אתה בעצם מודה שאתה משווה את הרע ליותר גרוע
אמרת שללא מדינת ישראל היה ליהודים (באופן כללי) יותר גרוע אבל זה לצערך לא הופך את המצב לטוב. תשובתך מצדיקה את טיעוני.
 
לגבי המחירים הגבוהים ברשתות הלא כשרות, מכיוון שמספר הסניפים שלהן מצומצם ועקב כך ההיצע של מוצרי המזון שאינם כשרים בהגדרה מצומצם יכולות הרשתות האלה להרשות לעצמן מחירים גבוהים כי קהל היעד שלהן קהל שבוי. ברור גם שפירות ים מיובאים מפורטוגל ובשר חזיר מיובא מרומניה עולים יותר מאשר היו עולים אם היו דגים פירות ים בישראל ומגדלים הרבה יותר חזירים בישראל.
 
אתה טוען שכפייה דתית לא מפריעה לך, אבל במדינות מפותחות כפייה דתית לא אמורה להתקיים.
 
טענת שלא מעניינים אותך חירות וביטחון במדינה אחרת כי אתה נמצא בבית שלך, במילים אחרות הדיסוננס הקוגניטיבי שלך מוביל אותך להאמין שיש לך חירות וביטחון. איפה יש לך יותר סיכוי להיפצע או להיהרג בפיגוע, בישראל או בחו"ל? איפה יש לך יותר סיכוי להיפצע או להיהרג במלחמה, בישראל או בחו"ל? אתה יכול להתחמק ולומר שבכל מקום קיים סיכוי מסוים, עם זאת משנה מה הסיכוי.
 
אני גם יכול להבין את טיעון "אני בבית שלי" שלך, אני לא יודע מה עברת בבלארוס ועד כמה היה אז חשוב להסתיר את היותך יהודי ומה חוו הוריך וסיפרו לך, אבל אני יודע איך זה כאשר אין חשש קיומי ולא רק בגלל שאני חי בקנדה, בילדותי חייתי גם בגרמניה, עד היום חלק ממשפחתי שם. בטח הדבר הראשון שעולה לך עכשיו בראש זה "הגרמנים הם אלה שעשו את השואה, איך יכול יהודי להעלות על הדעת לחיות במדינה בה שלט פעם היטלר והפעילה מכונת השמדה המונית", תשובתי לשאלה זו פשוטה, הגרמנים בני זמננו לא אשמים בפשעי סביהם ולעומת זאת הפלסטינים בני זמננו רוצים להשמיד יהודים כמו אבותיהם וכמו סביהם, אני סקרן לראות איך תשלול טיעון זה.
 
עוד לגבי בית, בית הוא המקום בו אתה אמור להרגיש הכי בטוח והכי נעים. האם אתה יכול לומר בכנות שלא היית מרגיש יותר בטוח ויותר נעים בארה"ב או בקנדה? עזוב רגשות לאומיים, אני מדבר רק על תחושה אישית, עזוב גם אידיאולוגיות, ענה כאדם פרטי ולא כפרט מתוך קבוצה. בסופו של דבר אתה חי רק פעם אחת, האם לא עדיף לך להשיג בחייך את המיטב עבורך? אתה יכול לשאול "מה עם הדורות הבאים", אם תשאל אענה שכל אדם אחראי לעצמו ובבגרותם הם יעשו את הבחירות שלהם (למשל אם המצב בעתיד היכן שתבחר יהיה פחות טוב ואתה תהיה מבוגר מדי לעבור מדינה אך ילדיך צעירים מספיק), אין הצדקה לאדם להפוך עצמו לקורבן. הניסיון של הגירה כילד והגירה כמבוגר מאוד שונה, אני זוכר זאת מנסיוני. אפילו שלך יש ניסיון הגירה רק כילד, את נסיונך אתה יכול להשוות לניסיון של הוריך, עבורך הלך כמעט חלק ועבורם נמשכה ההסתגלות שנים. אני בטוח גם שלהוריך היה הרבה יותר קשה להגר מאשר לי (כבוגר), אני הגעתי עם שפה ועם מקצוע שהתחלתי לעבוד בו תוך זמן קצר, כמו כן בגלל שבאתי מראש בתוכנית מסודרת היה בידי כל המידע לו הייתי זקוק מראש, להם לא היה. אפשר להשוות זאת למי שנכנס לים כשהוא יודע לשחות לעומת מי שזורקים אותו למים ולומד לשחות בכוחות עצמו.
 
המטרה (מבחינת המהגר) אותה מטרה אבל הדרך לא אותה דרך.