זה קצת יותר מורכב.
לגבי הניסויים הקליניים וקבוצות המחקר, המצב הוא אכן שיש משמעותית פחות השתתפות של נשים בניסויים כאלה, אבל זה לא רק בגלל ש"גברים זה מיינסטרים".
אחת הבעיות העיקריות היא שעד לפני כמה עשורים, אף אחד לא ידע שבכלל יש הבדלים בין המינים (או בין קבוצות אתניות) בין בני אדם במטבוליזם של תרופות ופרמטרים דומים. אם נחשוב על זה, זה דווקא נורא פמיניסטי: התייחסו לגברים ולנשים כאל שווים לחלוטין מהבחינה הזו...
היו שתי סיבות שבגללן לא עודדו נשים להשתתף במחקרים קליניים: האחת, שלנשים יש את עניין השינויים ההורמונאליים לאורך החודש, בעוד שאצל גברים המצב ההורמונלי נשאר יציב. וזה אומר שאם חוקרים רוצים לבדוק מה ההשפעה של תרופה (ואם, כאמור, הםלא חשבו שיש הבדל מיוחד בין נשים לגברים), אז אם הם משתמשים בגברים, יש להם משתנה אחד פחות שיעשה להם כאב ראש. זו למשל הסיבה שבגללה כשאדם משתתף בניסוי קליני, אחד התנאים להשתתפות הוא שהוא לא ישתה אלכוהול, כדי שזה לא ישפיע על המטבוליזם שלו.
כעת,כשאנחנו כבר יותר מודעים שנשים וגברים מגיבים שונה לתרופות, הסיבה הזו כבר לא תקפה, אבל היא מאד השפיעה בהיסטוריה של המחקרים הקליניים.
סיבה היסטורית שניה היתה האיסור שהוטל ע"י ה-FDA בשנת 1977 על השתתפות נשים בגילאי הפיריון במחקרים קליניים בארה"ב (בלבד), וזה הרבה בגלל שערוריית התאלידומיד - תינוקות שנולדו עם פגמים התפתחותיים קשים בעקבות תופעות לוואי של התרופה הזו. שנטלו אימותיהם כשהיו בהריון. כלומר, הרעיון היה להגן על העוברים מפני סכנות לא-ידועות.
האיסור בוטל ב-1990,וכיום לא רק שיש השתתפות של נשים כנחקרות,אלא גם יש יוזמות מיוחדות למחקר בנושאי רפואה ונשים.
מקורות ופרטים נוספים:
http://www.slate.com/articles/health_and_science/medical_examiner/2010/07/drug_problem.html
http://www.anapsid.org/cnd/gender/genderdrug2.html
והערה לסיום: אילו הנתונים היו מראים אחרת, ונשים היו מהוות דווקא
רוב בין משתתפי ניסויים קליניים, אפשר היה לטעון שמדובר
באפליה על בסיס מגדר, משהו בסגנון "הממסד הרפואי הגברי משתמש בנשים כעכברי-מעבדה לניסויים מסוכנים, תוך ניצול מצבן הכלכלי החלש ומעמדן החברתי הנמוך".
זה, אגב, לא בידיוני לגמרי: אלה בדיוק הטענות שנטענו בעבר כנגד שימוש באסירים לניסויים רפואיים, וגם כנגד מחקרים רפואיים שהשתמשו באוכלוסייה השחורה בארה"ב כנחקרים.