מישהי071983
New member
Sticky
יצא לי לשמוע שיחות של גברים שמדברים על כך שהם היו רוצים בנות-זוג, אבל בו-זמנית מאוד חשוב להם לשמור על הספייס שלהם ולבלות גם לא מעט זמן לבדם או עם חבריהם הגברים.
באותו נושא, קשה לי בשנים האחרונות אפילו עם חברות קרובות שלי, שגם כן באופן דומה רוצות יותר מרחב משלהן (ואני לעומתן, מאוד רוצה להיות בקשר קרוב יותר, שיחות טלפוניות כמעט יומיומיות, מפגשים יותר תכופים וכדומה.)
מצד אחד אני מבינה את הצורך במרחב אישי, ואני גם מסכימה שהוא חשוב.
אבל למה זה כל כך מוגזם לצפות לפגוש בן זוג או אפילו חברות טובות שכן ירצו להיות בקשר יותר קרוב וצמוד?
אני אישית מרגישה מאוד בודדה ולבד, גם בהקשר הזוגי וגם בהקשר החברתי. אז יש לי משהו כמו חמש חברות קרובות, אבל אני לא מסופקת מהקרבה הזו, זה מרגיש לי כמו חותמת מזויפת על נייר מכתבים ישן. איך אפשר לקרוא למישהי חברה קרובה, אם היא נפגשת איתך רק פעם בשבוע או שבועיים, במקרה הטוב.
אני חושבת שזה קשור לזה שאין לי אחים ואחיות, או אפילו משפחה גדולה מדיי. אבל הייתי שמחה לשמוע אם יש עוד מביניכם שמעדיפים דווקא את הצד שלי? או שמה אני בודדה גם במערכה הזו?
תודה למשיבים
ולילה טוב .
יצא לי לשמוע שיחות של גברים שמדברים על כך שהם היו רוצים בנות-זוג, אבל בו-זמנית מאוד חשוב להם לשמור על הספייס שלהם ולבלות גם לא מעט זמן לבדם או עם חבריהם הגברים.
באותו נושא, קשה לי בשנים האחרונות אפילו עם חברות קרובות שלי, שגם כן באופן דומה רוצות יותר מרחב משלהן (ואני לעומתן, מאוד רוצה להיות בקשר קרוב יותר, שיחות טלפוניות כמעט יומיומיות, מפגשים יותר תכופים וכדומה.)
מצד אחד אני מבינה את הצורך במרחב אישי, ואני גם מסכימה שהוא חשוב.
אבל למה זה כל כך מוגזם לצפות לפגוש בן זוג או אפילו חברות טובות שכן ירצו להיות בקשר יותר קרוב וצמוד?
אני אישית מרגישה מאוד בודדה ולבד, גם בהקשר הזוגי וגם בהקשר החברתי. אז יש לי משהו כמו חמש חברות קרובות, אבל אני לא מסופקת מהקרבה הזו, זה מרגיש לי כמו חותמת מזויפת על נייר מכתבים ישן. איך אפשר לקרוא למישהי חברה קרובה, אם היא נפגשת איתך רק פעם בשבוע או שבועיים, במקרה הטוב.
אני חושבת שזה קשור לזה שאין לי אחים ואחיות, או אפילו משפחה גדולה מדיי. אבל הייתי שמחה לשמוע אם יש עוד מביניכם שמעדיפים דווקא את הצד שלי? או שמה אני בודדה גם במערכה הזו?
תודה למשיבים
ולילה טוב .
