חוזרת לשתף. זהירות ארוך
חברותי היקרות למסע,
אחרי שילדתי את הבן היקר שלנו (תרומה ראשונה, החזרה ראשונה)
בקיסרי חרום הסבירו לי שעד שהוא יהיה בן שנה אין מה לדבר על
החזרת שני המוקפאים שנותרו לי. הזמן חלף לו מהר. ההורות מילאה
אותי באושר שאי אפשר להסביר במילים.
כשהגיע הרגע להתחיל בבדיקות לשם החזרה על בסיס המחזור הטבעי
שלי הסתבר שהביוץ שלי לא מה שהיה פעם והוא מקדים להגיע. לכן
ההחזרה לא התקיימה ונאלצתי לחכות למחזור הבא. במחזור השני
בגלל שהיינו מוכנים לביוץ מוקדם עשיתי בדיקות דם צפופות יותר. ביום
ההחזרה הייתי נרגשת מאד. בזמן כשחיכיתי שפרופ וייסמן יקרא לנו
להכנס לחדר התחלתי לבכות. בחיים שלי לא בכיתי לפני החזרה (והיו
לי לפחות 20 החזרות בIVF). בעלי נבהל ולא הבין מה קרה. אמרתי לו
שעכשיו שיש לנו ילד אני יודעת מה יש לנו להפסיד והתחננתי לאלוהים
שיעשה נס ושהפעם יצליח לנו-נשארו לנו רק 2 מוקפאים ואני רציתי
שלבן שלנו יהיה אח או אחות גנטים. 2 העוברים הוקפאו יחד מכיוון
שהם לא היו בדרגה A. לשמחתינו שניהם שרדו את ההפשרה ונראו
מצויין. הפעם הזמן עד לבדיקת ההריון עבר מהר, כי כשיש לך ילד קטן
לטפל בו ועבודה במשרה מלאה, אין לך הרבה זמן למחשבות.
את האמת, התחלתי להרגיש רע שבוע אחרי ההחזרה. הייתי בטוחה
שיש לי וירוס של הקאות. גם כשזה לא עבר חשבתי שזה אולי תופעות
לוואי מהקרינון, אולי זה פסיכוסומטי כי אני רוצה להיות בהריון.
הטלפון של האחות מאסותא תפס אותי בנהיגה. כשהיא אמרה לי
מזל טוב, צרחתי מאושר ותוך שניה התחלתי לבכות. אפילו לא שאלתי
כמה הבטא. עם התשובה החיובית התחילו להתגנב החששות-האם
ההריון יחזיק? מה יהיה? לא חסרים פחדים...
את האולטרסאונד לבדיקת דופק קבעתי אצל פרופ וייסמן לשבוע 7,
שוב מפחד של מה יהיה אם אבוא בשבוע 6 ולא יהיה דופק.
איזו הפתעה חיכתה לנו-על המסך ראינו 2 שקים עם עובר ודופק
בכל אחד מהם. אני הייתי בהיי מטורף, בעלי היה בהלם ופרופ וייסמן
היה מודאג מאד, כי הוא מאד לא אוהב הריון מרובה עוברים, בגלל
הסכנות שיש בהריון שכזה. אז עברנו את השקיפות העורפית בשלום
והגיע הרגע המרגש של סקירת מערכות מוקדמת. בגלל שזה הריון
יקר, תרתי משמע, עשיתי את הסקירה אצל אחד מהמומחים המובילים
בארץ. הסתבר לנו שלאחד מהעוברים יש משהו בעורקים שיוצאים
מהלב, שיכול להוות סמן לתסמונת דאון. נכון שזה באחוזים בודדים
ושיש הרבה אנשים בריאים לחלוטין שמסתובבים עם הדבר הזה וחיים
איתו עד גיל 100 בלי בעיות. למרות זאת הרופא ישר דבר איתנו על
לעשות מי שפיר ומתי יהיה אפשר לעשות הפסקת הריון לעובר הזה.
יצאנו מהסקירה בהלם. בקושי הלכתי עד לרכב. הדבר הראשון שעשיתי
זה להתקשר לפרופ וייסמן, שעושה לי את מעקב ההריון. להפתעתי
הדעה של פרופ וייסמן היתה אחרת. פרופ וייסמן הסביר לי שעל סמן
בודד לא רצים לעשות מי שפיר. קודם עלי לעשות אקו לב עובר כדי
לוודא שאין עוד משהו בלב, אחכ לפנות ליעוץ גנטי ורק אם יועץ גנטי
ימליץ על מי שפיר אז באמת לעשות. פרופ וייסמן הסביר לי שאם
אעשה מי שפיר האפשרות לאבד את 2 העוברים גבוהה מאד וצריך
לחשוב טוב טוב לפני שעושים את הבדיקה הזאת.
כעת אני בשבוע 18 (ונראית כמו בשבוע 30) ומחכה לעשות אקו לב
עובר בעוד שבועיים וקצת.
גוללתי את כל הסיפור הארוך שלי משלוש סיבות:
ראשית, כדי לעודד את כל אלה שמנסות. אל תתיאשו כי זה מגיע בסוף
וגם מוקפאים יכולים להפתיע.
שנית, כי היו בפורום לא מעט דיונים על בעד ונגד מי שפיר. במקרה של
תאומים אי אפשר לעשות בדיקות דם שמחליפות את מי השפיר.
שלישית, רק בפורום הזה אני מרגישה בבית. רק פה אני מרגישה
חופשיה לשתף ויודעת שרק פה יש נשים שיכולות להבין אותי באמת.
בהצלחה לכל המנסות והריון קל ותקין לכל ההריוניות
