איך מספרים סיפור לילדים? •האם כדאי "להיכנס" לדמות ולהמחיז א
אותה? • למה לא כדאי לנהל "דיון" על הספר? • ומתי כדאי להעדיף קריאה על צפייה ביוטיוב? • ארבעה אנשי ונשות ספרות ילדים עם עצות זהב לימי הבית הארוכים
טל מרמלשטיין
ד"ר שי רודין, חוקר ספרות ילדים באקדמית גורדון לחינוך חיפה
לא לוותר על הסוף הטוב
על מה יש לשים דגש בעת שאנחנו קוראים סיפור לילדים?
"על הבחנה קולית בין הדמויות השונות, או המספר והדמויות. ילדים רגישים להבחנה בין קול האב לקול האם, וגם אם מסופר על שני חברים, ארנב וארנבת, נדאג להקריא את הסיפור תוך כדי שאנחנו משתמשים בשני קולות שונים. בייחוד כשמגיעים לדיאלוג בין דמויות לילד צריך להיות ברור ששניים מדברים.
"בהיבט הנוסף ישנו ייצוג רגשות. אמירה כועסת בסיפור תלווה בטון רציני מול אמירה מבודחת שתיאמר עם חיוך. הסיפור הוא כלי ראשוני חשוב להנבטתה של אינטליגנציה רגשית ומכאן שהאינטונציות השונות מחדדות אצל הילד את יכולת הזיהוי של רגשות שונים.
"כמן כן, חשוב מאוד לכל אורך ההקראה שהספר יהיה מול עיני הילד. גם אם זה אומר שההורה מתאמץ וקורא מהצד כיוון שהמטרה היא שהאיור יהיה לפני הילד שכן עבור ילדים האיור קודם לטקסט ודרכו הם מפענחים את הטקסט. אם מדובר בפעוטות - לתת לילד להעביר את הדפים. כך הוא חלק מההקראה ולא רק מתבונן מהצד".
בזמנים כאלה, האם כדאי לבחור בספרים אסקפיסטים שמספקים הימלטות מהמציאות, או דווקא בכאלה שעוזרים בתיווכה?
"דווקא בזמנים של אי ודאות נבחר בספרים שעוסקים במצבים מעוררי עצב או חרדה ומסתיימים בסוף מוצלח שמאותת לילדים שכל מצב כזה הינו זמני. כך למשל ספרים לילדי גן כמו 'לפעמים עצב מגיע בהפתעה' של אוה אילנד, 'טיפ טיפה אמיץ' של ניקולה קינר, 'חד קרן במיוחד בשבילך' של מגי הצ'ינגס, שעוסק שתי חברות שאחת מהן עוברת ניתוח ומחלימה; בראשית קריאה (ילדי כיתות א'־ג') הייתי ממליץ על סדרה כמו 'החיים המאושרים שלי' מאת רוסה לגרקרנץ, שמפגישה את הילדים עם קשת נרחבת של רגשות אי ודאות, ובמקביל, ממחישה שהאושר מנצח".
רינת פרימו, סופרת ילדים ("איה! אאוץ'! אווה!", "מכתב לביאליק", "החבר הכי טוב שלי"), עורכת ספרי ילדים ונוער ב"ידיעות ספרים", עורכת הירחון לילדים "אדם צעיר"
סיפור לא צריך עזרה
למי יש כוח להקריא עכשיו סיפורים לילדים? הרי בשביל תקופות כאלה המציאו את היוטיוב.
"האמת, לא ממש. קריאת סיפור ביחד הוא המקרה הקלאסי שבקצת מאמץ אתם מרוויחים אווירה טובה יותר בבית לאורך היום. יוטיוב וחבריו הם כמו ממתקים. מפתה, אבל אנחנו מרגישים ממש גרוע אחרי בליסה. ומתישהו ההרגשה הזאת תצא עליכם".
אבל יש עכשיו המון סופרים ואנשים טובים שמקריאים סיפורים ברשת.
"נכון, אפשר לשמוע אותם בנוסף, לא במקום הקראה חיה של הורה. אין תחליף לישיבה ביחד, כתף אל כתף, עם סיפור טוב".
ואם יש לי כמה ילדות וילדים בגילאים שונים? הרי אין סיפור שמתאים לכולם ביחד.
"אז מחליטים שלכל אחת ואחד יש בחירה של ספר. כמובן שכולם יכולים להצטופף ביחד ולשמוע את הספר של השני אם הם רוצים. אני טוענת בזהירות שהקסם הזה יקרה. ולא לדאוג שהילד הקטן שומע את הספר של הילדה הגדולה וזה לא מתאים לו. מבטיחה באחריות ששום נזק לא יגרם מזה".
מה עוד חשוב להפנים כשמקריאים לילדים סיפורים?
"באופן כללי, כדאי להקריא הרבה יותר לאט ממה שנראה לנו. בעיקר לילדי הגן. לא לרוץ עם המילים. ילדים רואים סיפור בתמונות (בעיני רוחם). הכי מומלץ שגם ההורה המקריא ינסה לראות את התמונה שמתארות המילים, זה מאט את הקצב. תגיעו לקצב שמצד אחד מאפשר לילדות ולילדים להפנים ומצד שני לא מוציא אתכם מדעתכם. לא לפחד מפאוזות ארוכות.
"אני יודעת שהרבה אנשים ממליצים על 'קריאה מתווכת', אבל אני ממש לא אוהבת להפסיק את הסיפור באמצע באופן יזום לצורך 'דיון'. אם הילדה עוצרת ושואלת משהו, זה בסדר גמור, אבל אם לא, תמשיכו לקרוא. תארו לכם שאתם רואים סדרה בנטפליקס וכל הזמן עוצרים אותה כדי לתווך לכם. איזה עצבים. יש כאן סיפור. במקרה הטוב הילד נכנס אליו. אל תעצרו".
מה עם קולות מצחיקים? להמחיז את הספר?
"לפעמים זה נחמד, אבל ממש לא חייבים. בעיני אפילו עדיף שלא. המחזה היא פרשנות. תנו לילדה להבין מה שהיא מבינה, לא מה שאתם חושבים. סיפור טוב לא צריך יותר מדי עזרות. ובבקשה, לא להכריח. תציעו ותגבילו מסכים והרצון יבוא מהם. ספר זה לא הדבר הזה שחייבים. ספר זה הדבר הזה שרוצים".
דנה אלעזר־הלוי, סופרת ילדים ונוער, מחברת סדרת ספרי המתח לנוער "שליחות חשאית" (אחוזת בית)
גם לגדולים מגיע
"הילד כבר יודע לקרוא? הילדה כבר בכיתה ג'? אולי אתם חושבים שזה הזמן להפסיק להקריא להם ספרים. אבל אתם טועים. אם אתם רוצים שהם יגדלו להיות אוהבי ספרים, זה בדיוק הזמן להמשיך להקריא להם, וכמה שיותר. ילדים בגיל הזה יכולים לפסול ספרים נהדרים מכל מיני סיבות, ענייניות יותר או פחות: הנושא נראה להם משעמם, הכתיבה או התרגום מיושנים מדי או שסתם הפונט לא מוצא חן בעיניהם. הקראה יכולה לפתור את רוב הבעיות כאלה, בייחוד כשהיא נעשית בחן"
יש לך טיפים להורים הנבוכים?
"הטיפ הראשון קובע שמניפולציה היא המניפולציה הכי טובה. ייתכן מאוד שגם הילדים שלכם שוּתפים לדעה שבגילם כבר אין צורך להקריא להם. אפשר לנסות לשכנע אותם, ואפשר גם להפעיל עליהם מניפולציות כיד הדמיון הטובה עליכם. כשבני הבכור היה כבן תשע, הוא החליט שהוא גדול מספיק ורוצה לקרוא לבד. בדיוק אז חשבתי להתחיל להקריא לו את 'כלבם של בני בסקרוויל', הספר הנפלא מסדרת ספרי שרלוק הולמס. כשהילד מחה וניסה לסלק אותי מהחדר, עלתה על דעתי מזימה. אמרתי לו: 'אה, אתה יודע מה? אולי עדיף ככה. ממילא הספר שרציתי להקריא לך מפחיד מדי'. אתם יכולים לנחש באיזו מהירות הוא ביקש שאקריא לו בכל זאת.
"טיפ שני - אל תצפו לפרס התיאטרון. עצה ידועה למקריאי ספרים היא להקריא כמו שחקנים: לאמץ קולות שונים לכל דמות, להעלות או להוריד את טון הדיבור ברגעים מתאימים בעלילה, וכללית לדמיין שהם על במת ברודווי, או לפחות מנחים בערב מספרי סיפורים. זאת כמובן עצה טובה, אבל לא צריך להגזים, בייחוד כשמקריאים לילדים מעט בוגרים יותר. הם אינטליגנטים מספיק להבין את הסיפור גם בהקראה נעימה ומתונה, ועלולים להיעלב מנטייה למשחק־יתר.
"טיפ שלישי - תיהנו! בימים כתקנם, להקריא סיפור לפני השינה יכול להיתפס כמטלה נוספת בסדר יום שגם כך הוא עמוס לכולנו, מה גם שלרבים מאיתנו יש יותר מילד אחד. עכשיו, בימי קורונה, זה הזמן המושלם ליהנות מהחוויה הזאת, שאין כמוה ליצירת קרבה משפחתית. וכמובן, אם יש כמה ילדים בגיל מתאים, אפשר להקריא לכולם יחד. ולכו תדעו, אולי גם בני ובנות הזוג ייהנו".
מיריק שניר, סופרת, משוררת ואשת חינוך
גלגל העזר של הילדים
כיצד אפשר לרענן ולהתחדש בעת הקראת סיפור לילד?
"בחלון הקטן שנפתח כאן עבורי, לא ארחיב על שעת הסיפור המוכרת לכולנו, בה המבוגר מקריא מתוך ספר והילדים מקשיבים. אציין רק שהיא חשובה מאין כמוה – ואוסיף גם שבימים אלה הורים רבים מגלים, שהזמן המיטבי לשעת סיפור אינו בהכרח רגע לפני השינה כשכולנו כבר עייפים-שפוכים-ומרוטי-עצבים.
"שעות הסיפור שאציע אינן באות להחליף את שעת הסיפור הקלאסית, אלא לשמש לצידה:
ספרים קטנים - לילדים גדולים: שעת-סיפור עם ספרים מעוטי מלל מרגשת מאוד ילדים שטרם רכשו קריאה. מדוע? כי הם משתוקקים ומתאמצים לקחת חלק בקריאה. ברור שבשלבים הראשונים הם 'קוראים' את האיורים, ומדקלמים את הטקסט שהם יודעים בעל פה. עם זאת, אל תגידו או תחשבו שהם עובדים עלינו בעיניים, ממש כפי שלא תגידו על ילד הרוכב על אופניים עם גלגלי-עזר, שהוא עושה את עצמו רוכב, ברור שהוא רוכש כעת את מיומנות הרכיבה.
"ילדים בני 2-6 שבחרו סיפור עם מעט מלל, נמצאים מבחינתם בתהליך רכישת הקריאה ובבקשה אל תגידו להם את המשפט המתסכל: 'זה ספר של קטנים, ואתם כבר גדולים'. הספרים מעוטי המלל הם גלגלי העזר שיובילו אותם בהמשך לרכישת הקריאה. נאפשר להם לעשות זאת בזמן ובדרך שבחרו ונכבד זאת.
על מה הסיפור? בשעת סיפור נוספת, נשמע את הסיפור שלהם. 'היום אני אקשיב לסיפור שלך'. 'על מה תספר/י?' 'איפה זה קרה?' נלווה את טוויית הסיפור שלו/ה בשאלות של התעניינות והקשבה ונאתגר את המספר/ת הקטן/ה לפרט את הסיפור, המציאותי או הדמיוני. הסיפור הזה יוכל לתת ביטוי לפחדים או דאגות שהם חווים בעת הזאת. נוכל גם להציע להם לאייר אותו.
מבוגרים היו פעם ילדים: בשעת סיפור אחרת, נספר לילדינו חוויית ילדות שלנו. זה יכול להיות מלווה בהתבוננות באלבומים. נזכיר לילדים ולעצמנו שהיינו פעם ילדים, זו שעת סיפור נהדרת של קירוב לבבות והזדהות".
באתר שלי ובדף הפייסבוק אפשר למצוא עוד סיפורים ורעיונות.
קרדיטים: אשלי מוסר (רינת פרימו) ינאי יחיאל (דנה אלעזר-הלוי) דנה פרידלנדר (מיריק שניר)
https://www.israelhayom.co.il/article/745479
אותה? • למה לא כדאי לנהל "דיון" על הספר? • ומתי כדאי להעדיף קריאה על צפייה ביוטיוב? • ארבעה אנשי ונשות ספרות ילדים עם עצות זהב לימי הבית הארוכים
טל מרמלשטיין
ד"ר שי רודין, חוקר ספרות ילדים באקדמית גורדון לחינוך חיפה
לא לוותר על הסוף הטוב
על מה יש לשים דגש בעת שאנחנו קוראים סיפור לילדים?
"על הבחנה קולית בין הדמויות השונות, או המספר והדמויות. ילדים רגישים להבחנה בין קול האב לקול האם, וגם אם מסופר על שני חברים, ארנב וארנבת, נדאג להקריא את הסיפור תוך כדי שאנחנו משתמשים בשני קולות שונים. בייחוד כשמגיעים לדיאלוג בין דמויות לילד צריך להיות ברור ששניים מדברים.
"בהיבט הנוסף ישנו ייצוג רגשות. אמירה כועסת בסיפור תלווה בטון רציני מול אמירה מבודחת שתיאמר עם חיוך. הסיפור הוא כלי ראשוני חשוב להנבטתה של אינטליגנציה רגשית ומכאן שהאינטונציות השונות מחדדות אצל הילד את יכולת הזיהוי של רגשות שונים.
"כמן כן, חשוב מאוד לכל אורך ההקראה שהספר יהיה מול עיני הילד. גם אם זה אומר שההורה מתאמץ וקורא מהצד כיוון שהמטרה היא שהאיור יהיה לפני הילד שכן עבור ילדים האיור קודם לטקסט ודרכו הם מפענחים את הטקסט. אם מדובר בפעוטות - לתת לילד להעביר את הדפים. כך הוא חלק מההקראה ולא רק מתבונן מהצד".
בזמנים כאלה, האם כדאי לבחור בספרים אסקפיסטים שמספקים הימלטות מהמציאות, או דווקא בכאלה שעוזרים בתיווכה?
"דווקא בזמנים של אי ודאות נבחר בספרים שעוסקים במצבים מעוררי עצב או חרדה ומסתיימים בסוף מוצלח שמאותת לילדים שכל מצב כזה הינו זמני. כך למשל ספרים לילדי גן כמו 'לפעמים עצב מגיע בהפתעה' של אוה אילנד, 'טיפ טיפה אמיץ' של ניקולה קינר, 'חד קרן במיוחד בשבילך' של מגי הצ'ינגס, שעוסק שתי חברות שאחת מהן עוברת ניתוח ומחלימה; בראשית קריאה (ילדי כיתות א'־ג') הייתי ממליץ על סדרה כמו 'החיים המאושרים שלי' מאת רוסה לגרקרנץ, שמפגישה את הילדים עם קשת נרחבת של רגשות אי ודאות, ובמקביל, ממחישה שהאושר מנצח".
רינת פרימו, סופרת ילדים ("איה! אאוץ'! אווה!", "מכתב לביאליק", "החבר הכי טוב שלי"), עורכת ספרי ילדים ונוער ב"ידיעות ספרים", עורכת הירחון לילדים "אדם צעיר"
סיפור לא צריך עזרה
למי יש כוח להקריא עכשיו סיפורים לילדים? הרי בשביל תקופות כאלה המציאו את היוטיוב.
"האמת, לא ממש. קריאת סיפור ביחד הוא המקרה הקלאסי שבקצת מאמץ אתם מרוויחים אווירה טובה יותר בבית לאורך היום. יוטיוב וחבריו הם כמו ממתקים. מפתה, אבל אנחנו מרגישים ממש גרוע אחרי בליסה. ומתישהו ההרגשה הזאת תצא עליכם".
אבל יש עכשיו המון סופרים ואנשים טובים שמקריאים סיפורים ברשת.
"נכון, אפשר לשמוע אותם בנוסף, לא במקום הקראה חיה של הורה. אין תחליף לישיבה ביחד, כתף אל כתף, עם סיפור טוב".
ואם יש לי כמה ילדות וילדים בגילאים שונים? הרי אין סיפור שמתאים לכולם ביחד.
"אז מחליטים שלכל אחת ואחד יש בחירה של ספר. כמובן שכולם יכולים להצטופף ביחד ולשמוע את הספר של השני אם הם רוצים. אני טוענת בזהירות שהקסם הזה יקרה. ולא לדאוג שהילד הקטן שומע את הספר של הילדה הגדולה וזה לא מתאים לו. מבטיחה באחריות ששום נזק לא יגרם מזה".
מה עוד חשוב להפנים כשמקריאים לילדים סיפורים?
"באופן כללי, כדאי להקריא הרבה יותר לאט ממה שנראה לנו. בעיקר לילדי הגן. לא לרוץ עם המילים. ילדים רואים סיפור בתמונות (בעיני רוחם). הכי מומלץ שגם ההורה המקריא ינסה לראות את התמונה שמתארות המילים, זה מאט את הקצב. תגיעו לקצב שמצד אחד מאפשר לילדות ולילדים להפנים ומצד שני לא מוציא אתכם מדעתכם. לא לפחד מפאוזות ארוכות.
"אני יודעת שהרבה אנשים ממליצים על 'קריאה מתווכת', אבל אני ממש לא אוהבת להפסיק את הסיפור באמצע באופן יזום לצורך 'דיון'. אם הילדה עוצרת ושואלת משהו, זה בסדר גמור, אבל אם לא, תמשיכו לקרוא. תארו לכם שאתם רואים סדרה בנטפליקס וכל הזמן עוצרים אותה כדי לתווך לכם. איזה עצבים. יש כאן סיפור. במקרה הטוב הילד נכנס אליו. אל תעצרו".
מה עם קולות מצחיקים? להמחיז את הספר?
"לפעמים זה נחמד, אבל ממש לא חייבים. בעיני אפילו עדיף שלא. המחזה היא פרשנות. תנו לילדה להבין מה שהיא מבינה, לא מה שאתם חושבים. סיפור טוב לא צריך יותר מדי עזרות. ובבקשה, לא להכריח. תציעו ותגבילו מסכים והרצון יבוא מהם. ספר זה לא הדבר הזה שחייבים. ספר זה הדבר הזה שרוצים".
דנה אלעזר־הלוי, סופרת ילדים ונוער, מחברת סדרת ספרי המתח לנוער "שליחות חשאית" (אחוזת בית)
גם לגדולים מגיע
"הילד כבר יודע לקרוא? הילדה כבר בכיתה ג'? אולי אתם חושבים שזה הזמן להפסיק להקריא להם ספרים. אבל אתם טועים. אם אתם רוצים שהם יגדלו להיות אוהבי ספרים, זה בדיוק הזמן להמשיך להקריא להם, וכמה שיותר. ילדים בגיל הזה יכולים לפסול ספרים נהדרים מכל מיני סיבות, ענייניות יותר או פחות: הנושא נראה להם משעמם, הכתיבה או התרגום מיושנים מדי או שסתם הפונט לא מוצא חן בעיניהם. הקראה יכולה לפתור את רוב הבעיות כאלה, בייחוד כשהיא נעשית בחן"
יש לך טיפים להורים הנבוכים?
"הטיפ הראשון קובע שמניפולציה היא המניפולציה הכי טובה. ייתכן מאוד שגם הילדים שלכם שוּתפים לדעה שבגילם כבר אין צורך להקריא להם. אפשר לנסות לשכנע אותם, ואפשר גם להפעיל עליהם מניפולציות כיד הדמיון הטובה עליכם. כשבני הבכור היה כבן תשע, הוא החליט שהוא גדול מספיק ורוצה לקרוא לבד. בדיוק אז חשבתי להתחיל להקריא לו את 'כלבם של בני בסקרוויל', הספר הנפלא מסדרת ספרי שרלוק הולמס. כשהילד מחה וניסה לסלק אותי מהחדר, עלתה על דעתי מזימה. אמרתי לו: 'אה, אתה יודע מה? אולי עדיף ככה. ממילא הספר שרציתי להקריא לך מפחיד מדי'. אתם יכולים לנחש באיזו מהירות הוא ביקש שאקריא לו בכל זאת.
"טיפ שני - אל תצפו לפרס התיאטרון. עצה ידועה למקריאי ספרים היא להקריא כמו שחקנים: לאמץ קולות שונים לכל דמות, להעלות או להוריד את טון הדיבור ברגעים מתאימים בעלילה, וכללית לדמיין שהם על במת ברודווי, או לפחות מנחים בערב מספרי סיפורים. זאת כמובן עצה טובה, אבל לא צריך להגזים, בייחוד כשמקריאים לילדים מעט בוגרים יותר. הם אינטליגנטים מספיק להבין את הסיפור גם בהקראה נעימה ומתונה, ועלולים להיעלב מנטייה למשחק־יתר.
"טיפ שלישי - תיהנו! בימים כתקנם, להקריא סיפור לפני השינה יכול להיתפס כמטלה נוספת בסדר יום שגם כך הוא עמוס לכולנו, מה גם שלרבים מאיתנו יש יותר מילד אחד. עכשיו, בימי קורונה, זה הזמן המושלם ליהנות מהחוויה הזאת, שאין כמוה ליצירת קרבה משפחתית. וכמובן, אם יש כמה ילדים בגיל מתאים, אפשר להקריא לכולם יחד. ולכו תדעו, אולי גם בני ובנות הזוג ייהנו".
מיריק שניר, סופרת, משוררת ואשת חינוך
גלגל העזר של הילדים
כיצד אפשר לרענן ולהתחדש בעת הקראת סיפור לילד?
"בחלון הקטן שנפתח כאן עבורי, לא ארחיב על שעת הסיפור המוכרת לכולנו, בה המבוגר מקריא מתוך ספר והילדים מקשיבים. אציין רק שהיא חשובה מאין כמוה – ואוסיף גם שבימים אלה הורים רבים מגלים, שהזמן המיטבי לשעת סיפור אינו בהכרח רגע לפני השינה כשכולנו כבר עייפים-שפוכים-ומרוטי-עצבים.
"שעות הסיפור שאציע אינן באות להחליף את שעת הסיפור הקלאסית, אלא לשמש לצידה:
ספרים קטנים - לילדים גדולים: שעת-סיפור עם ספרים מעוטי מלל מרגשת מאוד ילדים שטרם רכשו קריאה. מדוע? כי הם משתוקקים ומתאמצים לקחת חלק בקריאה. ברור שבשלבים הראשונים הם 'קוראים' את האיורים, ומדקלמים את הטקסט שהם יודעים בעל פה. עם זאת, אל תגידו או תחשבו שהם עובדים עלינו בעיניים, ממש כפי שלא תגידו על ילד הרוכב על אופניים עם גלגלי-עזר, שהוא עושה את עצמו רוכב, ברור שהוא רוכש כעת את מיומנות הרכיבה.
"ילדים בני 2-6 שבחרו סיפור עם מעט מלל, נמצאים מבחינתם בתהליך רכישת הקריאה ובבקשה אל תגידו להם את המשפט המתסכל: 'זה ספר של קטנים, ואתם כבר גדולים'. הספרים מעוטי המלל הם גלגלי העזר שיובילו אותם בהמשך לרכישת הקריאה. נאפשר להם לעשות זאת בזמן ובדרך שבחרו ונכבד זאת.
על מה הסיפור? בשעת סיפור נוספת, נשמע את הסיפור שלהם. 'היום אני אקשיב לסיפור שלך'. 'על מה תספר/י?' 'איפה זה קרה?' נלווה את טוויית הסיפור שלו/ה בשאלות של התעניינות והקשבה ונאתגר את המספר/ת הקטן/ה לפרט את הסיפור, המציאותי או הדמיוני. הסיפור הזה יוכל לתת ביטוי לפחדים או דאגות שהם חווים בעת הזאת. נוכל גם להציע להם לאייר אותו.
מבוגרים היו פעם ילדים: בשעת סיפור אחרת, נספר לילדינו חוויית ילדות שלנו. זה יכול להיות מלווה בהתבוננות באלבומים. נזכיר לילדים ולעצמנו שהיינו פעם ילדים, זו שעת סיפור נהדרת של קירוב לבבות והזדהות".
באתר שלי ובדף הפייסבוק אפשר למצוא עוד סיפורים ורעיונות.
קרדיטים: אשלי מוסר (רינת פרימו) ינאי יחיאל (דנה אלעזר-הלוי) דנה פרידלנדר (מיריק שניר)
https://www.israelhayom.co.il/article/745479