ממשיכה
אצלנו זו די מלחמה ארוכה, ההורים של בנזוגי גם פולניים בחציים, גם דור שני, וכל מה שצריך בשביל להדליק את הסיפור הזה, ולא רק ממתקים אלא בכלל האוכל כאישיו, לרדוף אחריה עם אוכל וכו'. זה היה ועדיין לא קל. ניסיתי בהתחלה להסביר, להתחנף ולהגיד שהיא אוהבת אותם מאוד גם בלי ממתקים, להסביר מה אני מרשה ושאני קובעת, שזה לא בריא/מסוכן, שגם אם יש על השולחן- לא צריך לךהתחרע ולגמור הכל, עשינו איוזשהיא דרך, אבל אצלהם בבית אני יודעת שיש מעדנים לרוב, אבל מיצים לא טבעיים היא לא מקבלת שם, וגם ממתקים הם משתדלים להקציב, במבה ושות' גם לא, ואני מזכירה להם כל פעם שאם היא לא רעבה- אז לעזוב ולא לשכנע או "לדחוף לה"- כלשונם... אלינו הבייתה זה לא נכנס, לא משנה באיזו דרך. היו גם פעמים שכעסתי והתעצבניתי, וגם בנזוגי, גם אם הוא חושב שאני קיצונית, עמד לצידי (ואחר כך ניהלנו שיחה ביננו בנידון..). זה בערך להתחיל את הויכוח הזה אחת לשבועיים וזה די מתיש ומעצבן, אבל לאט לאט, איכשהוא. ודוגרי זה לא רק בעיניין אוכל, אלא גם טלויזיה ובטח יש עוד כמה. אני הייתי אומרת דוגרי בהתחלה בטוב, להסביר שזה לא בריא עד מסוכן, שבגיל הזה אנחנו קובעים כות וההרגלים, להגיד שהוא נהנה איתו גם ככה. ואם לא אז פשוט כי את קובעת וזהו. אולי משהו יילך.