אבחון אוטיזם בגיל מבוגר

[schlomitsmile]

החיים הם מתנה?
יש בהם לא מעט כאב, סבל, מצוקה, וכל-מיני דברים שאינם עליזים ונעימים,
ובכ"ז רובנו לא מוותרים עליהם

&nbsp
ילדים הם מתנה?
הרי הורות היא מחוייבות כ"כ לא פשוטה, לעתים מעיקה,
שפע לחצים דאגות וחרדות.
ובכ"ז- רוב ההורים יסכימו שילדיהם הם הברכה הגדולה של חייהם.
&nbsp
בדומה לכך, אוטיזם אינו חגיגה, נובעים ממנו- הן עבור האוטיסט והן עבור הוריו-
לא מעט כאב, קשיים ושאר ירקות מרים.
אבל לצידם יש גם אור גדול ומיוחד.
רגישות מיוחדת.
&nbsp
למשל-
כשבכורי למד בתיכון (שילוב יחידני), נגשו אליי כמה פעמים מורות
עם אמירות מסוג זה:
'אני מלמדת את הפרק/נושא הזה כבר כך וכך שנים,
ואתמול בשיעור הוא שאל/העיר משהו שפתח לי זוית ראיה שמעולם לא חשבתי עליה!'
&nbsp
אז יהיה מי שיאמר- טוב, אולי כשמדובר בתפקוד גבוה.
לא אכנס כאן לכל סיפורי הסבל המיוחד של המוגדרים "בתפקוד גבוה",
אבל האור הזה הוא ממש לא עניין של דרגת תפקוד.
&nbsp
הנה דוגמא מה

שלי, מניחה שיוגדר בתפקוד בינוני,
בתחומים מסויימים אפילו די נמוך.
כשהיה בן 9 אמר לי:
"כל דבר שאנחנו רואים הוא חלק קטן מתוך סיפור עתיק.
לכל דבר הסיפור העתיק שלו.
לפעמים הסיפורים העתיקים משתלבים זה בזה.
רק מהסיפורים העתיקים בחדר הזה, אפשר היה לכתוב סיפור של אלף עמודים."
אמא:"ואו, זה נורא מעניין מה שאתה אומר!
אולי יום אחד תהיה סופר?"
ה

בפליאה איך לא הבנתי:"אבל אני לא ממציא את הסיפורים, אני רק רואה אותם."
&nbsp
&nbsp

 

[arana1]

המון אוטיסטים שמעו את התגובה הזאת לא מעט

ונדמה לי שבדי בזה על מנת לפחות לטעת מעט ספק בנחרצות שבה אנשים הגונים (בעיני עצמם) שופטים משהו שאינם יכולים להבין וכנראה גם לא יבינו מעולם.

שמעתי אלפי פעמים שלא ברור אם אני מוטציה או נס של הטבע,
ואת מה שתיארת כאן,
שפתחתי לאנשים זוויות שהם לא האמינו שקיימות,
חלק עצום מהאוטיסטים נתקלים בתגובות כאלה,
לפעמים יותר או פחות,
אז אולי קצת פחות קשיחות ונוקשות היו מאפשרים גם ללא שגור להאיר קצת יותר,
ואז גם הקיום האוטיסטי יהיה פחות חנוק ומבולבל ומתפרץ וסובל ועושה בעיות לכולם.

 

[schlomitsmile]

נכון, ולא רק זה- כולם, כפרטים וכחברה, היו מרוויחים מזה

 

[אילת שלום]

לדעתי הצנועה אין ספק שהאוטיזם אצלינו בבית הוא מתנה

ברקן הביאה למשפחה שלנו עוצמות מאוד גדולות, ההתחלה הייתה עם המון קושי ותסכול ולא ידענו בכלל מה הבעיה והפסיכולוגים טענו שאין לה אוטיזם ... לא ארחיב הם אמרו דברים מאוד מעצבנים, ואז החלטנו לתת לברקן להוביל, אני במקרה מכירה שיטה של עבודה עם התת מודע..... הוצאתי את ברקן ממסגרות הלימוד שלא התאימו לה והתחלתי לעבוד עם ברקן דרך התת מודע ...היא כיוונה אותי .... השתמשתי בחזרתיות האוטיסטית כדי לפתח את העוצמות שלה ומשם עוצמה הובילה עניין ועניין פיתח יכולת ויכולת יצרה רצון ורצון יצר פריחה ו..... התהליך היה משמעותי ולעיטים מסובך אבל היום ברקן באמת נהנית מהמתנות שהאוטיזם מעניק לה... למרות שיש לה דרך ארוכה . מקווה שיותר ברורה האמירה אוטיזם זה מתנה .

 

[dina199]

גם אחרי זה לא כל כך.

הבן שלי אובחן ב 2003 וכמעט אף איש מקצוע לא ידע מה זה

 

[grayart]

ומה אתך היום?

עדיין מסתדר?
מקבל קיצבת נכות מביטוח לאומי?

 

[יש מישהו בבית]

מקבל קצבה וגם עובד

 

[arana1]

גם אני בערך ככה

אמנם אובחנתי מוקדם יותר, 20 ומשהו שלושים, אבל עשיתי צבא וגם עבדתי, גם בחו"ל כמה שנים(חו"ל עשויה להיות נוחה לאספים כי תרבותם בלווא הכי אינה מקומית ושם לזרותם יש הסבר מוכן, צפון אירופאים גם פחות "נחמדים" מהישראלים מה שעשוי גם להקל על מי שסובלים ממה שהנ"ט מחשיבים וכופים משום מה החברתיות).

למעשה האבחון איפשר לי לראשונה לשרוד בעבודה.

נדמה לי שאנשים לא מבינים שלאוטיסטים יש כח סבל אין סופי והוא זה שגם מאפשר להם לשרוד במרחב לגמרי עויין במשך שנים,
רוב האוטיסטים מקבלים כמובן מאליו שאין להם ברירה אלא לחפש כל הזמן טריקים שיעזרו להם לרמות את הנ"ט, הם נולדים לתוך זה ולא מעלים בדעתם שיש אפשרות אחרת, מה שמובן מאליו לנ"ט, כמו להרגיש נח בעורך, להיות מובן, מקובל, נינוח, פשוט אתה, זה אפילו לא אוטופיה לאוטיסט, זה משהו שאי אפשר בכלל לדמיין, פשוט, עם הזמן כל זה נעשה לגמרי בלתי נסבל,

 

[חרסינה משורינת]