הבירה שלך מתחננת...
קיבלתי את ההודעה הקשה בשבת. בסוף הטיול.
כל הדרך חזרה מהצפון דמעתי בקסדה, דמעה על כל כוס בירה ששתינו יחד...
בחיים לא רכבתי כל כך לאט וכל כך עצוב.
הרגשתי כמו בתוך הלוויה ענקית בפקקים שהשתרכו מרמת הגולן עד למרכז.
הכרתי את שי כ"אלפרד" כמו כל מי שגלש אז בפורום אופנועים.
נפגשנו בפעם הראשונה ב-2004 או 5.
ציפיתי לדמות שתהלום את ה'פֶּרְסוֹנָה', ככה הוא אהב לכנות את הדמות האינטרנטית שלו,
אבל "אלפרד" היה רק חלק אחד מתוך רבים שהרכיבו את שי האדם.
הכרתי אדם מיוחד, ידען ודעתן, צנוע ובישן, איש אשכולות ואישיות מקסימה, סבוכה ומרתקת.
עשינו לנו מנהג להיפגש כל כמה חודשים, לשבת אצל פאנצ'ו בהרצליה, על בירה ופיצה, ולדבר... על אופנועים, על פילוסופיית חיים, על דברים אישיים...
זכיתי בדבר הנדיר הזה שנקרא חבר-נפש.
בדיוק לפני שנה, אחרי שטל שביט נהרג, ישבנו ושתינו לזכרו.
דיברנו על האיש ועל מפעל חייו, על משמעות החיים עם ועל הסיכונים שאנחנו לוקחים, על אופנועים ובכלל.
שי "נגמל ממוטוריקה" כדבריו, והתנייד על אופניים בלבד, לא בגלל הסיכונים - אלא כחלק משאיפה לאורח חיים מינימליסטי, מזוקק וטהור יותר.
את ניצניה של השאיפה הזו רואים היטב בסגנון הכתיבה שלו בפורום. שנון, חד, קולע בול למטרה, עם עיניים בורקות וחיוך אלפרדי שובב בזוית הפה...
פעם השתבש לנו sms לחבר שאיחר. "הבירה שלך מתחננת", נשלח במקום 'מתחממת'... ומאז זה הפך לקוד.
מין בדיחה פרטית כזו שרומזת לכך שהגיע הזמן לקבוע שוב לשבת על כמה בירות,
ועכשיו לך תפנים שזה לא יקרה יותר.
שי איננו ולי יש חור בלב. חלל כואב.
שלום חבר יקר שלי. הבירה שלך תמשיך להתחנן ולהזיל דמעות של כפור.
מקווה שתאהב את הבירה של המלאכים שם למעלה.