שאלת פלאשבק מבת 18, שהיום היא בת 46

La Milagrosa

New member
חח איזה "אחיזה"? לא צריך לעשות דראמות מכל שאלה קטנה

אני לא "אוחזת" בזה, לא "מתבוססת" ולא מתעסקת או חושבת על זה ביום יום, פשוט הנושא עלה באיזו שיחה עם אמי, שצריכה עוד מעט להגיע אליי לביקור (אני חיה בחו"ל) וזה הציף את השאלה הזאת כאן ועכשיו.
לא ביקשתי עצות מה לעשות עם זה עכשיו, אלא רציתי לשמוע מה דעתכם על האירועים שתיארתי מנקודת מבטכם.
 

La Milagrosa

New member
נראה לך שאני צריכה "תירוצים"?


דבר ראשון, אי אפשר להתנגד בתוקף ולהחרים מישהו רק כי הוא עשר שנים יותר מבוגר. הם עשו את זה בלי לתת פתח אפילו לנסות לשתות איתו קפה פעם, ולא השאירו לי ברירה אלא לצפצף עליהם (עובדה שהקשר הזה נמשך ארבע שנים, ובסוף הם כן קיבלו אותו. זה לא היה סתם סטוץ).
הורי חברותיי לא התנהלו ככה אף פעם, והיו שם סיפורים דומים. אם את חושבת שזה חכם לשבור את הכלים כל פעם שהבת שלך לא עושה את הבחירות שאת רוצה שהיא תעשה, אז שיהיה לך בהצלחה איתה. רק תיזהרי, כי אצלי זה פשוט גרם לזה שהתרחקתי מהם ולא שיתפתי אותם בחיי. זה באמת מה שאת רוצה?...
בנוגע להריון. זה לא שבאמת התכוונתי לגשת אליהם, לאור ההיכרות שלי איתם. רק מה, אמי תפסה אותי מקיאה איזה בוקר (דבר שהוא ממש לא אופייני אצלי, כי אני בחיים לא מקיאה), עשתה אחד ועוד אחד ולא יכולתי להכחיש. את יודעת איך זה חוש של אמהות. מכאן הכל התגלגל. גלולות לא יכולתי לקחת-בין היתר כי עישנתי אז, וזה מאד מסוכן- והתקן תוך רחמי הרופאים בישראל סירבו אז להתקין אצל נשים שעוד לא ילדו, ומה שנשאר לנו היה קונדומים. אחד מהם החליק- זה היה כשהחבר ההוא הגיע ממילואים של 21 יום ולכן אני גם ידעתי בדיוק מתי נקלטתי- והתוצאה היתה הריון. אם את חושבת שזה לא יכול לקרות לבחורה אחראית שלא יכולה לקחת גלולות מסיבה כלשהיא, אז את חיה בלה-לה לנד. זה לא היה שום חוסר אחריות, ובטח שלעשות מזה שואה ואסון זה מגוחך. כולה הריון לא מתוכנן, מי שישמע רצח בדם קר.

למה אני מעלה את זה בגיל 46? ובכן, קורה. היתה לי שיחה עם אמי שההתנהלות שלה בה הזכירה לי את המקרים הישנים האלו. למה, את אף פעם לא חושבת או נזכרת בדברים שקרו לפני שנים? וואללה, מעניין.
 

La Milagrosa

New member
חחחח "התגוננות"? ממי? ממך?

הסיפור לא שופץ, זה היה ממש ככה.
לא מאמינה? ממש לא מעניין אותי, האמת.
 

La Milagrosa

New member
שאלת פלאשבק מבת 18, שהיום היא בת 46

אם לא התבלבלתם ונבהלתם מהכותרת, ונכנסתם, אז אתם תראו שתבינו.
אני כאמור בת 46- מזמן לא מתבגרת- אבל פעם, כמו כולנו, הייתי.
אני עכשיו עושה קצת סדר בחיים שלי וחלק מהעניין זה לחשוב על כל מיני דברים שקרו לי אז ביחסיי עם ההורים שלי. בגלל שאין לי ילדים, הייתי רוצה לשמוע מה דעתם. כל דיעה.
1. בגיל 18 - מיד אחרי סיום התיכון- נכנסתי להריון מחבר שהיה מבוגר ממני בשש שנים. לא היה לנו כסף להפלה (הוא היה סטודנט תפרן) ולא ידענו מה לעשות אז נאלצתי לספר להוריי, שהיו בגילאי השישים. הם עשו מזה כזה סקנדל, אבי לא דיבר איתי כמה ימים, בקיצור האווירה בבית היתה של אסון כבד, כאילו שרצחתי מישהו. אני זוכרת אפילו שאמי עומדת במטבח ומסננת לעברי "בסוף תקבלי איידס"! (ואני מזכירה לכם: כבר הייתי בת 18 וחצי, והיה לי חבר קבוע). הם ביררו מה שצריך ועזרו לי עם ההפלה, ומה שנשאר מכל הסיפור הזה זה שלמדתי שאסור לי לספר להם כלום. טוב, גם קודם לא שיתפתי אותם ולכן נכנסתי להריון. לא חושבת שהיה אפשר לדבר איתם על אמצעי מניעה או דברים כאלה, כי הם היו עושים מזה סוף העולם. והם אנשים חילוניים כן? זה לא בית דתי או משהו.
2. קצת אחרי ההפלה נפרדתי מהחבר, ומיד התאהבתי בעוצמה שכמוה לא ידעתי מעולם, בגבר מבוגר ממני ב-11 שנים, שהייתי תמיד מקשקשת איתו בשכונה כשטיילנו עם הכלבים שלנו, ושחיכה לי שאתבגר כדי להתחיל בקשר רומנטי. אהבתי אותו מאד והוא אהב אותי, הייתי כל עולמו. הוא היה בחור טוב וישר, עבד קשה, גר לבדו. הדירה שלו בשכונה הפכה לקן האוהבים שלנו. הוריי, כמובן, התנגדו לקשר הזה וסירבו לקבל אותו, בעיקר בגלל הפרש הגילאים, אבל זה לא הזיז לי. כשהתגייסתי, בטירונות, נשארתי את השבת הראשונה והיו לנו שלוש שעות לביקורים. הוריי סירבו להיפגש עם החבר שלי, אז אמרתי להם שהם יכולים לבוא לבסיס לחצי שעה, כי אחרי זה אני רוצה להיות עם החבר שלי. הם נעלבו. אבל אני אומרת- אתם זוכרים מה זה להיות בת 18 בטירונות, שבוע שלם רחוקה מחבר שאת מאוהבת בו עד מעל לראש? מה ההורים שלי ציפו בכלל? ילדה מאוהבת בת 18 רוצה את החבר שלה, לא את ההורים. כלומר אפשר ביחד, אם הם היו מתנהגים כמו בני אדם. אבל מכיוון שהם לא, אז בחרתי במה שכל בחורה צעירה במצב הזה היתה בוחרת, לא? לדעתי הם לא היו בסדר כשעשו לי מניפולציות רגשיות ונעלבו מזה.
אני רוצה לשמוע כל דעה, גם כזאת שלא תסכים איתי. אני לא מהנעלבות ואני חייבת עזרה מאנשים שיש להם מושג איך זה להיות הורים לבחורות צעירות.
תודה רבה!
 

mykal

New member
לא כ"כ ברור

לי מה את מצפה לשמע.
שנכעס רטרואקטיבית על הוריך?
שנאשים אותם בעובדה שאין לך ילדים?
שאת רוצה לשנות משהו בתוכך מולם?(הם בחיים?) מול עצמך?
שנאמר לך שטעית אם היית שומעת בקולם--היה היום אחרת?
שנבין שיש פער דורות ואצלך הפרש הגילים היה עוד יותר משמעותי.
חבל--שלא כתבת --מה מציק לך ולמה את מכונת.
 

La Milagrosa

New member
הבהרתי בצורה די ברורה שלא צריך לעניין אתכם מה אני "מצפה".

הייתי מעוניינת לשמוע כל דעה על שתי הסיטואציות שתיארתי, או רק על אחת מהן. כל אחד שיכתוב מה שבא לו.
ובעניין זה שאין לי ילדים, זה לגמרי מבחירה שלי, ואני מאד שמחה שבחרתי ככה. אני ממש לא לוקחת את זה כאיזה השלכה שלילית של משהו. אני נשואה באושר גדול, חיה בדיוק איך שאני רוצה ומאד מאד מאושרת כך שזה לא שיש לי איזה בעיה עם עצמי. אבל את יודעת איך זה: בגיל שלי לפעמים מתחילים לעשות קצת סיכומי ביניים.
 

mykal

New member
על סיכומי הבינים הבנתי

השאלה אם את רוצה לברר אם נהגת נכון?
או אם הוריך נהגו נכון--
האם את טעית--או הם טעו.

ודוקא ממקום של הסתכלות אחורה, בהפרש של כמעט 30 שנה,
העולם כ"כ השתנה, התפיסות ההוריות השתנו, הגישות לעניני מין וחיי זוגיות
השתנו, מרחב המחיה של הנוער היום שונה מלפני 30 שנה.

רק דבר אחד אני כן יכולה לומר מנסיוני--
אם הקשר בין הילדים להורים זורם, מושתת על אמון הדדי,
הרבה חילוקי דיעות יכולים להגיע אל פתרונם--
לא בהכרח יש הסכמות--אבל כהורה, ובהסתכלות על הורי כהורים--
אני תמיד שם לילדי--(גם כשלא מוצא חן בעיני)משוחחים, מקשיבים.
ועוזרים במה שניתן.

מאחלת לך להיות מאושרת, ומציעה לא לסכם את העבר--הוא לא ישתנה--
אלא לחפש להנות מהעתיד.
 

La Milagrosa

New member
למה, לאנשים מאושרים אף פעם לא יוצא לחשוב על העבר?

וואללה לא ידעתי.
כל יום לומדים משהו חדש.
 

mykal

New member
לכולנו יש זכרונות עבר,

ואנחנו כולנו על כל הסקאלה--בין המאושרים מאוד
ללא מאושרים בכלל--
אבל מה שמרגיש בקריאה את דבריך--שאלה זכרונות של כעס ועלבון--
הרגשות האלה הם רגשות קשים. ואולי לכן אנשים מגיבים לסיטואציה המורכבת שהעלית.
כשרגשות כאלה מוצפים--מגיעה "שעת ההתחשבנות" ונראה לי שזה מה
שקרה בשיחה עם אמך--והורא חבל--כי אתן אמורות להפגש,
ההתחשבנות--לא תשנה את הרגשות. אז אולי דוקא לא כדאי לדבר ולחפור,
אלא לחפש בניה מחדש, דוקא כי היום את שלימה עם עצמך ומאושרת.
 

La Milagrosa

New member
נו אז למה הדיאגנוזה המצחיקה הזאת?

אין פה אחד שלא יוצא לו להיזכר לפעמים בדברים מנעוריו. זה לא אומר דבר וחצי דבר על מידת שלמותו ואושרו.
ברור שאין לי שום כוונות לדבר ולחפור. שונאת שיחות כאלה, וגם אין בהן שום טעם.
אני מאד שמחה על ביקורה הצפוי של אמי, ומקווה שהוא יעבור בלי עצבים. אנחנו לא מסתדרות מדהים, וגם לא רגילות להיות ביחד 24 שעות (לקחתי חופש).
אני גם שמחה שפירסמתי את הפוסט הזה. אני יודעת לדלות את התגובות ששווה לקרוא, מאלו שלא מעניינות אותי ולא מתייחסות לאירועים שתיארתי אלא מתחילות עם פסיכולוגיה בגרוש.
תודה רבה על תגובתך.
 
ההורים שלך נהגו באופן סביר,

ולדעתי רוב ההורים היו נוהגים בצורה דומה.
18 גם כשאת היית בת 18 זה גיל צעיר והורים ששומעים שהבת שלהם נכנסה להריון בגיל כזה, כשהיא לפני צבא, לפני לימודים, ולא נשואה, ואין לה או לחבר שלה שום יכולת לפרנס את עצמם, מרגישים שהם נכשלו בחינוך הילדה, חוששים לעתידה, ורוצים, כמובן, שזה לא יקרה שוב - ולכן תגובה חריפה היא צפויה ושגרתית.
לגבי זה שבשבת הראשונה שלך בטירונות רצית שההורים שלך יסעו עד לבסיס, יהיו שם חצי שעה ויילכו - זו מחשבה טיפוסית של מתבגרת אנוכית וכפויית טובה (כמו מתבגרות רבות אחרות), וזה לא מאוד שונה ממגוון מעשים אחרים שמתבגרים עושים ומעליבים את ההורים שלהם, והגיוני שההורים שלך ייעלבו. מובן שמאוד הגיוני גם שאחרי הניסיון המר הקודם שהיה להם מבחינת מערכות היחסים שלך, הם ידאגו לך יותר בתחום ולכן לא יסכימו להיפגש עם החבר.

בקיצור, אין שום דבר חריג או ״לא כמו בני אדם״ בהתנהגות שלהם, ותרגישי חופשי להשתחרר מהרגשות של ״איך ההורים שלי היו כל כך לא בסדר״. רוצה גם לציין שההערכה שלי להורים שלי גדלה אחרי שילדתי והבנתי כמה זה קשה לגדל תינוק, ואולי זה שפספסת את ההתנסות הזאת משאיר אותך עם מרמור של גיל ההתבגרות שחולף אצל רוב האנשים, אצל חלקם כשהם מבינים מה זה להיות הורה, וכמה גרוע הם התייחסו להורים שלהם בגיל ההתבגרות - ולרוב הם מתחרטים על היחס הזה שלהם ולפעמים אפילו מבקשים סליחה. בוודאי שלא נוטרים טינה להורים שלהם על כך שהם העיזו להיעלב שהילדה שלהם מקצה להם חצי שעה של ביקור בשבת הראשונה בטירונות.
 

La Milagrosa

New member
לא הבנת.

אמרתי להם שאם הם לא יכולים לראות את בן זוגי אין טעם שיבואו, כי יש לי רק שלוש שעות ואני רוצה להיות איתו. הבסיס גם ממש היה קרוב לבית ובכל זאת רציתי שיחסכו לעצמם את הנסיעה, אבל מכיוון שהם התעקשו לבוא, אמרתי אוקיי, אז חצי שעה.
אגב, בסוף לא היתה להם ברירה והם קיבלו את הזוגיות הזאת, שנמשכה עוד כמה שנים טובות.
כשחברות שלי, בנות גילי עם הורים בגיל דומה, נכנסו להריון לא מתוכנן (או לחילופין, היו בזוגיות שהוריהן לא מתו עליה), הן כן יכלו לדבר עם ההורים שלהן על זה. היתה הקשבה גם כשההורים שלהן כעסו או לא היו מרוצים מהבחירות שלהן. אצל הוריי זה היה ישר לשבור את הכלים, להחרים, לא לדבר, לעשות בבית אווירת סקנדל ושואה. מהשוואה עם הורי חברותיי אני הגעתי למסקנה הזאת. הנזק שהם גרמו היה שלעולם יותר לא שיתפתי אותם בחיי, וחברות שלי כן עשו את זה (עוד לפני שהיו אמהות).... בכל אופן המון תודה על התגובה המפורטת. יתכן שאם הייתי אם בעצמי הייתי רואה את הדברים אחרת, בזה את צודקת.
 
בני אדם הם שונים. וזה משהו שלומדים עם הגיל...

למרבה הצער, אנשים צעירים בדרך כלל לא טובים בלהבין את זה.

השווית את ההורים שלך להורים של חברות. רצית הורים חברים, פתוחים, שאפשר לדבר איתם על הכל. אבל הם לא כאלה. הם שמרנים, וזה הרגיז אותך.
אבל הם גם מאד אהבו אותך. ואת זה - לא היית מספיק בוגרת כדי להעריך (אני לא מאשימה אותך, כמו שחייבת כתבה - ככה זה אצל רוב בנות ה18. ).


אנסה להגיד לך איך הדברים נראים ממבט של אמא לבת מתבגרת:

כתבת שהם לא היו בסדר שעשו לך מניפולציות ונעלבו. הם לא עשו מניפוליציות. הם נעלבו.
כתבת שהם לא התנהגו כבני אדם. הם התנהגו כבני אדם. רוב בני האדם חוששים כשבת ה18 שלהם בוחרת לצאת עם גברים שמבוגרים ממנה בכמה שנים. גברים שהם מספיק מבוגרים כדי להכניס להריון אבל לא כדי לעשות הפלה (ברצינות? היה צריך כסף כדי לעשות הפלה???? ). ואז, אחרי הפשלה הזאת - הולכת על מישהו עוד יותר מבוגר.... את לא מבינה למה הם דאגו? למה הם חשבו שאת לא הכי חזקה בלקבל החלטות?

הם לא ידעו לטפל בזה בצורה נבונה, וחבל. זה גרם נזק לך ולהם.

אבל כיום, לדעתי, כאישה מבוגרת - את יכולה להפסיק לכעוס עליהם, ולהתחיל קצת לחמול. את בתם. אהבו אותך, רצו הטוב בשבילך, והרגישו שכשלו.
 

Ani15

New member
דעתי

אין הורים מושלמים ואין תשובה נכונה. כל אחד עושה מה שהוא יכול עם הילדים שלו, לפעמים זה טוב, לפעמים לא. ההורים שלך אהבו אותך ודאגו לך וזה המון.
שלושים שנה אח"כ (כמעט) זה זמן מצוין לסלוח ולשכוח.
 

אורית2011

New member
גם אני מסכימה עם השאר

כמובן שבדיעבד כולם יודעים יותר טוב וההורים שלך היו אולי צריכים לנהוג קצת כך או אחרת, אבל ההתנהגות שלך לא היתה לענין. העובדה שכל בת 18 אופיינית היתה אולי עושה בדיוק כמוך צריכה להבהיר לך שכנראה זה לא בסדר, אחרת היית אומרת שכל אדם באשר הוא היה עושה את אותו הדבר.
&nbsp
אנחנו הורים אבל אנחנו לא מושלמים, בדיוק כפי שאת לא היית הבת המושלמת. הגיע הזמן להפסיק לבקר אותם ולהתחיל להבין שהם בסך הכל אנשים, וכמו שאת סלחנית לעצמך (הרי היית "רק בת 18") אז גם הם היו כנראה צעירים ממך היום ואולי היו נוהגים אחרת עם יותר נסיון חיים.
 

mykal

New member
אז מה זה אומר?

שהאחים האחרים לא התנהגו כמוך, ואיתם היתה התמודדות אחרת.
אני מניחה שהם לא התכונו לפגע.
וזה שלך היתה חויה לא נעימה--לא אומר כלום לא עליהם ולא עליך,
אלא שהמציאות הקשתה על שני הצדדים.
מאז עברו כ"כ הרבה דברים--לא חושבת שיש כלי "שפיטה" על המציאות של אז.
שמחה בשבילך שאת זוכה לארח את אמא שלך,
מאחלת לך להנות ולשמוח בזה. וליצר חויות נעימות וזכרונות טובים.
 
למעלה