אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי

שרונהה

New member
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם- הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת--הָיְתָה, לָמַס. {ס} ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ--אֵין-לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ: כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. {ס} ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה--הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים. {ס} ד דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת, מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד--כָּל-שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים; בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת, וְהִיא מַר-לָהּ. {ס} ה הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, כִּי-יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב-פְּשָׁעֶיהָ; עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי, לִפְנֵי-צָר. {ס} ו וַיֵּצֵא מן בת- (מִבַּת-) צִיּוֹן, כָּל-הֲדָרָהּ; הָיוּ שָׂרֶיהָ, כְּאַיָּלִים לֹא-מָצְאוּ מִרְעֶה, וַיֵּלְכוּ בְלֹא-כֹחַ, לִפְנֵי רוֹדֵף. {ס} ז זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם, יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ--כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ, אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם; בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד-צָר, וְאֵין עוֹזֵר לָהּ--רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ. {ס} ח חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם, עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה; כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ, גַּם-הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר. {ס} ט טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ, וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ; רְאֵה יְהוָה אֶת-עָנְיִי, כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב. {ס} י יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, עַל כָּל-מַחֲמַדֶּיהָ: כִּי-רָאֲתָה גוֹיִם, בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ--אֲשֶׁר צִוִּיתָה, לֹא-יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ. {ס} יא כָּל-עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם, נָתְנוּ מחמודיהם (מַחֲמַדֵּיהֶם) בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ; רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה, כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה. {ס} יב לוֹא אֲלֵיכֶם, כָּל-עֹבְרֵי דֶרֶךְ--הַבִּיטוּ וּרְאוּ, אִם-יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי: אֲשֶׁר הוֹגָה יְהוָה, בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ. {ס} יג מִמָּרוֹם שָׁלַח-אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי, וַיִּרְדֶּנָּה; פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי, הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר--נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה, כָּל-הַיּוֹם דָּוָה. {ס} יד נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ, יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל-צַוָּארִי--הִכְשִׁיל כֹּחִי; נְתָנַנִי אֲדֹנָי, בִּידֵי לֹא-אוּכַל קוּם. {ס} טו סִלָּה כָל-אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי, קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי; גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי, לִבְתוּלַת בַּת-יְהוּדָה. {ס} טז עַל-אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם--כִּי-רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם, מֵשִׁיב נַפְשִׁי; הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים, כִּי גָבַר אוֹיֵב. {ס}
 

שרונהה

New member
תשעה באב

יום קשה לעם ישראל. בתשעה באב: בשנת 576 לפני הספירה נחרב בית המקדש הראשון בשנת 70 לספירה בית המקדש השני אם אני לא טועה, גם גרוש ספרד ארע במועד זה
 
איכה ישבה בדד - חמש מגילות.

צום קל! אין לי הרבה מה לחדש, מעבר למה שנכתב ונאמר, על תשעה באב... בכל זאת, כדאי לומר מספר מילים, שאינן מחייבות... מאי חמש מגילות?? ואלו הן, לפי סדרן הכרונולגי, המיוחס לחז"ל... הראשונה שבהן היא "מגילת רות" מטבע הדברים, והזירה בה קרה הסיפור, "שפוט השופטים". לאחר מכן, שתי המגילות: "שיר השירים", "קוהלת" (קהלת), המיוחסות לשלמה המלך. (שתי המגילות המיוחסות לשלמה המלך, הן דבר והיפוכו... לא יכול לפרט, מפאת קוצר התווים המורשים...). המגילה הרביעית, היא "מגילת איכה", המיוחסת לירמיהו הנביא, נביא החרבן... אחריה נותרה המגילה "החביבה" על כולנה, והיא "מגילת אסתר"... דווקא, "מגילת אסתר", האחרונה מבין חמשת המגילות, קבלה תוקף הלכתי, עד שיש "פוסקים" אשר כוללים את קריאת מגילת אסתר בפורים, כאחת מתרי"ג מצוות. לגבי יתר המגילות, אין חובה הלכתית, לקרוא אותן... (מי שירצה, יקרא ותבוא עליו הברכה, מי שלא ירצה לא יקרא, ואני "בטוח" שלא תבוא עליו הקללה לא עלינו..אבל, מי אינו "יכול" שלא לקרוא את מגילת איכה, בתשעה באב?? מי מרוקני "כמוני", שאינו יכול לא לקרוא את "שיר השירים" בערבי שבתות, ובערב פסח??.. .מי שיכול לא לקרוא, שיקום. כנ"ל לגבי מגילת "רות" בשבועות...). אף אלה אשר בתוכינו, השוחים ומקיימים את "המצוות", לא רבים מהם יודעים, מה הטעם שמגילת "קהלת" נכללה בין חמשת המגילות. ועוד יותר, מדגוע נקבע לקרוא אותה "בחג הסוכות"?? תוכנה של מגילת "קהלת" משדר פסימיות, ואפילו מחשבות "לכפירה". אבל, המדרשים לכל חמשת המגילות, ניצחו את "הפשט"... כדי שלא להגרר לויכוח סרק, אביא לכם מעט ממה שכתב "רבי אברהם אבן עזרא" בהקדמתו לפירוש מגילת "איכה", כך שיש לי על מה לסמוך. "אנשי אמת יבינו מדרשי קדמונינו הצדיקים. שהם נוסדים על קשט (אמת) וביציקת מדע יצוקים. כל דבריהם כזהב וככסף, שבעתיים מזוקקים. אכן מדרשיהם על דרכים רבים נחלקים, מהן חידות וסודות ומשלים גבוהים עד שחקים. מהם להרויח לבות נלאות (לבבות נלאים ועייפים) בפרקים עמוקים..... ואני "אברהם בר מאיר" מארץ מרחקים, הוצאתני מארץ ספרד חמת המציקים.....". אחרי דברי הפתיחה של הראב"ע, אין לי אלא לקרוא את "מגילת איכה", עם נגינתה המיוחדת, אשר מעוררת "בכה אבכה"... כאן המקום, לומר, כי לנו המרוקנים, יש "נגינות ולחנים" מיוחדים, לכל חמשת המגילות, נוסיף עליהם את "מגילות..." ספר "משלי" וספר "איוב". כמובן למגילת "התהילים" שהיא היא "אם כל המגילות", אשר ליוו אותנו בכל הגלויות... הלחנים והטעמים, הם הם "החן" של הקריאה הפשוטה בכל התנ"ך... למחשבה... ...
 
כן רבי נסים....

הלחן היחיד והמיוחד של המגילות הללו עוד טבוע בי מאבי ז"ל ומן התקופה שעדיין ביקרתי בבית הכנסת של המרוקאים הנקרא כך רק בשמו והמבין יבין.ולןצערי במזנים האחרונים איני נוהג כך. לחנים אלו, הינם אבן שואבת לאינטימיות שנוצרת בין אב לבן, ובמיוחד כאשר זה עזבני בגיל צעיר מאוד. אתמול בלילה, בערוץ 2 הוקרנו חמישה פרקים האחד אודות הנשר הגדול וארבעת האחרים על חכמי ספרד בתור הזהזב, ושם כמה פיוטים שבוצעו בידי זמרים שונים בין קטע לקטע, לא תאמו את הלחנים עליהם גדלנו, ואך טבעי הדבר שבעיני כל הפיוט הזה איבד מקסמו. וזהו כוחו של הלחן מבית אבא. לקראת סיום היום יהפכו האל לטובה ולברה במהרה בימינו. אלי פילו
 
צפיתי, התפעמתי והפנמתי. (הוקלט ביום חול)...

רבי לייהו, ראיתי, צפיתי הקשבתי והפנמתי. זו אינה פעם ראשונה, בה שודרה "התכנית" בערוץ 2, אך כל פעם שאני צופה בה, כאילו דברים חדשים, הם.. הלחנים המיוחדים של "המגילות", טבועים בך מאביך ז"ל, יהי זכרו ברוך. בי, הם טבועים מהמורים של "אם הבנים" הקשוחים. אף אבי ז"ל, נפטר בגיל צעיר מאוד. לגבי "הנשר הגדול" הספרדי, הרי הוא "רבינו משה בן מימון" המכונה הרמב"ם, עדיין בלתי מובן, כמו "משה רבינו" וכמו רבינו "שלמה יצחקי" האשכנזי, המכונה רש"י. משה רבינו הענק, רש"י "הגדול" והרמב"ם "הקטן", עוררו את "היהדות" רק לטובה ולברכה. רבים וטובים, נושאים כליהם של שלושת "הענקים" האלה ביהדות. למה הדבר דומה? הדבר דומה, לכל הפונה "למר"ם", בעיתות מצוקה, בקופות החולים. מר"ם - משה, רש"י, משה.
 
רבי נסים לעזיז...עבורך במיוחד

בן עירך המהוללה, רבי דוד עובדיה, שאנוכי מעריצו עד מאד, את כתיבתו, חכמתו ופועלו למען קהלת קודש העיר ספרו, כתב את הפרק הראשון שלו בספריו " קהלת ספרו " את הפרק הבא, שלבטח תבינו טוב ממני והצלע השלישית שחו הינה " הנשר הגדול ", ובכלל לבטח נמצאים ברשותך ספריו של רבי דוד, אשר מתאר את עירך בכל הצבעים האפריים, יורד הוא לפרטי פרטים, ובכלל אין לי דיעה, יען כי אני משוחד בנושא זה. לכבודך הפרק הזה. קהילת צפרו – רבי דוד עובדיה פרק ראשון יסוד וביסוס ההלכה העולמית על אדמת ספרד ומרוקו ושיטת הכלל " תרי מגו תלת " – עמודי ההוראה – הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ז"ל – שקבע לו מרן הקדוש בפסקין בשלחן ערוך. סקירה והשקפה קצרה על משכנם ומקום ישובם של עמודי ההוראה. א. הראשון בעמודי ההוראה רבי יצחק בן רבי יעקב הכהן אלפסי ( אלפאסי, רב אלפס, הרי"ף, הריא"ף ) נולד בשנת תשע"ג – 1013 – בקלעת חמד בכפר סמוך לעיר פאס בצפון אפריקה ועל שם פאס נקרא אלפאסי, וכבן ע"ה שנים ברח לקורדובה מפני המלשינים. ב. רבי משה בן רבי מימון הספרדי ( רמב"ם ) בשנת תתקי"ט 1159 כתת את רגליו מקורדובה ונסע לעיר פאס לשמוע לקח צפי גדול הדור רבי יהודה בן שושן ז"ל. ג. אם כי העמוד הג' בהוראה רבנו אשר בר יחיאל ( הרא"ש ) ז"ל נולד באשכנז ולא הגיע לעיר פאס, בכל זאת גם הוא כחבריו דרכה רגלו על אדמת ספרד מקום תפארת התורה שנשתלה שם על ידי ארזי הלבנון אבירי ואדירי התורה ימי רבי שמואל הנגיד תלמיד רבנו חנוך ורבי יהודה חיוג, כי מפני חמת המציק של המושלים הוכרח רבנו הרא"ש לעזוב את אשכנז הוא ובנו רבני יעקב בעל הטורים ובשנת הא' ס"ב – 1302 – עבר על ברצלונה ונפגש עם רבנו שלמה בן אדרת הרשב"א ז"ל עסקו בפלפולא דאורייתא כשבוע ימים, ומשם עבר לטולידו ונתקבל שם בכבוד, על פי מכתב המלצה מהרשב"א ז"ל. שם הרביץ תורה בישיבות תקן תקנות והעמיד תלמידים הרבה. בזמן בואו של הרא"ש ז"ל לבית מדקשו של הרשב"א מצא בית מדרש כמרקחת בפתרון איזו קושייא. והרשב"א ז"ל הבטיח לתלמיד שיכול לפרק את הקושייא תנתן לו תרנגולת פטומה שהייתה אצלו, ואז עמד הרא"ש ז"ל שעוד לא הכירוהו ונתן הסבר ובזה פתר את הקושייא, הרשב"א ז"ל שמח על ההמצאה ושאל על שמו. ובכן הרא"ש ז"ל השיב בפסוק מלא בתורה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. לגר כמוני בשם אשר הבא לשעריך תתנה לפטומה ואכלה. גם רבנו הגדול יוסף הלוי אבן מיגש תלמיד רבנו יצחק אלפסי, שמש ברבנות בקהלת פאס כידוע, כך כתב הרב שאול אבן דנאן בהקדמתו לספר מלכי רבנן, של רבי יוסף בן נאיים. ביסוס ההלכה העולמית והכלל " תרי מגו תלת " על אדמת מרוקו אם אני אומר מארוק כוונתי על עיר פאס יע"א שהייתה עיר ואם בישראל אם כל חי לכל ערי מרוקו, במדיניות, במסחר, ובמדע, במדיניות כי היא הייתה עיר הבירה, במסחר רוכלת עמים, ובמדע כל יושביה היו ענקי הרוח ושמה ושם רבניה וגדוליה הלך למרחוק ולכן הרמב"ם ז"ל נסע לשם לשמוע תורה. ויפה המשיל ותיאר אותה מורי ורבי מר אבי ז"ל, בצחות לשונו : " כהופעת קרני אור המאור הגדול החשמל המאיר לארץ ולדרים אשר המכונה עומדת לראש פנה ומתוכה כעין החשמל תזרום זרמים אדירים אל הבתים ואל החצרים, ובכל הארץ יצא קום לפלס נתיב להדוף אופל וצלמות ולגרש חשכה ליל המרחפת על פני תבל, ובכריכת מים חיים אשר תמיד כל היום תשפיע בחזקה להשביע נפש שוקקה. כן הייתה מלפנים עיר פאס המהוללה כלילת יופי משוש לכל הארץ, אשר מיום היותה הייתה כגן עדן עיר משכן החכמה לתורה ולתעודה אוצר כל כלי חמדה, ועל חוג אדמתה עמדו רבנים גדולים שרפי קדש הלולים, כמו שהעיד בנו האיש אדוני הארץ בימים ההם הוא הגאון מהר"י בירב זצ"ל בקונטרס הסמיכה וכמו שתראה בתשובה הרשב"א ה"א אלף קפ"ה לחכם רבי דוד בן זכרי ממדינת פאס. ומה גם לעת באו שעריה רבותינו המגורשים אנשי השם חל"ב אשר גובה להם ויראה להם, שהעמידו בה משטרים וסדרים חדשים לבקרים, ולעומת אשר תמיד מגור מסביב וכל היום שמעו קול נוגש....בכל זאת החזיקו בכל תוקף במעוז התורה הקדושה ועשו לה אזנים ופתח עינים בתקנותיהם ובמנהגיהם הטובים ויסולו מסילה חדשה ודרך כבושה בענייני דת ודין כנודע...והגם שכמה ערים גדולות רכשו להם גם המה רבנים מצוינים יקרים מפנינים על כל זה העיר הזאת המעטירה לה משפט הבכורה, שכלם היו נגררים אחרי דבריה ואחרי עצתה....." גם אוכלוסייתה הייתה עולה במספר הולך וגדל, כמו שהעיד רבו של מרן מהר"י בירב שם בקונטרס הסמיכה " ת"ל מיום הגירוש...הייתי מורה הוראות בישראל ורב לחמשת אלפים בעלי בתים יהודים במדינת פאס " ולכן היא הייתה הקובעת בכל דבר. והנה דבר לרוחך רבי נסים, שגם יהדות מרוקו דבקה אז, בחכם אשכנזי והיווה עבורה עמוד הוראה ראוי להתייחסות גדולה. לאחר מכן יהדות מרוקו קצת התרחקה ממנו. אשמח מאוד באם תגיב להודעה זו. המשך יבוא, מפאת מגבלות טכניות של הפורום. אלי פילו
 
תרי מגו תלת .- שניים, מתוך שלושה....

בוקר ושבוע טובים רבי "לייהו"... את "רבי דויד עובדיה" דיין העיר ספרו, אני מכיר היטב, הרבה פעמים, אני מזכיר אותו בסיפורים. מה גם, שהוא הוא אשר "מל אותי ואת בני". אני, בעיר ספרו, ובני, בעיר ירושלים.. מה גם, כאשר עלה לארץ ישראל, והתיישב בירושלים, היה שכן שלנו... כאשר הוא עלה לארץ, הביא אתו, את כל "אוצרות" הספריה שהיו בק"ק דיספרו... דומני, כי הבן שלו "הרב פנחס", ממשיך את דרכו כאן בארץ... והספריה פתוחה "לכל מאן דבעי" לחקור וללמוד. (חילונים ודתיים כאחד... שני פרופסורים "ירושלמים" גדולים, מצטטים אותו הרבה, במחקריהם... כדי לא לעשות להם פרסום, אני לא מזכיר אותם בשמם). בקצרה ובכלליות, "תרי מגו תלת" (שניים מתוך שלושה), הוא כלל "גדול" וקובע בפסיקת הלכות. (מקורו בתלמוד הבבלי) על פי רוב, פוסקים הלכה, לפי שניים מתוך שלושה... בכל קהילות ישראל. השלושה, הם: "..הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש.." (אבל, כרגיל ביהדות, בכל כלל יש יוצא מהכלל, לפעמים היוצא מהכלל, עולה על הכלל...הערה אישית..). כך גם מר"ן (רבי יוסף קארו, בעל הבית יוסף.... השלחן ערוך...) פסק. הרא"ש היה "אשכנזי", אשר למד גם מרבנים ספרדיים, כפי שמספר לנו רבי דויד עובדיה... (חשוב מאוד לציין, כי ההבדלים "התהומיים", אשר אנו עדים להם בימינו, בין הספרדים לאשכנזים, החריפו עד כדי "תהום" רק בדורות האחרונים, במיוחד, לאחר השגותיו של הרמ"א - רבי משה איסרליש, על השלחן ערוך...). להלן סיפור, אשר זכור לי מילדות, המעיד על גדולתו של רבי דויד עובדיה, איך נהג בקהילה, ביד רכה וקשה כאחת. ככתוב: "תהי, שמאל מקרבת, וימין דוחה" (אפשר גם ההיפך).... נפוצה שמועה בעיר ספרו, כי אחד מבניה, הביא פטיפון ותקליטים, ובא ללמד את בני ובנות העיר, "ריקודים סלוניים" רחמנא ליצלן. מרוב חוצפתו, בחר את "שביעי של פסח", היום בו הפעיל את הפטיפון, והחל ללמד... רבי דויד עובדיה, ירד מגובה "בלאד אלג'דידה", (העיר החדשה) אל מעמקי המלאח. התמונה שעשתה עלי רושם ניכר, ועדיין היא בזכרוני, היא: רבי דויד עובדיה, התבונן מלמעלה, על הרוקדים מלמטה, מתוך הבית שממעל, דקות ארוכות. מילה אחת, לא הוציא מפיו, אלא כאילו שידר לרוקדים, תוכחה אילמת, זועקת.. בבת אחת, כל החבורה, התפזרה, בבושת פנים..... בדיעבד, נודע כי בחדרי חדרים, זימן אליו את "המארגן", ונזף בו ארוכות...בעיקר, על חילול "קדושת החג"... פחות על הריקודים הסלוניים, אשר רבי דויד עובדיה, הבין, בדרכו המיוחדת, כי רק דברי נועם יעזרו. אנחנו כילדים קטנים, רק הצצנו, בתופעה החדשה... אז, לא הבנתי את גדולתו של רבי דויד עובדיה, רק לאחר שבגרתי, הבנתי.. הערכתי והערצתי אליו, רק הולכת וגדלה... איך ניתן "למחות" בלי אלימות... מחאה יעילה ונכוחה... מספרים, כי אותו "החוצפן", שב בתשובה שלמה... זה, אני לא זוכר, אלא מפי השמועה בלבד... הגבתי.... בברכה!
 
כהרגלך בקודש, תשובה מקיפה

את בנו של רבי דוד, פגשתי בטקס הכנסת ספר תורה במושב יד רמב"ם, ביקשתי התחננתי לפניו שימכור, שיתן את הספרים שחסרים לי, אך לצערי טרם קיבלתי תשובה ממנו מאז. מצורפת תמונה של בנו , עת שוחחתי אתו. בברכה אלי פילו
 
למעלה