סגנון ההורות שלכן
בהיותי רדודה מטבעי.... הצצתי בראיון עם צופית גרנט, ומצאתי שם את הציטוט הבא:
"העצה הכי גרועה שקיבלתי:
"כשהייתי אמא צעירה אמרו לי שאם התינוק שלי בוכה יותר מדי, עדיף לתת לו לבכות ולא להרים אותו על הידיים, וגם לא בריא לילדים לישון עם ההורים כי ילד חייב לדעת גבולות. זה כמובן קשקוש בלבוש. תמיד קראתי לשיטות האלה 'אילוף', ומאחר שילדיי הם לא כלבים שצריך לאלף, מעולם לא נתתי להם לבכות גם אם היה צריך להרים אותם שעות על הידיים, ולא הוצאתי אותם מהמיטה שלי אם הם באו לישון איתנו. היום אני רואה כמה צדקתי שלא קיבלתי את כל עצות האחיתופל האלה, כי אני מרגישה כמה ביטחון הם קיבלו ממני ומאברם דווקא במקומות שבהם לא הצבנו גבולות"
האם אתן מזדהות עם מה שהיא כתבה? חולקות? איפה אתן (או הייתן, או אולי-תהיו אם אתן לא אמהות) על הספקטרום הזה של כללי שינה ונהלי בכי?
אם היה לכן ילד נוסף האם הייתן עושות זאת אחרת?
בהיותי רדודה מטבעי.... הצצתי בראיון עם צופית גרנט, ומצאתי שם את הציטוט הבא:
"העצה הכי גרועה שקיבלתי:
"כשהייתי אמא צעירה אמרו לי שאם התינוק שלי בוכה יותר מדי, עדיף לתת לו לבכות ולא להרים אותו על הידיים, וגם לא בריא לילדים לישון עם ההורים כי ילד חייב לדעת גבולות. זה כמובן קשקוש בלבוש. תמיד קראתי לשיטות האלה 'אילוף', ומאחר שילדיי הם לא כלבים שצריך לאלף, מעולם לא נתתי להם לבכות גם אם היה צריך להרים אותם שעות על הידיים, ולא הוצאתי אותם מהמיטה שלי אם הם באו לישון איתנו. היום אני רואה כמה צדקתי שלא קיבלתי את כל עצות האחיתופל האלה, כי אני מרגישה כמה ביטחון הם קיבלו ממני ומאברם דווקא במקומות שבהם לא הצבנו גבולות"
האם אתן מזדהות עם מה שהיא כתבה? חולקות? איפה אתן (או הייתן, או אולי-תהיו אם אתן לא אמהות) על הספקטרום הזה של כללי שינה ונהלי בכי?
אם היה לכן ילד נוסף האם הייתן עושות זאת אחרת?
