם פורצים לו את הדלת. לטענתו ילדים זה לא רלוונטי לנקודה זו בחיים שלנו ולכן אין טעם שנדבר על זה עכשיו.
הגישה הפחדנית הזאת מאוד נוחה לי, כי אני באמת לא יודעת מה לעשות.
אני חושבת שהוא חושב שאני אשנה את דעתי.
מצד אחד - אני אוהבת אותו אהבת אמת. אמנם אין לי הרבה ניסיון ובלה בלה בלה, אבל אני יודעת שמה שיש ביננו זה נדיר.
עולות בי מחשבות של - אל תעשי משהו קיצוני, אולי את תתחרטי. את לא באמת יודעת מה את רוצה, אל תפרדי ממנו. אולי את כן תרצי ילדים?
מצד שני - אני חושבת שאני לא רוצה ילדים. אני רק חושבת ולא בטוחה, אבל בכל דוגמה בחיים שלי, המחשבות שלי מתחזקות. כשאחיין שלי נולד והוא התמוגג כאילו זה הבן שלו, אני התלהבתי לחלוטין, אחיין שלי, אבל ממש לא הרגשתי ״בא לי גם״ כמו שהוא הרגיש. אני מפחדת שככל שאני אחכה עם הפרידה ככה זה יהיה קשה יותר. זה גם ככה קשה.
אוף. אני רוצה לרצות להביא ילדים, אין לי כוח להתמודד עם החריגות הזאת.
אשמח לעצות ומילים טובות