חוץ רחמי - עדכון ותהיות
הבטא ירדה. בבדיקה השניה שלאחר הזריקה הראשונה היא ירדה את ה15 האחוז המצופים והמיוחלים.
הייתי כל כך פסימית לגבי זה שכאשר ביררתי את התוצאות שמעתי 2900 במקום 2090 וצרחתי על האחות המסכנה למה אף אחד לא מדבר איתי אם הבטא עלתה.
אני אופטימית אך מדובר באופטימיות זהירה. כבר היו ירידות ואחריהן עליות. מחר עושה בדיקה נוספת.
קיבלתי דף עם הפניה ל10 בדיקות בטא. עם טבלה כזאת למעקב שיסמנו לי נוכחות. לא ידעתי שקיים כזה דבר.
אני תוהה איך ה"הריון" הזה ישפיע עליי. כבר למדתי בדרך הקשה ששני פסים לא בהכרח שווה תינוק. חוויתי הריון כימי בעבר וההריון התקין הבא אחריו היה מלווה בחרדות איומות.
אך הפעם זה מרגיש לי שונה. זה מרגיש כמו גידול שהתיישב לי בבטן ומסרב להיעלם.
יושבת לי פצצה קטנה ומתקתקת בפנים ובכל רגע עלולה לגרום לקרע ולדימום כבד ואולי למוות. משהו מאיים ורע וזדוני.
ואני מתחננת לרופאים שכבר יוציאו אותו ממני - תרופה , ניתוח, כל דבר ....ברגעים האלה ממש רעל מפורר את מה שאמור היה להיות הילד שלי.
רעל שנותנים לחולי סרטן..כאילו היה זה סרטן אמיתי..
אך מצד שני מדובר בכל זאת בהריון. כזה שכנגד כל הסיכויים נלחם ושורד במקום שלא מיעוד לכך.
אילו רק גופי לא היה נכשל ומביא אותו למקום הנכון. היה לו סיכוי טוב להתפתח שם ולשרוד. להיות עובר עם דופק בן 8 שבועות.
אפילו דיברתי אליו ,ביקשתי סליחה שלא הצלחתי לתת לו סביבה מתאימה לגדול בה וביקשתי שישחרר.
לא מצליחה להכיל את כל הרגשות כרגע אך מבועתת מהמחשבות על הנסיון הבא.
מפחדת מהמשמעות שהתהליך של הכניסה להריון יקבל, מרגשות האשם כלפי הילד שלי שראה את אימא בבית חולים מסכנת את עצמה בשביל ילד נוסף, מהאטימות המזעזעת של המערכת, מזה שהכול יקרה לי מחדש (הסיכוי שלי לחוץ רחמי נוסף עלה ל20 אחוז) ...
הבטא ירדה. בבדיקה השניה שלאחר הזריקה הראשונה היא ירדה את ה15 האחוז המצופים והמיוחלים.
הייתי כל כך פסימית לגבי זה שכאשר ביררתי את התוצאות שמעתי 2900 במקום 2090 וצרחתי על האחות המסכנה למה אף אחד לא מדבר איתי אם הבטא עלתה.
אני אופטימית אך מדובר באופטימיות זהירה. כבר היו ירידות ואחריהן עליות. מחר עושה בדיקה נוספת.
קיבלתי דף עם הפניה ל10 בדיקות בטא. עם טבלה כזאת למעקב שיסמנו לי נוכחות. לא ידעתי שקיים כזה דבר.
אני תוהה איך ה"הריון" הזה ישפיע עליי. כבר למדתי בדרך הקשה ששני פסים לא בהכרח שווה תינוק. חוויתי הריון כימי בעבר וההריון התקין הבא אחריו היה מלווה בחרדות איומות.
אך הפעם זה מרגיש לי שונה. זה מרגיש כמו גידול שהתיישב לי בבטן ומסרב להיעלם.
יושבת לי פצצה קטנה ומתקתקת בפנים ובכל רגע עלולה לגרום לקרע ולדימום כבד ואולי למוות. משהו מאיים ורע וזדוני.
ואני מתחננת לרופאים שכבר יוציאו אותו ממני - תרופה , ניתוח, כל דבר ....ברגעים האלה ממש רעל מפורר את מה שאמור היה להיות הילד שלי.
רעל שנותנים לחולי סרטן..כאילו היה זה סרטן אמיתי..
אך מצד שני מדובר בכל זאת בהריון. כזה שכנגד כל הסיכויים נלחם ושורד במקום שלא מיעוד לכך.
אילו רק גופי לא היה נכשל ומביא אותו למקום הנכון. היה לו סיכוי טוב להתפתח שם ולשרוד. להיות עובר עם דופק בן 8 שבועות.
אפילו דיברתי אליו ,ביקשתי סליחה שלא הצלחתי לתת לו סביבה מתאימה לגדול בה וביקשתי שישחרר.
לא מצליחה להכיל את כל הרגשות כרגע אך מבועתת מהמחשבות על הנסיון הבא.
מפחדת מהמשמעות שהתהליך של הכניסה להריון יקבל, מרגשות האשם כלפי הילד שלי שראה את אימא בבית חולים מסכנת את עצמה בשביל ילד נוסף, מהאטימות המזעזעת של המערכת, מזה שהכול יקרה לי מחדש (הסיכוי שלי לחוץ רחמי נוסף עלה ל20 אחוז) ...
