להתראות, רוכב.
הטל"ש תמיד הדהים אותי בכתבות שלו, זוכר שהייתי קורא בשקיקה את "מוטו" רק בגללו, כמה שמחתי על ההזדמנות להכיר אותו אז בסצנה הפורחת של הסופרמוטו, הכרתי בנאדם מדהים, נחמד, מפתיע בחום שהוא ייצר סביבו. אני עדיין לא מבין איך לעכל את זה, מבחינתי הוא היה הרוכב מספר 1, ולמרות התאונות שהוא עבר, הוא עדיין הצטייר כרוכב שקול, מי זוכר את התמונות שלו עם הגלדים על הזרועות והברכיים, אבל תמיד עם חיוך. אני זוכר אז שפיחתי תוכנה לניהול מירוץ, הוא היה שם לתת לי מהתובנות המעמיקות שלו, ותמיד תמיד בגובה העיניים. איש, למרות שלא היינו מתראים כל כך הרבה, אבל היית תמיד מנפנף או ניגש ואומר שלום באירועים מוטוריים למינהם, אני מתגעגע אלייך. תודה על הייעוץ שנתת לי לאחרונה, נורא היה חשוב לי לספר לך את סיפור התאונה שעברתי כדי שתעזור לי להפיק לקחים ממנה, היה לי נורא לראות שהתאונה שלך הייתה מאוד דומה לשלי רק הרבה יותר חמורה בתוצאותיה. תודה לך על מי שהיית, על העזרה שנתת ובעיקר על הלב הגדול שהיה לך. להתראות, נתראה במסלול שם בשמיים ביום אחד.