השאלה הזו ניקרה במוחי שנים ארוכות..
ובמשך רוב השנים האלה, (מדובר על גיל 12-24 בערך) בהתחלה הייתי די בטוחה שאני הלסבית היחידה בעולם, יותר מאוחר התחלתי לאסוף כתבות מכל מיני עיתונים שהוזכר בהם הנושא, (על מרטינה נברטילובה למשל היתה כתבה בתחילת שנות השמונים שנשאה את הכותרת: "לסבית שווה זהב" אפשר לתאר בכלל איך הלב שלי קיפץ ממקומו למקרא הכותרת???) אני זוכרת את עצמי קוראת את הכתבות בשקיקה, בסתר, שלא יחשדו בי בטעות, ואחר כך מחביאה את העיתון כדי שלא יזרקו אותו, וכשבטוחה שעבר זמנו ואף אחד לא יחפש אותו, תולשת בזהירות רק את הכתבה הרלוונטית ושמה מתחת למזרון. צברתי לי שם ספריה ורודה נאה במשך השנים
ובכל זאת לא נעניתי על השאלה "איפה ואיך מוצאים לסביות?" עד שנתקלתי בכתבה על חיילת לסבית, שהוזכר בה מקום מפגש של לסביות בתל-אביב, זה היה מועדון הדיוויין שישב על דיזנגוף פינת ארלוזרוב נדמה לי, שבכל יום שלישי החל מחצות היה שם ערב נשים. תואר בכתבה איך אט אט נאספות הנשים בחצות ונבלעות בדלת המועדון. אני נטרפתי מהכתבה! וואו! יש מקום, ויש בו הרבה נשים! ואני לא היחידה בעולם! (הייתי אז אולי בת 16-17 ומדובר על לפני יותר מ-20 שנה... שונה לגמרי מהיום) זה השאיר אותי כמובן עם ים תכנונים ופינטוזים, על איך אני מגיעה לשם בחצות ו(לפחות) עומדת במרחק מה ומסתכלת על הנשים ש"נבלעות בדלת המועדון"... טוב, נו, זה לא קרה... לא היה לי אומץ
את האישה הראשונה שלי מצאתי כמה שנים מאוחר יותר, במסגרת התחביב הבא שלי, והוא: "קריאת מודעות הכרות בעיתון העיר בלי לענות עליהן" בשלב מסויים היתה מודעה ספציפית שקראתי אותה כמה שבועות ברציפות, מודעה רומנטית כזו שהכילה ציטוט מאיזה שיר, 3 שבועות קראתי אותה ולא העזתי לענות, בשבוע הרביעי - שזה גם השבוע האחרון לפרסומה, אזרתי עוז והשארתי הודעה בתא הקולי... יום למחרת קיבלתי טלפון, עוד באותו ערב נפגשתי איתה אצלה, למחרת כבר עברנו לגור יחד לארבע השנים הבאות...
ובמשך רוב השנים האלה, (מדובר על גיל 12-24 בערך) בהתחלה הייתי די בטוחה שאני הלסבית היחידה בעולם, יותר מאוחר התחלתי לאסוף כתבות מכל מיני עיתונים שהוזכר בהם הנושא, (על מרטינה נברטילובה למשל היתה כתבה בתחילת שנות השמונים שנשאה את הכותרת: "לסבית שווה זהב" אפשר לתאר בכלל איך הלב שלי קיפץ ממקומו למקרא הכותרת???) אני זוכרת את עצמי קוראת את הכתבות בשקיקה, בסתר, שלא יחשדו בי בטעות, ואחר כך מחביאה את העיתון כדי שלא יזרקו אותו, וכשבטוחה שעבר זמנו ואף אחד לא יחפש אותו, תולשת בזהירות רק את הכתבה הרלוונטית ושמה מתחת למזרון. צברתי לי שם ספריה ורודה נאה במשך השנים