שיר ילדים שלי יום השואה:
שֶׁקֶט / דינה וולוך
בבית שלנו יש שקט מכל המינים:
יש שקט כשאבא ואימא ישנים,
ויש שקט כשצריך לישון, כשמאוחר,
ויש שקט כשבחוץ כבר כמעט מחר,
ויש אפילו קצת שקט כשאחותי הקטנה
מפטפטת בעריסה מתוך שינה.
אבל השקט הכי הכי שָׁקֵט
שהוא השקט הכי מטריד באמת
הוא השקט של סבא שלנו היקר,
כשאנחנו שואלים אותו על מה שהוא עבר.
"סבא, מה קרה לך במלחמה?"
סבא עוצם עיניים. דממה.
"סבא, היו לך פעם אחיות ואחים?"
סבא לוחש: "לכו מכאן, פרחחים."
ושוב: "אבל סבא, למה אי אפשר לדַבֵּר,
הרי עבר המון זמן. עברו שנים!"
סבא: "זה לא עִנְיָן לילדים קטנים."
שאלנו את אימא, שהיא גם הבת של סבא:
"למה את ואבא לא מדברים על מה שסבא עבר?
הרי הוא לא אומר לנו שום דבר!"
ואחרי שאימא מספרת לנו קצת על מה שהיה בזמן השואה,
בתקופה ההיא המפחידה, הנוראה,
אנחנו כבר לא שואלים את סבא על המשפחה,
אלא רק אומרים לו:
"אנחנו אוהבים אותך!"
שֶׁקֶט / דינה וולוך
בבית שלנו יש שקט מכל המינים:
יש שקט כשאבא ואימא ישנים,
ויש שקט כשצריך לישון, כשמאוחר,
ויש שקט כשבחוץ כבר כמעט מחר,
ויש אפילו קצת שקט כשאחותי הקטנה
מפטפטת בעריסה מתוך שינה.
אבל השקט הכי הכי שָׁקֵט
שהוא השקט הכי מטריד באמת
הוא השקט של סבא שלנו היקר,
כשאנחנו שואלים אותו על מה שהוא עבר.
"סבא, מה קרה לך במלחמה?"
סבא עוצם עיניים. דממה.
"סבא, היו לך פעם אחיות ואחים?"
סבא לוחש: "לכו מכאן, פרחחים."
ושוב: "אבל סבא, למה אי אפשר לדַבֵּר,
הרי עבר המון זמן. עברו שנים!"
סבא: "זה לא עִנְיָן לילדים קטנים."
שאלנו את אימא, שהיא גם הבת של סבא:
"למה את ואבא לא מדברים על מה שסבא עבר?
הרי הוא לא אומר לנו שום דבר!"
ואחרי שאימא מספרת לנו קצת על מה שהיה בזמן השואה,
בתקופה ההיא המפחידה, הנוראה,
אנחנו כבר לא שואלים את סבא על המשפחה,
אלא רק אומרים לו:
"אנחנו אוהבים אותך!"
