שויי אפילו שאת צעירונת, אני חושבת שיש לנו
חוויות דומות מתקופה דומה
אני זוכרת את הפרימוס ביום כביסה, ואת קרש השיפשוף בתוך הפיילה עם הידיים הקטנות מתאמנות בכביסה. עבודת יד ומריטת נוצות, והליכה לשוחט עם תרנגולת. לגבי הקונפיטורה משמש, וכל המטעמים שאמי בישלה, אין לי מתכונים רשומים, היא זכרה אותם בעל פה, אני זוכרת רק מהסתכלות ועזרה במטבח כאשר אמי עובדת במטבח והיא תמיד פוצחת בשיר, ומלווה את עבודתה בשירים ביידיש, וכשאין לימודים הייתי מתבוננת בה ובעבודתה, שיחזרתי מהזיכרון מספר מאכלים מסורתיים ואחרים, לכשבגרתי וביקשתי ממנה מתכון כמויות, היא הייתה אומרת, כהרגלן של רוב הנשים של אותה תקופה, תשימי ככה ועוד קצת ככה ותקחי מזה ככה ומזה ככה הכל בערך לפי העין ויצא תמיד יותר מוצלח מהשחזור שלי, לפעמים הייתי עוזרת במטבח ובכל מיני מטלות של הבית, הייתי בת יחידה להורים שנישאו בשנית וילדו או תי בגיל מבוגר במיוחד, יש לזכור שמדובר במסורת בישול עתיקת יומין שעברה מאמא לבת מדורי דורות עד שהגיעה אלי. אז לגבי הקונפיטור: על המשמשים להיות בשלים אך לא רכים מדי, מגלענים, לא יודעת כמה משמשים, אולי קילו או שניים, מכניסים לסיר מחממים היטב עד שהם מתחילים להגיר נוזלים, מוסיפים 1 כוס סוכר, תלוי בדרגת המתיקות, מקטינים ללהבה בינונית נמוכה, מערבבים כל הזמן בכף עץ עד שהכל נעשה ג'לטיני כזה, טועמים ואם צריך מוסיפים סוכר, בשיטה חדישה נוהגים להכניס לסיר, ליבת תפוח עץ עם הגרעינים על מנת לגרום לפקטן של הפרי להסמיך את הריבה, מצננים ומכניסים לצנצנת זכוכית מעוקרת, הכל יחד עם חתיכות הפרי, סוגרים היטב, הופכים את הצנצנת עד שהכלי נעשה פושר, הופכים חזרה עם המכסה למעלה וזהו.