מה שאני לא מבין זה ממה את מבולבלת
כל הסימנים מראים שזה נגמר ואת מבולבלת? ממה? זה לא שאת מתארת איזה מצב (שגם הוא לא משהו) שאתם אוהבים אבל יש חריקות. הזוגיות שלכם במוות קליני כבר שנה לפי מה שאת מתארת. הפכתם לעסק. נשאר הביזנס והלך הפלז'ר.
אין רע בשתיקות. הן מוסיפות עוד רובד לזוגיות. כשמבינים אחד את השני על עיוור. אבל כשהן הופכות לעיקר - וגרוע מכך הופכות למעיקות - זאת בעיה.
מה שכן, כתבת פעמיים שיש אהבה אבל לא כתבת איך היא באה לידי ביטוי פעם ויותר חשוב - איך היא באה לידי ביטוי עכשיו. איזה דברים אתם עושים יחד? איזה פעילויות אתם חולקים? האם אתם עושים את הדברים האלה בכיף הנאה וטבעיות או מתוך הכרח של לסמן 'וי' על 'הנה עשינו משהו שזוג עושה'?
ובכלל - תשאלי את עצמך למה אתם נשארים יחד. איזה סיבה יש לך להשאר איתו. ואם את באמת כנה עם עצמך, תשאלי את עצמך האם את נשארת איתו באמת מתוך אהבה ותחושה שהוא האחד או בגלל שיותר מבאסת אותך המחשבה לחזור לנקודת ההתחלה (יענו להתחיל קשר חדש).
זה מתחבר לקטע של לשאול אנשים על מצב דומה כאילו את מחפשת בכוח תירוצים להשאר בקשר גוסס. כאילו את מייחלת לאיזה נס, לאיזה שביב תקוה שימנעו ממך להתמודד עם האמת הכואבת. אתם שנה במצב הזה ואת מתייחסת לזה כאילו מדובר בשבוע. ש-נ-ה. אז סבבה, כתבת בערך שנה. גם חצי שנה זאת לא 'תקופה'. זה סימן שאלה גדול מסביב לקשר שלכם.
ולמרות שאני כותב את זה כל פעם מחדש - נכתוב גם לך. חתונה היא פועל יוצא של זוגיות טובה ואמיתית. היא לא מטרה והיא לא פתרון לכלום. ככה שאני באמת מקוה שלא תעשו טעות של זוגות אחרים שהתחתנו למרות שהזוגיות שלהם מתה כי הם חשבו שזה ישנה משהו. זה לא.