פרפרי אהבה
New member
השוואות- בואו נדבר על זה
השוואות זה דבר בלתי נמנע מבחינת בני האדם.
אנחנו משווים ביננו לבין אחרים- כמה התפתחנו לעומתם, כמה השגנו ולפעמים גם: אילו דברים לא הספקנו לעשות.
הרבה פעמים אנחנו משווים בין הילדים שלנו לאחיהם ובין ילדים שרואים בגינה, בגן הילדים, ילדים של חברים ובחוגים.
יש לי חברה שהבן שלה נולד פג ויש לו עיכוב התפתחותי קל אפילו ברמה שהתפתחות הילד אמרו שאין צורך בהתערבות וכל פעם שהיא הולכת לחוג או פעילות היא ממש משווה ומאוד מתוסכלת מזה שהבן שלה "לא כמו כולם".
זה מאוד קל להשוות לאחרים ובד"כ אנחנו מחפשים איפה אנחנו פחות טובים ורוצים להיות הכי טובים אבל הילדים במיוחד כשהם יותר גדולים -מאוד מרגישים את זה ולפעמים זה משפיע. אותי למשל בתור ילדה תמיד השוו לאחותי ואף פעם אפילו ממרומי גיל 33 לא הרגשתי שאני שווה לה, תמיד הרגשתי נחותה כי היא הייתה מבחינת ההורים שלי הכי-הכי.
איך אתם מבחינת השוואות לאחרים? האם זה משהו שמעניין/מציק לכם?
איך נמנעים מהשוואות עם ילדים אחרים (אחים, ילדים מהגן, ילדים בחוג וכו')?
השוואות זה דבר בלתי נמנע מבחינת בני האדם.
אנחנו משווים ביננו לבין אחרים- כמה התפתחנו לעומתם, כמה השגנו ולפעמים גם: אילו דברים לא הספקנו לעשות.
הרבה פעמים אנחנו משווים בין הילדים שלנו לאחיהם ובין ילדים שרואים בגינה, בגן הילדים, ילדים של חברים ובחוגים.
יש לי חברה שהבן שלה נולד פג ויש לו עיכוב התפתחותי קל אפילו ברמה שהתפתחות הילד אמרו שאין צורך בהתערבות וכל פעם שהיא הולכת לחוג או פעילות היא ממש משווה ומאוד מתוסכלת מזה שהבן שלה "לא כמו כולם".
זה מאוד קל להשוות לאחרים ובד"כ אנחנו מחפשים איפה אנחנו פחות טובים ורוצים להיות הכי טובים אבל הילדים במיוחד כשהם יותר גדולים -מאוד מרגישים את זה ולפעמים זה משפיע. אותי למשל בתור ילדה תמיד השוו לאחותי ואף פעם אפילו ממרומי גיל 33 לא הרגשתי שאני שווה לה, תמיד הרגשתי נחותה כי היא הייתה מבחינת ההורים שלי הכי-הכי.
איך אתם מבחינת השוואות לאחרים? האם זה משהו שמעניין/מציק לכם?
איך נמנעים מהשוואות עם ילדים אחרים (אחים, ילדים מהגן, ילדים בחוג וכו')?