סטטוסים מצייצים בצהריים
"ביום חמישי יצאתי עם חברה לבר בהוד השרון.
בר קטן ורגוע שהייתי בו עשרות פעמים.
מקום שאני לגמרי מרגישה בו בבית.
הזמנתי יין וצ׳ייסרים.
ישבתי על הבר הכי ברוגע, הכי בקלילות.
מידי פעם קמתי לשירותים, עברתי לשולחן ליד להגיד שלום לחברים. קמתי, חזרתי. שוב קמתי.
הכוס מחכה לי.
ואני? הכי רגועה בעולם.
כי לי שום דבר לא יכול לקרות.
אבל
בום.
סחרחורת.
בחילה.
הולכת לשירותים כי אולי הגזמתי ואני צריכה להקיא?
נשכבת על הרצפה.
זה לא האלכוהול.
לא מרגישה את הגוף.
לא יכולה לקום.
אין תחושה.
לשמחתי ולמזלי אני מכירה את עצמי
וישר ידעתי
זה לא אלכוהול.
למזלי
החברה שאיתי הייתה מספיק ערנית
לקלוט את הסיטואציה
לא לתת לאף אחד להתקרב .
היא הזמינה לי אמבולנס
ואז
במשך חמש שעות
אני בבית חולים
ויש לי רק ראש, אין גוף.
שום תחושה.
קטטר וחוקן ודילול דם ונוזלים.
לפחות לא כאב.
כי לא הרגשתי.
מצאו לי בדם רוהיפינול.
סם מרגיע, אונס.
אז גם לי זה קרה.
ויצאתי בזול.
בנות-
תשמרו על עצמכן.
אל תסמכו על אף אחד.
אל תשאירו את הכוס.
אל תגידו לי זה לא יקרה.
כי זה יכול לקרות.
אף אחת לא חסינה.
תקשיבו לגוף שלכן ותשמרו עליו הכי טוב שאתן יכולות כי אף אחד לא יעשה את זה בשבילכן.
שבוע טוב
"
(כתבה בחורה בשם: גיל יגל גלזר, הופיע גם בצנרת)
ואני חושבת איזה זן של גברים גדל כאן בארץ ובכל העולם שזקוק לסם אונס כדי להיות עם אישה, ומה ההנאה שהוא שואב מגוף חסר תנועה, ואיך הוא מרגיש עם עצמו לאחר שביצע את זממו וזה מרתיח אותי נורא, לחשוב עד כמה הכל השתנה, ולפעמים אני נכנעת ואומרת ככה זה בכל העולם, ולפעמים אני מלאת כעס ואומרת זה לא צריך להיות ככה ואסור להיכנע ואסור להרים ידיים וצריך לחנך ולחנך ולחנך ועוד פעם לחנך שסקס עושים באהבה או לא עושים בכלל...